להטות את הכף

פרק 24

להטות את הכף – פרק 24

יש שמש מבעד לעפעפיו העצומים.

לוקח לפיטר דקה כדי להבין מדוע הדבר כה מוזר, אך כשזה קורה, המערכות שלו מתמלאות אדרנלין והוא מחוץ למיטה שניות ספורות לאחר מכן.

כשהוא מבחין בשעון על שידת הלילה, הוא מרגיש כאילו כל עצב בגופו קופא, כי פאק, השעה אחת עשרה בבוקר, איך הוא יכול היה לשכוח לכוון את שעון המעורר שלו, הוא באיחור שלא מהעולם הזה, הוא חייב –

רגע.

פיטר עוצר במקומו ליד דלת השירותים.

המבחן האחרון שלו היה אתמול. הטיפול הפסיכולוגי יהיה רק מחר. הם לא יידעו מה תאריך השחרור של בן עד יום שני או שלישי, ועדיין נותר לו שבוע שלם לפני שהוא צריך להתחיל את ההתמחות שלו.

מה שאומר שזה בסדר גמור שהוא ישן במשך עשרים שעות... כי היום שלו לגמרי פנוי.

המחשבה כה הזויה, אך הוא לא יכול להתחמק ממנה.

"זה נקרא חופשה," טוני אומר בחיוך בעודו מוזג לשניהם קפה שג'רוויס דאג שירתח בדיוק בזמן שפיטר נכנס למטבח. "שמעתי שזה אדיר. עבר די זמן מאז שניסיתי את זה. אתה יודע, אנחנו צריכים לנצל את היום ולהמשיך את מרתון מסע בין כוכבים. אנחנו כל כך בפיגור בחינוך שלך שזה כבר לא מצחיק."

חיוך נמתח על שפתיו של פיטר לשמע הטון המלגלג של טוני, והוא מוצא את עצמו מהנהן בפה מלא טוסט. הגוף שלו מרגיש כאילו דחסו אותו לתוך צנטריפוגה שהניחו לה להסתובב יותר מידי זמן, מה שלא יכול להועיל להליך הריפוי הפיזי שלו, אז להירגע סתם כך נשמע נהדר.

וזה בדיוק מה שהם עושים, צהריים של יום שבת; משתרעים על הספה וצופים בקלאסיקות של מדע בדיוני.

אך מסיבה מסוימת, נראה שפיטר לא מצליח להירגע. בכל פעם שהוא חושב שהוא מצא את התנוחה הנוחה, משהו מתחיל לגרד, שריר קופץ או שהוא צריך לסדר פה את התנוחה או להטות את עצמו טיפה ו –

"אם תזוז עוד פעם אחת," קולו של טוני נשמע לפתע, "אני אדאג שלנשר יתקע אותך בשירותי תמיכה הראשונית למשך שבוע."

פיטר מרכין את ראשו ומניח את העקב השמאלי על ברכו הימנית שוב במקום להחליף ביניהם כפי שהתכוון מלכתחילה.

"מצטער," הוא אומר, אבל טוני כבר עצר את הפרק ופנה להביט בו.

"מה יש?"

האינסטינקט הראשוני של פיטר זה לומר, 'שום דבר' ולהכריח את גופו לא לזוז, אבל מה שהיה הו כה פשוט בשבילו בעבר, נראה בלתי אפשרי היום.

"כואב לך? לקחת את התרופות שלך? אתה רוצה שאתקשר – "

"לא, זה לא – אני בסדר. פיזית."