אטומה

פרק 32

אני לא מאמינה שאני מעלה עוד פרק היום. הרגשתי שאני חייבת לעלות ולהמשיך עוד היום את הסיפור אבל אל תתלהבו חחח זה לא קורה תמיד ;) תגיבו תצביעו תעשו מה שאתם רוצים תהנו xoxo
-----------
עמדו בפני 2 אפשרויות הראשונה הייתה לשבת ולתהות מה קרה פה הרגע ולתת לו ללכת והשנייה, לקום ולחפש אותו ולדרוש לדעת מה קרה פה. הלכתי על השנייה בשנייה שהוא יצא מהבית קמתי על רגלי לבשתי ג'קט ויצאתי לחפש את כריס. ראיתי אותו הולך בהליכתו המהירה ומקלל חרישית "כריס" צעקתי ורצתי לכיוונו באותו הרגע הוא הסתובב והביט לכיוון מאיפה קראו בשמו הוא ראה אותי והתחיל להתקדם לכיווני "מה קרה? את בסדר נפצעת?" קולו היה מלא בדאגה והוא בחן את גופי כמנסה להבין מה קרה ולמצוא את הנזק הדבר הבא אשר קרה הפתיע את שנינו, סטרתי לו. "את לא יכול להגיד לי את זה, לנשק אותי ואחרי זה ללכת כאילו העולם שייך לך! תיהיה גבר עם זין ותסביר לי מה קרה פה לכל הרוחות" צעקתי עליו באמצע הרחוב הכל היה שקט כולם כבר מזמן במיטותיהם ורק אנחנו מחוללים פה מהומה. "אני.. אני" הוא התחיל לגמגם ונאנח אנחה כבדה הוא תפס את ראשו בין ידיו וניענע קלות "אני.. אני לא יודע, מצד אחד יש לי בת זוג ואלוהים יודע שטוב לי איתה אבל איתך אני מרגיש כל מה שרציתי להרגיש וזה גם מפחיד אותי את מבינה? בפעם הראשונה שראיתי אותך במועדון יותר נכון בשירותי הגברים במועדון היית מפתה וסקסית יצאת מהתא ללא בושה, זזת בצורה מהפנטת כמו חתולה מאותו הרגע הייתי חייב להבין מה מסתתר מאחורי כל זה" הוא עצר לכמה שניות והמשיך "כשהתחלתי להכיר אותך ואת הדפת אותי כל הזמן הייתי נחוש להכיר אותך, להיות לצידך, עשית לי את זה בכל מובן המילה כמה פעמים דמיינתי מזיין אותך בכל צורה אפשרית אבל יותר מכל רציתי להיכנס לליבך. המסע הזה גרם לי להכניס אותך ללבי הייתי זקוק לאהבה ממך וידעתי שקשה לך אבל כאב לי יותר שלא ניסית פשוט קיבלת את עצמך בתור אטומה, כן היית אטומה ועכשיו כשאת אומרת לי שאת אוהבת אותי ומודה בזה חלק מליבי נופל וזה חלק גדול מאוד. קשה לי להסביר את זה אבל אני כלכך רוצה אותך ובו זמנית לא סובל אותך" הוא סיים את דבריו כשמבטו נראה מובס, ונואש להבין מה קורה איתו. הבנתי כל מילה שפיו הוציא הרגשתי כך כמוהו לא בדיוק אבל מספיק קרוב בשביל להבין את מה שעובר עליו "מה אתה רוצה שאני אעשה? תגיד לי ואני אעשה אתה צודק אני מבלבלת לך את השכל ומבזבזת את זמנך" נאנחתי ודמעות עמדו בעיניי "רק תגיד לי כריס, תגיד" את המשפט האחרון אמרתי בלחישה והתחלתי ללכת לאחור נחושה לחזור לדירתי ולהטביעה את צערי בעוד בקבוק של יין. "תני לי אותך רק להיום תני לי להרגיש את כולך רק להיום, נכון אני יוצא חרא אני גם ככה חרא. יש לי בת זוג אבל אני אוהב מישהי אחרת. אם לא אכפת לך תני לי אותך לכמה שעות" עם כל מי שאמר הוא פסע צעד אחד לבפנים קרוב אלי במילתו האחרונה הפרידו בנינו בדיוק 5 סנטימטרים. עמדה בפני בחירה כל אחד הכיוונים הוביל לתוצאה שונה אך לאותה מחשבה, אני אצא המאהבת של כריס האישה מהצד אבל באותו הרגע לא אכפת לי ככה או ככה אני כבר האישה מהצד. 'זה לא נכון זה המעשה הלא נכון ניקול, יש לך לעבוד על הספר של קרוליין אתם דיברתם על כריס באופן לא ברור זה לא בסדר' קול בראשי לחש לי עוד פעם ועוד פעם "מה עם קרוליין כריס?" שאלתי אותו לפני שאני אשכח מהעולם והיה תחת כישופו של כריס "קרוליין? מה?" הוא התרחק מעט רק בשביל להביט בפני בלבול נראה בפניו "בת זוגתך קרוליין זאת שאני עובדת איתה על הספר?" אמרתי בטון של 'אני צוחקת עלי? שכחת מהחברה שלך?!' "שיט" הוא קילל בקול רם וחבט באגרופו בעמוד שהיה לידנו, נרתעתי מאט לאחור ומיד ניגשתי אליו לראות האם ניפצע. "בת הזוג שלי זאת לא קרוליין שאת חושבת, כשראיתי אותך בחנות והייתי איתה, עם קרוליין רציתי לגרום לקנא ולראות האם זה מפריע לך וראיתי שכן אז המשכתי עם השקר הזה ושכחתי לגמרי!" הוא סיים את דבריו במהירות והתקרב אלי מהר יותר כאילו חזה את תגובתי שאני אתרחק ממנו "מה" זאת המילה היחידה שיצאה מפי והבטתי בו בבילבול. הסתכלתי סביב בשביל לחפש אולי מותקנות איפשהו מצלמות שיגידו לי שהוא עשה לי קטע ורק צחק איתי. אבל לא, לא היו שום מצלמות והוא לא צחק איתי הוא אומר את האמת. "אם קרוליין לא הבת זוג שלך אז מי היא ומי כן החברה שלך?" שאלתי אותו מנסה להשוות לקולי נימה רגועה ושלווה, זה לא בדיוק הלך לי "היא ידידה נורא קרובה שלי והחברה שלי במיאמי בנסיעת עסקים קוראים לה ג'יני" הוא אמר מבטו מלא עצב ופחד מהבאות. "אוקיי.." אמרתי לוקח לי כמה שניות לעכל את כל המידע הזה בסופו של דבר החלטתי "תבוא אלי עכשיו דבר ראשון נדבר ונבהיר כמה דברים" הוא הניד בראשו לחיוב והלך בעקבותיי.

וככה בילינו את הלילה שלנו, בלעבור על כל הפרטים מאז שעזבתי וללבן את העניינים. מי ידע שאחרי 3 שנים הדברים התהפכו ככה?