אטומה

פרק 12+13

"ניקול? מה קרה מאמי לא ישנת טוב?" שמעתי את קולו של ג'ירי נישא מעלי, הייתי בעבודה והשעה הייתה 10:00 בבוקר ואין לי כוחות אני תשושה מאתמול מהמרתון סקס שאני וכריס עשינו. האמת היא שאני צריכה לשאול אותו מה אנחנו, זוג? המחשבה שהוא יגיד לי שלא גרמה לי תחושת אי נוחות.
"כלום ג'ירי סתם לא ישנתי טוב" עניתי לו בזמן שפיהקתי ג'ירי רק הרים לעברי אצבע והלך, הוא רק בן 30 ויש לו קטעים שהוא מתנהג אלי כאילו הוא אבא שלי. רגע מה הגיל של כריס? פאק! לא שאלתי אותו מקווה שהוא לא מבוגר יחסית כי זה יסבך את העניינים, יש בכלל עניינים? טוב די לחשוב על זה, זה לא עושה לך טוב חזרתי על המפשט הזה כמו מנטרה בראשי.
"היי ניקול מישהו מבקש לראות אותך" שמעתי את רייצ'ל קוראת לי, רייצ'ל היא המזכירה של המשרד שלנו היא בלונדינית עם עיניים חומות היא ממש חמודה בדרך כלל היא שקטה לא מדברת הרבה.
ניגשתי לקידמת המשרד לראות מי זה יכול להיות שמבקש אותי נעצרתי באמצע ההליכה שיט מה הוא עושה פה? הייתי בטוחה שזהו ניגמר הסיפור. ראיתי את כל העבר שלי חוזר אלי בבום לפתע הרגשתי חולשה ברגליים וקרסתי על הרצפה הדבר האחרון שאני זוכרת זה אותו עומד שם וצוחק לכיווני.
****
"היי מותק תביאי לי בירה" שמעתי מישהו קורא לי מעבר לבר נאנחתי, השעה 1:00 בלילה והבר עמוס יותר מתמיד. לקחתי בקבוק בירה והגשתי אותו לבחור שביקש.
"היי ניקי בואי לפה" שמעתי את ליאו קורא לי, ליאו הוא החבר שלי אנחנו ביחד כבר שנתיים הכרנו בדיוק פה בבר הזה כשהוא היה שיכור והיה צריך טרמפ הביתה. "ליאו חומד אני עובדת" אמרתי לו ומסתובבת לקחת את ההזמנה הבאה. "כלבה אחת מה אמרתי לך בואי לפה!" ליאו צעק אלי מעבר לבר, ו...הוא שיכור למה זה לא מפתיע אותי כל שני וחמישי הוא משתכר כמו מטורף. "אני עובדת" אומרת לו מעבר לכתפי, לפתע הרגשתי זרוע מושכת אותי מאחורי הבר לפני שהספקתי להבין בכלל מה קורה הרגשתי מכה חזקה על הראש ואחרי זה ראיתי חתיכות זכוכית עפות לכל עבר "כשאני קורא לך את באה כלבה" שמעתי את ליאו שואג לכיווני ומטיח אותי כנגד הקיר ודוחף את אגנו לכיווני באותו הרגע רציתי להקיא שנאתי את המגע שלו אבל בכל זאת נשארתי איתו מקווה שיום אחד הוא ישתנה.
הרגשתי את שפתיו על שפתיו ומיד הרחקתי אותו ממני, יורקת על פניו הוא קפא, במשך כמה דקות הוא הסתכל עלי לא מבין מה קרה ואחרי דקה מצאתי את עצמי על הרצפה מחזיקה את לחי בידי ומתפללת שלא יהיה לי סימן למשך שבוע. הרמתי את מבטי כשדמעות בעיני מסתכלת על ליאו צוחק, "כלבה אני אזיין אותך עד אובדן הכרה נראה אותך יורקת עלי שוב" הוא ירק לעברי את המילים, קמתי על רגלי ניגשתי אליו וירקתי עליו שוב "תגיד לי מה אתה חושב שאתה" אמרתי לו ודחפתי אותו לעבר הקיר שמאחורי הבר "אתה חושב שאתה יכול לבוא לפה ולעשות מה שאתה רוצה?" המשכתי דוחפת אותו בכל כוחי הוא התחיל להתנדנד "עוף לי מהפנים ליאו" אמרתי ומחטיפה לו מכה אחת עם ברכי ב'אוצרו' כמו שהוא קורא לזה. למשך כמה שניות זה נראה שלא מזיז לו ואז הוא מתקפל וצורח בכאב "זונה את עוד תשלמי על זה" שמעתי אותו צועק כשהסתובבתי לקחת את התיק שלי מהבר. זה היה הערב שברחתי שהחלטתי לעזוב הכל מאחור ולהתחיל מחדש.
****
"ניקול את בסדר קומי" שמעתי קול גברי נורא מוכר פתחתי את עיניי לאט לאט וגיליתי את ליאו רוכן קדימה ומלטף את לחי מיד התקשחתי והעפתי את ידו ממני הוא רק צחק והניד בראשו "היא בסדר" הוא אמר בקול לכולם ועזר לי לקום. "אל תגע בי" אמרתי בטון קפוא לא מאמינה שהוא פה חלפו 5 שנים מהפעם האחרונה שראיתי אותו בבר מקופל לשניים הייתי אז בת 17, 'כמה שאת היית טיפשה ניקול' חשבתי לעצמי והחטפתי לעצמי סטירה בראשי. "תרגעי חומד" שמעתי אותו קורא לי בכינוי שנהגנו לקרוא אחד לשנייה "תמחק את המילה הזאת מהאוצר מילים שלך כלב" אמרתי לעברו והסתובבתי בחזרה לכיוון משרדי. שמעתי אותו מגחך והולך אחרי "נראת יותר טוב ממה שהיית בת 17 חומד" שמעתי אותו קורא אלי לא הסתובבתי רק המשכתי ללכת בגב נוקשה מקווה להתרחק ממנו כמה שיותר "אז מה לא מגיע לי חיבוק שלום?" הוא שאל מיד הסתובבתי ומצאתי אותו עומד קרוב אלי בלי לחשוב פעמיים סטרתי לו בחוזקה ראשו עף הצידה והוא מיד תפס בלחיו האדומה "מגיע לך שתמות" ירקתי לעברו, נכנסת למשרדי ונועלת את הדלת.
היום זה רק הולך ומשתפר מה עכשיו יהיה? המתים יקמו לתחייה? אלוהים כשעזבתי הייתי בטוחה שאני מתחילה חיים חדשים ודווקא עכשיו כשטוב לי הוא מחליט לחזור 'ידעת שלא יכול להיות כלכך טוב בלי משהו רע' חשבתי לעצמי ומיד מרגישה חלחלה.

שאר היום עבר קצת בערפול עדיין הייתי מסוחררת מהמפגש עם ליאו ומוטרדת מה יקרה עכשיו "ניקול יש מישהו שרוצה אותך בקו 5" רייצ'ל צעקה והנהנתי לאות אישור "הלו" עניתי "אני מתגעגע לטעם שלך" שמעתי קול מוכר מעבר לקו והבנתי שזה כריס מיד השתפר לי המצב רוח "גם אני תגיד בן כמה אתה?" שמעתי את עצמי שואלת לא מספיקה לעצור את עצמי "27, מתי אני אוכל לראות אותך?" כריס ענה קולו קצת יותר צרוד "תגיד מה הסטטוס שלנו?" שיט עוד פעם לא חשבתי על מה שאני אומרת "סטטוס הוא חזר ואמר ואני רק שתקתי "הא את מתכוונת מה אנחנו" שמעתי את קולו ניהיה צרוד אף יותר "אנחנו מזדיינים, אני בא אלייך, אנחנו מתנשקים שמעי אנחנו ביחד" בבת אחת כששמעתי את שתי המילים האחרונות יוצאות מפיו נאנחתי בקול בתחושת הקלה כנראה שהוא שמע את והתחיל לגחך "מה את לחוצה, דרך אגב היום אני בא אלייך איך שאת מסיימת את העבודה תתכונני" הוא אמר וניתק את השיחה, הוא אפילו לא שאל אותי אם אני פנויה, חצוף, פרנציפ אני אקח את הזמן חזרה הביתה.
**
"אני בבית"צעקתי ברגע שנכנסתי לדירתי היא שקט, שקט מידי "כריס?" קראתי לו עוברת מחדר לחדר לא מוצאת אותו ובככלי לא רואה אף אחד.
לפתע שמעתי משהו נופל ואחרי זה צעדים מהירים, התחלתי קצת לחשוש אבל הכרחתי את עצמי לשמור על קור רוח וללכת לחפש את המקום שממנו נשמע הצליל.
הרעש היה מחדר האורחים שהיה צמוד לחדר של מאיה היה חשוך בפנים ולפני שהספקתי להדליק את האור הרגשתי את גבי מוטח לקיר כף יד של מישהו הימהמה את הכאב. התחלתי להילחץ יותר לרגע עברה בי המחשבה שליאו פה שהוא הצליח לפרוץ לביתי כשלא הייתי.
"ניקול" שמעתי את קולו הצרוד קרוב לאוזני השמאלית רטט קל עבר לאורך גבי וצימרר את גופי "אמרתי לך שתהיי מוכנה באתי ולא היית פה" הבנתי שמי שדיבר היה כריס ובאחת השתחררתי שלחתי את ידי לשערו אף שאיני רואה מה אני עושה יכולתי לדמיין אותו בעיני רוחי ומצב רוחי השתנה מיד. "נכון" הסכמתי עם מה שהוא אמר "אבל עכשיו אני פה" לחשתי לכיוון אוזנו הימנית ונגסתי בה קלות גורמת לו להדק את אחיזתו במותני.
"מה אני אעשה איתך הא ניקול" הוא לחש על שפתי, נתן לי נשיקה קטנה על שפתי ומיד התרחק משאיר אותי עומדת מתנשפת ולא מבינה מה קורה פה. "מה אתה עושה?" שאלתי בקול טיפה רועד הוא ניגש להדליק את האור לקח כמה שניות לעיני להתרגל לאור וכשהן התרגלו לא האמנתי למראה עיני, כריס שכב על הרצפה מעולף וליאו עמד לידו מחייך את חיוכו הזחוח "אז מה חומד את רוצה אותי?"
***
סורי אם יש שגיאות כתיב ניסיתי לעלות כמה שיותר מהר בשביל שאתם תוכלו לקרוא ולהנות
מקווה שתהנו אוהבת את כולכם :)