להטות את הכף

פרק 13

להטות את הכף – פרק 13

"אתה עשית מה?"

טוני משך בכתפיו ממקומו ליד האי במטבח. "היה נראה כמו האפשרות הטובה ביותר."

"אבל טוני – " פיטר אומר, ואז מפסיק. הוא החוויר, מה שגרם לטוני לדאוג טיפה. אולי הוא צריך עוד קפה.

"תראה," הוא אומר וניגש לקנקן, "הנחתי שזו תהיה הדרך הכי קלה לשנינו. בלי צורך לתאם פגישות, בלי להרגיש רע על כך שהברזת שלי, בלי החלטות קשות. רק אני, ושאתה כביכול זמין לי."

הילד שוב הופך להיות המום, הוא יכול לראות את זה קורה, אבל עכשיו כבר אין שום דבר שטוני יכול לעשות. הוא הניח שזה יהיה הרבה, אוקיי, שככה פתאום הוא לא יצטרך לענות לכל גחמה של רומלאו ושיהיה לו מרווח נשימה. אלוהים, איך טוני רוצה להכאיב לאיש הזה.

"ואיך – אני מתכוון, איך אתה, אמ..."

"תלוי. מה אתה אומר שגם אתה תקבל סכום קבוע? ולא משנה באיזו תדירות אנחנו נראה אחד את השני. פשוט נשכח מזה וניתן לעצמנו להירגע."

לפחות זו התוכנית של טוני. לגרום לילד לשכוח שכסף מעורב פה, להכיר את פיטר פארקר האמיתי, לא את המלצר או את התלמיד החרוץ. ברגע שכל השכבות ייעלמו, טוני אולי ירגיש יותר בנוח לעשות יותר מסתם לישון ליד הילד, כמו שעשו הלילה. שזה היה מדהים, הוא לא מתלונן... אבל זה גם היה סוג מיוחד של עינוי.

כמו האופן שבו פיטר נושך כרגע את השפה התחתונה.

"איזה סוג של סכום?"

"חמש עשרה אלף לשבוע?" הוא היה מציע יותר, אבל הוא לא רוצה להפחיד את פיטר.

"לשבוע?!"

מהטון שלו נשמע שטוני הציע לשרוף את כל החולצות המקושקשות שלו, אלוהים.

"קח את זה, ילד. והי, זו הייתה ההצעה שלך מלכתחילה."

"אני יודע, זה פשוט... חמש עשרה אלף."

טוני עומד להתערב שוב, אבל הוא זוכר את העצה של רודי מאתמול בלילה. 'תן לו זמן לעכל, טונס,' הוא אמר. 'תזכור אותי באוניברסיטה.'

הוא זוכר, בבירור, אז הוא ממתין ומגלה שהיה שווה את זה. לוקח לו זמן, אבל הבעת פניו של פיטר הופכת מקמוצה להבעה של חוסר רצון, ואז הוא בטח נזכר במשהו כי חוסר הרצון הופך לקבלה.

פיטר מכחכח בגרונו ומרים את מבטו. "חמש עשרה אלף?"

טוני מהנהן. "אתה רוצה מזומן או העברה?"

דממה.

"העברה?"

"תודה לאל," טוני נאנח. "מזומן היה מביך."

"בניגוד לזה?" פיטר מצייץ, וזה סימן טוב, לא? שהוא חוזר להתבדח?

"הי, אתה האחד שעושה מזה עניין, ילד. אני לגמרי סבבה עם זה." אוקיי, 'סבבה' זו אולי הגזמה, אבל זה קשור יותר לרומלאו הפושע המחורבן, לא לפיטר. "עוד קפה?" הוא מוסיף, כי הוא עדיין לא הספיק למלא מחדש את הספל של פיטר.