להטות את הכף

פרק 12

להטות את הכף – פרק 12

"אתה בטוח שאתה בסדר שם, תותח?"

פיטר מתנער מהמחשבות שלו וחוזר שוב לחדר המבקרים, היכן שבן מסתכל עליו בדאגה מהצד השני של השולחן.

פחות צפוף בימי שבת מימי ראשון, וטוב שכך. כיוון שדעתו של פיטר מאוד מוסחת היום, הוא כנראה היה נתקל במישהו או שובר משהו. זה נס שהוא הפיל רק את העט שלו הבוקר במעבדה ולא את אחד הניסויים השבריריים שלהם.

"אתה עושה את זה שוב. אתה בסדר, פיטר?"

הוא מתנער שוב ומדביק על הפנים שלו חיוך שהוא כמעט מרגיש. הוא מצא שהדרך הטובה ביותר לפייס את בן היא לקחת את הזמן עם התשובות, אז פיטר ממתין עד שכתפיו של בן מתרפות מעט לפני שהוא מבטיח, "אני בסדר, באמת. זה פשוט... אחד מהשבועות האלה, אתה יודע?"

"ספר לי על זה..." בן אומר, ונשמע כאילו יש סיפור מאחורי זה ופיטר קופץ על שינוי הנושא.

"עושים לך צרות?"

"כן, הבחור החדש שהם הציבו בחדר העבודה – שתי ידיים שמאליות, תותח, אני אומר לך," בן מתלונן כמו פעם, כשהדוד שלו היה מתלונן על המתמחים חסרי התועלת שהוא היה לוקח במוסך. פיטר נותן לזה לשטוף אותו, הוא סופג את זה פנימה. כי הוא צריך את התזכורת, הוא צריך לדעת שאחרי כל מה שקרה זה עדיין שווה את זה. רוסו, לסבול את רומלאו, העסקה את טוני, הכל.

"אבל תראה אותי, מקשקש לך באוזן. מהי המסיבה ההיא שהזכרת קודם?"

כשהגיע הוא היה צריך להסביר למה הוא הגיע לבד בשבת במקום עם מיי ביום ראשון, פיטר סיפר את האמת. את הרוב, בכל מקרה. בגדול הוא אמר שהוא קיבל יום חופש כדי להשתתף במסיבה ושמיי לא יכולה להצטרף כי יש לה משמרת נוספת.

"זו, אמ, זו מסיבת יום הולדת. חברה טובה של חבר."

"חבר?"

פיטר לא נלחם בסומק שעושה את דרכו במעלה צווארו לשמע הטון המרמז של בן.

"אה... חבר," בן חוזר ומאשר, מחייך חיוך מלא. "לא ידעתי שיש לך כאלה."

"זה, אה, זה די חדש?" פיטר אומר. "אני... הדברים יסתדרו לטובה בקרוב, בן. עבדתי ממש טוב לאחרונה ואנחנו נוכל לשכור מחדש את החוקרת הפרטית. אתה תראה, אתה תקלל את המתמחים שלך שוב ממש מהר."

העיוות מלא התקווה בהבעתו של בן גורם לעיניו של פיטר לעקצץ. הוא חייב לגרום לזה לעבוד. לא משנה מה יקרה, הוא חייב להחזיר את הדוד שלו.

בן שוב מוחה כפי שהוא עושה בכל פעם שפיטר מזכיר את העזרה שלו עם החשבונות שלהם, אבל פיטר בטוח שהוא אסיר תודה בסתר שמיי לא צריכה לשאת את מלוא המשקל של האחריות הכלכלית שלהם.

"אני גאה בך, תותח," בן אומר כשהם נפרדים, קולו עדין.

פיטר ממש רוצה להחזיק את היד של הדוד שלו, אבל הסוהר יעיף אותו החוצה עוד לפני שהוא יספיק להגיד תודה.