ניסיתי לקום למצב ישיבה אך הפעולה הזאת הייתה יותר קשה משנשמעת, ראשי פעם בקצב קדחני מה שגרם לכיווץ עיני מרוב כאב. "אל תנסי לקום לישיבה לפני שאת לוקחת את הכדור הזה" ג'ייק אמר והגיש לי כדור לבן קטנטן בלי לחשוב פעמיים ולשאול מה זה לקחתי אותו ביחד עם כוס המים אשר הוא הגיש לי והורדתי אותו במורד גרוני בעזרת כמה שלוקים קטנים.
הוא הביט בי כשעל פניו מתנוסס מבט מרוצה וחיוך צדדי מתגנב לו, גלגלתי את עיני וניסיתי לקום לישיבה עוד הפעם. הפעם זה היה יותר קל ראשי פחות כאב וגופי התרפה במהירות, ג'ייק הניח את הכוס הריקה והתיישב על ידי ורק הביט בי. הבטנו אחד בשנייה במשך זמן שנדמה כמו נצח אך לבסוף פצחתי את פי מכיוון שהתחלתי לשים לב לאן עיניו גולשות "אני בסדר עכשיו אתה יכול ללכת, תודה על הכל" אמרתי לו מקווה שירים את התחת שלו ויעוף לי מהדירה אך הוא רק צחק.
"אני לא מבינה מה מצחיק?" שאלתי אותו כשקולי רועד מעט "את לא בסדר את פאקינד איבדת את ההכרה שלך בגלל משהו שהאדיוט הזה אמר" הוא אמר לאחר שצחקו גווע. "הוא לא אדיוט!" אמרתי לו חשה מן צורך מטומטם להגן על זה כריס 'אבל בעצם ג'ייק הוא זה שעזר לי ודאג לי אז אולי הוא באמת אידיוט' חשבתי לעצמי.
"למה אתה פה וכריס לא?" לא התאפקתי והייתי חייבת לשאול אותו השאלה הזאת קיננה בראשי במשך כל הזמן הזה שאני ערה. מג'ייק הצוחק והמחייך הוא הרצין את פניו ולסתו התקשחה "כי לא אכפת לו ממך" הוא אמר קולו נטול גוון ומבטו ריק מרגש. אוויר יצא מריאותי כאחד באיזשהו מקום בלבי ידעתי שהתקופה שלי ושל כריס חלפה לא משנה מה ננסה לעשות וכמה נדבר זה לא יחזור להיות כמו שהיה פעם.
עברו 3 שנים וקרו כל כך המון דברים שהאמון האחד בשני התחיל להתפורר הרגשות הולם עדיין קיימים אבל לא חזקים כמו בעבר, אני מרגישה שאני מאבדת את האחיזה בכריס והוא מצידו נותן לי ליפול מבין בעצמו שאולי זה נגמר ואי אפשר לחזור לזה עוד הפעם.
"על מה את חושבת?" ג'ייק שאל אותי מעיר אותי ממחשבותיי "סתם על מה שהיה.." אמרתי לו בקול מובס הוא הביט בי בשאלה והחלטתי לשתף אותו "אני וכריס זה כבר לא יקרה אני יודעת את זה, האמון נאבד לא משנה כמה שיחות ננעל על רגשותינו בסופו של דבר יצוץ משהו.." אמרתי לו עוצרת להביט בפניו לראות האם הוא מקשיב וכפי שציפיתי הוא הקשיב מרוכז כולו במילותיי. הוא החווה בידו בכך שהמשיך לדבר חייכתי אליו חיוך קטן והמשכתי בדבריי "וישנו העניין שלי, אני תמיד הרגיש כלפיו משהו גם אם בעבר לפני 3 שנים הוא היה בשבילי בתור משחק ולא הודתי בכך שאני מרגישה כלפיו משהו אבל הוא בהחלט היה משהו, משהו חשוב משהו גדול. אני לא רוצה את כל הסיבוכים האלה וכל כאבי הלב האלה וגם הוא לא צריך אבל אף אחד מאיתנו לא מוכן לעזוב" אמרתי לו ודמעה בוגדנית אחת זלגה מעיני, ציחקקתי ומחיתי אותה "איזה טיפשה אני בוכה כי אני אומרת את האמת"
"האמת לא תמיד נעימה" ג'ייק השיב מוחה עוד דמעה בפני, חום גופו על לחי היה רצוי. עצמתי את עיני נהנת מההרגשה של ידו על לחי, הוא משך אותי לכיוונו ופשוט חיבק אותי. אני וג'ייק לעולם לא היינו כל כך קרובים אבל בפעמים המעטות שיצא לנו לדבר הוא הקשיב לי ואמר לי את מה שאני רוצה לשמוע בין אם זה משהו שאני אוהבת ובין אם לא.
"אתה יכול אולי להישאר פה הלילה? שלא תקח את זה לא נכון א-.." לפני שהפסקתי לסיים את משפטי הוא דיבר "אני מבין באמת ואין לי שום בעיה, רק את יודעת שלא יהיה משהו מעבר לזה נכון?" הוא שאל בנימה רומזת מה שגרם לי לצחוק כנגד חזהו "ג'ייק אף פעם לא נמשכנו אחד לשנייה במובן הזה" אמרתי לו אך הצטערתי על דברי בזה הרגע.
ג'ייק קפא והפסיק לחבק אותי, קמתי לא מבינה מה גרם לו להפסיק לחבק אותי וראיתי את הבעתו היא הייתה קפואה, חלולה לחלוטין. "ג'ייק?" שאלתי אותי קולי כלחישה.
"אל תגידי דברים שאת לא יודעת" הוא אמר לאחר כמה דקות שהביט בפני ומשך אותי בחזרה לחיבוקו החמים ולחזהו הקשה. "היה משהו?" שאלתי אותו לאחר שחזרנו למצבינו הקודם "תמיד היה פשוט אני לא חושב שזה היה מספיק בשביל קשר" הוא אמר קולו מתון הרגשתי שהוא מנסה להחזיק את עצמו ובכך החלטתי לסתום את הפה שלי, רק הנהנתי כאות ששמעתי את דבריו ועצמתי את עיני מנסה להירדם אך לא מצליחה משחזרת כל מילה שג'ייק אמר ופתאום עולה לי המחשבה 'אני נמשכתי אי פעם לג'ייק?'.
כמו שהבטחתי פרק אולי לא ארוך אבל פרק אני לא טיפוס של פרקים ארוכים :P
אז מה אתם חושבים יש מצב שיהיה משהו בין ג'ייק לניקול? אולי הסוף של הסיפור כבר מעבר לפינה?
YOU ARE READING
אטומה
Romanceהיא לא יודעת לאהוב לא לימדו אותה איך אבל מאחורי המשפט הזה שהיא אומרת לעצמה בראש ללא הרף היא פשוט לא פגשה את הזה שיתפוס את ליבה אך היא כלכך עסוקה בלהגיד לעצמה שאינה יכולה לאהוב שהיא הורסת לעצמה. מה קורה כשעוברים כמה שנים? מה קורה שהיא מבינה שפשוט עדי...
