אטומה

פרק 38

ליבי צנח למשמע סיבתו אשר התקשר. ג'יני נעלמה לו? מה זה קשור אלי מה אכפת לי?! זעם התחיל להתגבש בדמי "טוב ומה אני קשורה לזה?" הטחתי בו את שאלתי מתכוונת לנתק לו את הפלאפון בתוך הפרצוף אבל משהו עצר אותי, תחושת הבטן שלי אמרה שקורה משהו לא טוב. "צודקת את לא קשורה לעניין המזורגג הזה אבל פעם האחרונה שדיברנו היא אמרה לי משהו מוזר" הוא ענה וקולו ענייני ומעט לחוץ "מה היא אמרה לך?" הזעם עדיין לא עזב את קולי אך גם לא יכולתי לנתק את השיחה פתאום. "היא אמרה לי, אני צריכה לזוז יש פה משהו אני לא רואה כל כך אני אדבר איתך אחרי זה ביי. ואחרי זה היא פשוט ניתקה ועברו כבר 5 שעות" הוא סיים את דבריו ותחושת בטני התחזקה, משהו לא טוב קורה פה. "התקשרת כבר למשטרה?" קולי המלא זעם גווע ובמקומו תפסה נימה מעט לחוצה.

"כן אבל הם אמרו שהם לא יכולים לעשות כלום עד שלא יעברו 24 שעות אבל הם ישימו עין על זה ואת יודעת בדיוק הם ישימו על זה עין" משפטו האחרון לווה בנימה ללגלגנית, מה שהיה נכון לא כזה אכפת להם שמישהו נעלם ל5 שעות יש להם דברים יותר טובים לעשות.

"טוב בוא ניפגש בפארק פורסט בעוד 10 דקות" אמרתי וניתקתי את הפלאפון. לא ידעתי מה אני הולכת לעשות אבל אני בהחלט הולכת לעזור לו, אני לא יכולה לסרב לא כשאני יודעת שקרה משהו.

לקח לי יותר מ10 דקות אבל לא התכוונתי להצטער על כך לא בפניו בכל אופן. ראיתי אותו עומד ליד הגדר ופשוט מביט בירוק אשר שפע בעונת הקיץ היה חשוך כך שלא היה ניתן להבחין בכל יופיו של הפארק אך הוא היה נראה כל כך מרוכז שלא רציתי להפריע לו, לפתע הוא הסתובב ופשוט הביט בעיני ואמר "את לא יכולה להתגנב מאחורי אני תמיד מרגיש מתי את בסביבה" במקום שזה יגרום לי פרפרים וליבי יחסיר פעימה זה עשה את התגובה ההפוכה. רציתי להתרחק ממנו כמה שיכולתי, המחשבה על לעמוד לידו הייתה בלתי נסבלת.

"איפה היא הייתה כשהיא התקשרה אלייך אתה יודע? היא אמרה לך משהו לפני שהיא הלכה משהו?" פצחתי ישר בשאלות רוצה לסיים על העניין מהר ולחזור הביתה למיטה שלי ולימים הרגועים שלי בלי כאבי הראש שרק עכשיו קיבלתי בחזרה.

מבטו היה מבולבל, אינו מבין למה אינה הגיבה לדבריו ופחד יזדחל במורד גבו 'אולי היא כבר המשיכה?' מחשבה עברה בראשו אך הוא מיד ניער אותה והביט בעיניה וענה "היא אמרה שהיא הולכת למועדון 69 כי המנהל שם עובד איתה בחברה והוא אמר שצצו לו בעיות אז הוא רוצה שהיא תבדוק מה הבעיה" הוא ענה מחכה לתשובתה, והיא לא איחרה לבוא.

" בדיוק חזרתי מ69, מי זה המנהל הזה אתה מכיר אותו?" שאלתי אותו מחכה לתשובה מיידית אך הוא הביט בי במבט שלא הצלחתי לפענח " את באמת לא יודעת הא?" הוא פרץ בצחוק גדול ובריא, לא הבנתי מה מצחיק פה. "אתה מוכן להפסיק את הצחוק הדפוק שלך ולהגיד לי מה אני לא יודעת" אמרתי לו אחוזה בכעס ששכח עוד ממקודם וכעת הוא התעורר ופעפע ממני בגלים חזקים. "ג'וש הוא המנהל והם עובדים ביחד" הוא אמר וכעת ליבי החסיר פעימה.

הוא הפסיק לצחוק כשראה את פני הקפואות וחסרות ההבעה "ניקול?" הוא שאל בקול חושש, "לג'וש יש בעיה כשהוא שותה, הוא ניסה למשוך אותי בין זרעותיו אבל דחיתי אותו". כריס הביט בפני והתחיל לרצוץ מהכיוון שממנו באתי. תחושה לא טובה מילאה את חזי. 'לא יכול שג'וש מסוגל. לעשות את זה נכון לא?' חשבתי לעצמי אך ידעתי כבר את התשובה והיא? לא הייתה טובה.

אז מה פרק? אחרי שהרבה ביקשו החלטתי לעלות פרק אחרי יום מה שבדר"כ אני לא עושה אני מקווה שאתם נהנים ואני אשמח לדעת מה דעתם על עכשיו על הסיפור ועל הכל. 

והוא שאלה קטנה לי אליכם מה אתם חושבים שג'וש עשה או יעשה?