להטות את הכף

פרק 19

להטות את הכף – פרק 19

טוני עוצר ליד הבניין של פיטר בשעה שבע שלושים וחמש בערב, תרמוס גדול עם המתכון המנצח של ברוס של מרק דלורית וג'ינג'ר מונח על המושב שליד הנהג ועדיין אין שום תשובה מפיטר.

אין אפילו אישור קריאה. טוב, לא יהיה אחד עד שפיטר יגיב כי הסטארק-פון, ותעשיות סטארק בכללי, מכבדים את פרטיות הלקוח ואת זכותו לשלוט בחוויות המשתמש שלהם בלה בלה בלה. אלוהים, איך טוני מתחרט שהוא זרם עם הרעיון הזה.

אבל זה לא משנה. יש לו מרק להגיש.

קשה להאמין שהוא מעולם לא היה בתוך הדירה של פיטר. הוא היה מחוץ לדלת כמה פעמים, עושה את הדבר הג'נטלמני כשהוא היה לא-ג'נטלמני ולקח את הילד איתו חזרה למגדל, אבל הוא מעולם לא עבר את סף הדירה בקומה הראשונה.

הלב שלו דופק בגרונו כשהוא נוקש.

כמה שניות עוברות בשתיקה, ואז יש צעדים מחוץ לדלת וטוני יכול להרגיש איך הדופק שלו מחסיר פעימה כשהצעדים מתקרבים ו –

זה השותף. איזה אתלט שטוני כבר שכח את שמו כי פיטר הזכיר אותו רק פעם אחת, והוא ממצמץ אל טוני שעומד מולו בג'ינס וחולצה ישנה של בלאק סבאת'. ושמחזיק תרמוס, אסור לשכוח את התרמוס.

"היי," טוני אומר. "פיטר נמצא?"

"הוא בעבודה," האתלט אומר. "לא יחזור עד מאוחר."

"ראית אותו לפני שהוא הלך?"

"לא. לוח הזמנים שלנו די מתנגש. אני בקושי רואה אותו, אבל אני יודע שהוא עובד במקום הטבעוני ההוא, מקום ממש יוקרתי. אולי תרצה להחליף בגדים לפני שתבקר אותו שם, אחי."

"מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אותו?" טוני שואל, כי הוא לא יכול שלא.

הבחור מושך בכתפיו. "רביעי, אני חושב? סיימת עם השאלות? יש לי סטייק על המחבת."

ברגע שטוני מהנהן, הבחור סוגר את הדלת ורץ חזרה למטבח.

אוקיי, אז פיטר בעבודה. כנראה ישן עד הרגע האחרון כדי שהוא ירגיש טוב כדי לשרוד את המשמרת כי רומלאו שונא שהעובדים לוקחים ימי מחלה, פיטר הסביר לו פעם. כאילו המעסיק לא הניף יותר מידי דגלים אדומים גם ככה.

אבל למה אם כך פיטר לא סימס לו לפני תחילת המשמרת? גם אם הוא איחר, יש לו כמה דקות בתחבורה ציבורית. הוא היה רואה את ההודעות של טוני והיה משיב, לא?

"בוס?"

טוני ממצמץ לעבר נטשה, שיצאה מהצללים והסתכלה עליו בהבעה מתוחה. ככל הנראה, אם הוא עוצר בדרכו אל הרכב זו סיבה לדאגה.

"אני צריך לעשות עצירה נוספת," הוא אומר לפני שהוא פותח את הרכב.

*