טוב אז החלטתי לחלק את זה לשני פרקים כי זה יצא יחסית ארוך ואני לא אוהבת שהפרקים נורא ארוכים למרות שאתם אוהבים אבל נורא אתם עדיין אוהבים אותי (; תהנו ומחר אני אמשיך!! XOXO
----------------------------------------------------------
אחרי עשר שנים"בוקר טוב מותק, מזל טוב!" מישהו לחלש לי באוזן גורם לי להתעורר ולפקוח את עיני לאט ולהסתגל לאור שבוקע מהחלון "מה השעה?" שאלתי מכסה את פני עם השמיכה מנסה ליפול עוד פעם לשינה המתוקה שהייתי שרויה בה, אך זה נכשל כישלון חרוץ. השמיכה נמשכה מפני וגרמה לי להוציא מפי כמה אנחות מחאה "הגיע הזמן לקום יש לך היום יום הולדת!" קרא אלי שוב הקול גורם לי להזדקף ולהישען על גבי מיטתי "אתה יודע פעם הייתי מתלהבת מזה אבל היום אני בת 35 תאמין לי שכבר עבר הזמן שלי לשמוח מגילי המופלג" אמרתי בזלזול ומגלגלת את עיניי בדמיוני בזמן שעיני עדיין עצומות.
"ביחס למישהי בת 35 את נראת שווה" הקול המצמרר אמר מנשק את לחי ויוצא מחדרי. פתחתי את עיני סוף סוף והסתכלתי על החדר, כולו היה מקושט בלונים וורדים אדומים. על הקיר מולי התנוסס שלט 'אמא מזל טוב אוהבים אותך מאוד תרדי למטה ותקבלי את המתנה שלך' הכתב של מייקי הגוזל הקטן שלי התנוסס על השלט ובצד ימין היה ציור שלי, כמובן ידעתי מי צייר את זה- אנה הגוזלית הגדולה שלי.
יצאתי ממיטתי מתרגשת כמו ילדה קטנה, לוקחת את החלוק אשר היה תלוי על משענת הכיסא, פותחת את דלת חדרי ומתחילה לרדת למטה לכיוון משפחתי.
למטה אני מוצאת יותר בלונים מפוזרים על הרצפה ויותר וורדים מכל הצבעים מפוזרים ברחבי הבית, בכניסה למטבח אני מוצאת על הגוזלים הקטנים שלי ואת בעלי, ג'ייק עומד ומחייך אלי את חיוכו השחצני שאני למדתי לאהוב.
"נו אוהבת את מה שאת רואה?" ג'ייק שאל מתקדם לכיווני כשרק מכנס קצר לגופו, השנים לא הזיזו לו הוא עדיין נראה אלוהי בגוף המחוטב הזה שהוא שומר עליו פעמיים בשבוע במכון הכושר. "יותר מידי" עניתי לו מתגרת אך ברגע שהוא היה קרוב אלי התחמקתי מתחת לזרועותיו המושטות קדימה לחיבוק לכיוון ילדי המחייכים בביישנות.
"איך אני אוהבת אותכם! את כל זה אתם ארגנתם?" שאלתי מעיפה מבט שני סביב בשביל לקלוט את גודל ההשקעה "לא רק הם" שמעתי את ג'ייק רוטן מאחורי. צחקתי לנוכח נימתו אשר לוותה למילותיו, הענקתי נשיקה ליצורים הקטנים שבלעדיהם אני כלום ופניתי לרגזן שעומד מאחורי.
"או אני בטוחה שלא רק הם עשו את זה" בעודי אומרת לו את משכתי בידו לכיוון הסלון הרחק מהילדים בשביל שאוכל להעניק לו את המתנה שלי כהוקרת תודה על השקעתו.
"אני אוהב את הכיוון שזה הולך אליו" הוא לוחש לאוזני מצמיד את גבי אל חזהו ומעביר את ידיו על זרועותיי. "בוא לא נשכח שיש לנו ילדים שיכולים לראות את הכל" אמרתי לו מזהירה אותו בפעם המי יודע כמה כבר.
YOU ARE READING
אטומה
Romanceהיא לא יודעת לאהוב לא לימדו אותה איך אבל מאחורי המשפט הזה שהיא אומרת לעצמה בראש ללא הרף היא פשוט לא פגשה את הזה שיתפוס את ליבה אך היא כלכך עסוקה בלהגיד לעצמה שאינה יכולה לאהוב שהיא הורסת לעצמה. מה קורה כשעוברים כמה שנים? מה קורה שהיא מבינה שפשוט עדי...