להטות את הכף

פרק 14

להטות את הכף – פרק 14

פיטר רוצה שהאדמה תבלע אותו, הוא רוצה להיעלם ולהעמיד פנים שזה מעולם לא קרה.

יותר טוב אפילו, הוא רוצה לקפוץ לתוך מכונת זמן כדי שיוכל לחזור אחורה ולעצור את עצמו לפני שהדברים יצאו מכלל שליטה, או לבחור בדרך אחרת... כי זה היה מדהים, באמת, כל כך מדהים שפיטר יכול היה להרגיש את עצמו מתקדם ומגיע לשיא, זה בטח היה כנראה יותר מידי משחק מקדים?

הוא לא שיקר, הוא באמת רוצה לטעום את טוני. אבל כל פעם שהוא מנסה לדמיין את זה, הוא חוזר לפאביו או רוסו, או בראד המכסה, ולמרות שהוא יודע עם כל גיד ונים בגופו שטוני רחוק שנות אור מהם, נראה שאין לו שום שליטה על האופן בו הגוף שלו מגיב.

אבל איך הוא אמור להסביר את כל זה לטוני?

טוני, שנתן לו מרחב ושלבש חזרה את החולצה שלו ושמוביל אותו חזרה לספה עם כוס מים לכל אחד מהם, אפילו שפיטר יכול לראות שטוני מת לקחת שוט של וויסקי מהמיני בר.

"אוקיי. אז יש לך בעיה שאתה לא מצליח לזהות מתי אתה מועד לשם חזרה. זה הגיוני, באמת. בהתחשב בכמות הזמן שאתה... וממה שאני מבין, הלקוחות שלך לא תמיד היו הג'נטלמנים הכי הגונים."

פיטר מתנשף. זו דרך אחת להסתכל על זה.

עצב בלסתו של טוני מתהדק לתגובתו של פיטר, ופיטר מסיט את מבטו.

"אז אני חייב לשאול. אני יודע שאמרת שזה היה טוב, אבל... הפעם ההיא בשירותים. ופה. זה באמת היה בסדר?"

האינסטינקט של פיטר זה לומר כן אבל הוא מדכא אותו. במקום, הוא באמת חושב על זה. חושב על איך כל מה שהוא זוכר מהאוננות בשירותים זה כמה טוב זה הרגיש, איך כל זיכרון מהפעם השנייה שלהם נמוג עם המחשבה המביכה של התגובה של טוני שהגיעה אחר כך.

"כן, זה פייר," טוני אומר כשפיטר מגמגם את ההסבר שלו. "אני גם לא כל כך יכול להפריד ביניהם, ואני מניח שבשלב הזה גם לעולם לא אצליח... אוקיי, מה אתה אומר על זה: התחלה חדשה. דף חדש. מבחינתנו, מעולם לא התקדמנו מעבר לנשיקה."

פיטר ממצמץ. זו מחשבה נהדרת, "אבל אנחנו כן."

"כן, אבל זה שונה. אתה חשבת שאני לקוח, אני חשבתי שאתה מלצר די נועז. אנחנו אנשים שונים עכשיו, לא?"

"אבל אני עדיין... אני מתכוון," פיטר לוקח נשימה עמוקה. "אני עדיין לא יודע להגיד מה בסדר ומה לא."

"כי אין לך מושג מה אתה אוהב!" טוני אומר באושר. "מעולם לא היית צריך לדעת, ואני מניח שאף אחד לא טרח לעזור לך כלל, אז אנחנו נצטרך להבין את זה."

"אבל מה איתך?"

"הו, ילד," טוני כמעט גרגר, "אני אקבל את שלי בסופו של דבר."