I kissed a boy

Million Years Ago

I only wanted to have fun
Learning to fly, learning to run
I let my heart decide the way
When I was young
Deep down, I must have always known
That this would be inevitable
To earn my stripes, I'd have to pay
And bare my soulI know I'm not the only one
Who regrets the things they've done
Sometimes I just feel it's only me
Who can't stand the reflection that they see
I wish I could live a little more
Look up to the sky, not just the floor
I feel like my life is flashing by
And all I can do is watch and cry
I miss the air, I miss my friends
I miss my mother, I miss it when
Life was a party to be thrown
But that was a million years agoWhen I walk around all of the streets
Where I grew up and found my feet
They can't look me in the eye
It's like they're scared of me
I try to think of things to say
Like a joke or a memory
But they don't recognize me now
In the light of dayI know I'm not the only one
Who regrets the things they've done
Sometimes I just feel it's only me
Who never became who they thought they'd be
I wish I could live a little more
Look up to the sky, not just the floor
I feel like my life is flashing by
And all I can do is watch and cry
I miss the air, I miss my friends
I miss my mother, I miss it when
Life was a party to be thrown
But that was a million years ago
A million years ago

(Million years ago by Adele)

פרק 24: ריבר

בזמן שהייתי בתרדמת קרו הרבה דברים- אמא שלי הגישה תלונה נגד אבא שלי, ועכשיו הם בתהליך גירושים. וויל וליילה השתדלו להגיע מידי יום לבית החולים, וזה היה כאילו שום דבר לא השתנה, בערך.

"תגיד, יש בך חרטות?" וויל שאל אותי באחת מהפעמים.

"על זה שעמדתי מול אבא שלי? לא. אני כן מתחרט על התוצאות. אבל בסופו של דבר רק טוב יצא מזה, הוא כבר לא בחיים שלי יותר." חייכתי מעט.

"אתה מתכוון לדבר איתו על המערכת יחסים שלכם?" ליילה שאלה אותי.

"כן, אני מניח... למרות שאני לא חושב שזה הזמן... אבל מצד שני..." לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, ידעתי שאני צריך לדבר עם וויל על כל העניין, אבל מה אם הוא כבר לא מרגיש אותו הדבר יותר?

בסופו של דבר בחרתי לדבר איתו, גם אם ניסיתי להתחמק מכך לא פעם ולא פעמיים.

"וויל? אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה אז." אמרתי לו.

"אנחנו חייבים? כלומר, זה לא בדיוק הזמן או המקום המתאים-" הוא התחיל לומר, אך קטעתי אותו.

"אתה יודע בדיוק כמוני שנצטרך לדבר בשלב מסוים." אמרתי.

הוא הנהן. "אני יודע."

"קודם כל אני חייב לך התנצלות. חשבתי שאני אוכל להתמודד לבד, אבל טעיתי ופגעתי בך באותה הזדמנות, וזה לא מגיע לך. הייתי טיפש ואנוכי-" הפעם היה תורו לקטוע אותי.

"אתה לא צריך להתנצל. היית בטוח שזאת הדרך הכי טובה, גם אני לא הסכמתי איתה. אתה לא אנוכי ריבר, רק ניסית להגן עליי מפניו. אתה לא צריך לדאוג לי. אני תמיד אהיה שם בשבילך, וזה לא ישתנה." הוא חייך קצת.