אטומה

פרק 14

אז מה חומד את רוצה אותי?" ליאו אמר והתקרב אלי, לא האמנתי למראה עיני איך הוא נכנס, כמה זמן הוא כבר פה, כריס עדיין חי? כל השאלות האלה התרוצצו בראשי ועוד מיליון אחרות, נתקפתי פחד והתחלתי ללכת אחורה "לאן את חושבת שאת הולכת חומד?" ליאו התקרב קצת יותר, הרגשתי את גבי מוצמד לקיר הנגדי מאיפה שעמדתי. רציתי להגיד משהו לצעוק אבל הייתי משותקת פתחתי את פי להגיד משהו אבל שום דבר לא יצא, לוקח לי כמה שניות להבין מה קורה פה. התעשתתי והתקרבתי אליו בעצמי ככה שרק חמישה סנטימטרים בודדים מפרידים בנינו "מה אתה חושב שאתה עושה ליאו?" שאלתי אותו בקול יציב, די מופתעת מעצמי שהקול שלי נשמע יציב ואף לא רועד מה שבעצם מבפנים הייתי מפוחדת.
"מה את חושבת שאני עושה פה? באתי לפגוש את החברה שלי" ליאו אמר את שתי המילים האחרונות בשעשוע ומשהו נדלק בעיניו. הכרתי את המבט הזה, זה המבט שאומר שהוא חרמן ושום דבר לא יעצור אותו. אני זוכרת את הפעם ההיא שנפלתי קורבן למבט הזה, הייתי אז בתולה ואמרתי לו זאת אבל הוא היה כלכך נחוש בלדפוק אותי שהוא ניהיה אכזרי וגרם לי לכאבי תופת. נרעדתי כשנזכרתי בצרחות שלי ובכמה דם ירד לי ,'איפה היה השכל שלך? למה לא נפרדת ממנו אחרי זה' חשבתי לעצמי כעת ומרגישה מטונפת.
"אני לא החברה שלך, תשכח מהסיפור שלנו זה היה לפני 5 שנים התבגרתי, עוף לי מהבית" אמרתי לו בעודי ניגשת לכריס ובוחנת אותו בזמן שהוא שוכב שם, התכופפתי לעברו בשביל לבדוק אם יש לו דופק והם הוא נושם. כן יש לו דופק והוא נושם, פוי, דאגה אחת ירדה לי מהלב.
"לא נפרדנו אני לא זוכר כלום!" הוא צעק לעברי "אני רק יודע שכשאני קמתי בבר לי אמרו שאת עזבת אלוהים יודע לאן" הוא המשיך לצעוק עלי מושך בשערות ראשו, הוא תמיד נהג לעשות זאת כשהיה מתוסכל ועצבני.
"די ליאו תעזוב אותי! זה נגמר! יש לי חיים אחרים כבר" אמרתי לו בעודי צועדת מחוץ לחדר לכיוון המטבח, לקחת את הנייד שלי ולהתקשר למשטרה לדווח על פריצה ועל אדם חולה נפש. לפני שהספקתי להגיע לתיק שלי הרגשתי יד נכרכת סביב מותני ומושכת אולי לעבר הספה שבסלון. "מה את חושבת שאני טיפש?" הוא גיחח לעברי והצמיד את מפשעתו לשלי, הרגשתי אותו מגורה מה שגרם לי לרצות להקיא.
"בואי אני אזכיר לך את הזמנים הטובים שלנו ביחד חומד" הוא קרץ והשחיל את ידיו מתחת לחולצתי מטפס במעלה מותני לכיוון שדיי. "הם גדלו את יודעת, הפכת להיות יותר לוהטת, יותר אישה" הוא לחש לאוזני נושך קלות מה שגרם לי לדחוף אותו ממני קצת. אין לי סיכוי נגדו הוא ממש כבד וכמו כן הוא גם בכושר אפילו יותר ממה שהיה אז.
"תפסיק אמרתי לך להפסיק" צעקתי עליו דוחפת אותו ממני ומנסה להוציא את ידיו אשר אוחזות בשדיי, אבל זה לא הזיז לו הוא רק סטר לי והמשיך בדרכו, הוא הגביר את החיכוך של זקפתו והתחיל להוריד לאט לאט את מכנסי. בעטתי בו מנסה לעצור אותו אבל כפי שאמרתי קודם, הוא חזק ממני.
הסתכלתי סביבי נואשת למצוא חפץ כלשהו שאני אוכל לעצור אותו ולרוץ לקחת את הנייד ולהתקשר להזיק עזרה. לפתע עיני נעצרו על כד זכוכית שאמא של מאיה הביאה לנו כשרק עברנו לפה, היא אמרה שהוא יכניס חיים למקום העלוב הזה מכיוון שכל הקירות בצבע לבן והכד בצבע אדום חזק כמעט בורדו. "כן ליאו תזכיר לי כמה טוב היה לנו ביחד" לחשתי באוזנו ומפגישה בין אגני לאגנו גורמת לו לשאוף אוויר בחדות, "הנה ניקול הישנה חזרה אלינו" הוא אמר לי בנימת ניצחון, רק חייכתי אליו והדבקתי לו נשיקה על שפתיו, ובאותו הרגע שלחתי את ידי לעבר הכד מקווה שהוא לא ישים לב, הצמדתי אותו אלי כך שהרגשתי את זקפתו בשיפולי בטני. בינתיים הכל טוב הוא לא שם לב. כשהכד היה בידי, הרגשתי פתאום פרץ של אדרנלין, הייתי חייבת להעיף אותו ממני מיד לא משנה באיזה מחיר! אני לא אתן לו לעשות את מה שהוא היה עושה לי, השתנתי עזבתי הכל מאחור והוא בהחלט שייך לעבר שלי.
הרמתי את הכד בשתי ידי מעל ראשו והנחתתי אותו בכל העוצמה על ראשו לרגע הוא עצר וברגע השני הוא הפסיק ונפל ממני חסר הכרה. לא חשבתי שנייה יותר זינקתי על רגלי לכיוון התיק שלי להזעיק עזרה, בדרך נפלתי מהפינה של השולחן הפינתי שלנו והרגשתי משהו חם על רגלי הסתכלתי לבדוק מהו הנוזל החם הזה, זה היה דם, דם שלי. 'נו יופי עכשיו את גם מדממת מה עוד?' חשבתי לעצמי בזמן שאני מקלידה 911* "שלום משטרת לונדון במה אני יכולה לעזור לך?"
"הלו שלום מישהו פרץ לדירתי וניסה לאנוס אותי בבקשה תגיעו מהר שם הרחוב זה סטרנד בניין 5 דירה 4 בבקשה תגיעו מהר!" קולי רעד
"בדרך אלייך" והשוטרת ניתקה את השיחה.
הסתכלתי לכיוון ליאו שעדיין היה שרוי על הרצפה חסר הכרה, "מה קורה פה?" שמעתי קול נוסף יצאתי מהמטבח רואה את כריס עומד משפשף את ראשו "ניקול?" הוא הבחין בי ומיד עיניו עברו על גופי ופניו התקשחו. ידעתי איך אני ניראת, בלי מכנסיים עם חולצה סטורה למעלה ודם שזולג מהירך שלי. "ליאו..." התחלתי להגיד אבל הוא הבין לבד וניגש לליאו שהתחיל לאט לאט להתאושש. לפני שהספקתי להבין מה קורה כריס חבט בליאו באכזריות אגרוף אחרי אגרוף. "ככה אתה מתייחס לנשים הא? פחדן!" הוא צעק והמשיך לחבוט בו. "די כריס המשטרה בדרך תעזוב אותו הוא לא שווה את זה"צעקתי אליו מנסה לגרום לו להפסיק "הוא לא שווה את זה אבל את שווה יותר! אלוהים!" הוא צעק והנחית עוד אגרוף לעבר לסתו של ליאו מה שגרם לו לאבד את הכרתו שוב.
"משטרת לונדון תפתחו את הדלת בבקשה" נשמעו קריאות מאחורי דלת הכניסה, ניגשתי לפתוח אותה מרחיקה את כריס מליאו ומבקשת ממנו לשבת להירגע, "הוא בפנים... על הרצפה".
הערות:
*911- מי שלא יודעת זה המספר של המשטרה בחו"ל
~~~
היי אני יודעת שזה קצת חופר והכל אבל אני אשמח לקבל מכם תגובות מה אתם חושבים על הסיפור והכל מקווה שאתם אוהבים תודה על הקריאה :)