להטות את הכף – פרק 1
"ברוכים הבאים למסעדת ללא עצם," פיטר אומר ומבזיק את החיוך הכי מוצלח שלו ללקוחות החדשים של המסעדה. "שמי פיטר ויהיה לי העונג לשרת אתכם היום."
ארבעת האורחים, תיירים אמידים מחוץ למדינה – כך הוא מניח – מהנהנים לעברו בקצרה.
אוקיי, זה לא יעבוד.
"כמחווה לאירוח שלנו," פיטר ממשיך ומגיש להם את התפריטים, "תרצו כוסית של דום פריניון בזמן שאתם מחליטים?"
עכשיו הוא תפס את תשומת ליבם.
"אה כן, איזה נפלא," אומרת המנהיגה לכאורה של הקבוצה, גברת חושנית בשנות החמישים לחייה עם מה שפיטר למד לזהות כתיק של הרמס בשווי שבעים וחמישה אלף דולרים תלוי כלאחר יד מעל הכסא שלה.
"הם מעולים," אומר הגבר שמולה, מבטו על החוברות הקטנות שמציגות את תפריט האוכל של ללא עצם.
"התפריטים שלנו כרוכים בעבודת יד מבמבוק וקנבוס," מסביר פיטר. "תוכל למצוא מידע על האמן שמאחורי העיצוב בפנים. אם יש לך שאלות נוספות, אל תהסס לשאול."
הוא משוחרר בהנהון ראש נוסף, יותר ידידותי הפעם, ופיטר משחרר נשיפת הקלה כשהוא עושה את דרכו בין השולחנות לכיוון הבר.
כל אחד מהם או תפוס או שמור – זה הסטטוס קוו מאז שללא עצם קיבל ביקורת פורצת ב'ניו יורק טיימס'.
המסעדה היא טבעונית בלבד, ממתגת את עצמה כבת קיימא וידידותית לסביבה, ומושכת אליה קהל מגוון של אנשי חברות לארוחות ערב עסקיות, שוחרי איכות הסביבה עשירים ותיירים סקרנים שרוצים להיות מסוגלים לפרסם תמונות של כלי השולחן מעץ האורן של המסעדה באינסטגרם.
פיטר מאושר שהם כל הזמן מלאים; יותר אורחים פירושו, סיכוי יותר גבוה לטיפים, ובמהלך השנתיים האחרונות פיטר הבין מה הוא צריך לעשות כדי למקסם את ההכנסה שלו.
בתוך המסעדה ומחוצה לה.
"עסקים או בילוי?"
לוקח לפיטר רגע אחד כדי להבין את משמעות השאלה של באקי. הברמן מוזג שמפניה מבלי להסתכל, ממתין לתגובה שלו.
"אה, בילוי, אני חושב? מהמבטא שלהם נשמע שהם מהחוף המערבי."
באקי מחייך אליו. "אז אל תשכח להגיד להם מה המשקאות המיוחדים שלי, בסדר? הם לא רוצים לפספס משקאות טבעוניים של תקופת היובש*."
פיטר הבטיח לעשות זאת, ואז לקח את השמפניה למה שהיה עד כה רק השולחן השני שלו. הוא ענה לכל השאלות שלהם ולקח את ההזמנות שלהם.
בדרכו חזרה למטבח, הוא עצר ליד שולחן מספר חמש כדי לפנות להם את הצלחות של המנה הראשונה. הזוג המבוגר מגיע לכאן לעיתים קרובות למדי, למרות שהבעל לא יכול להפסיק להתלונן על המחסור בבשר.
YOU ARE READING
להטות את הכף
Actionלפיטר יש מקצב. שיטה. הכל פועל כמו מכונה משומנת היטב, משחק מילים הנדסי מכוון. הוא מחליף שינה בקפאין בתדירות שהיא כנראה גבוהה יותר ממה שבריא, אבל הוא מסתדר מספיק טוב בקולומביה כדי לשמור על המלגה שלו, וזה מה שחשוב. בבוא הקיץ, פיטר יוכל לקחת משמרות נוספ...