אטומה

פרק 22

**אל תגידו שאני לא מפנקת ;)**
~~אני מזכירה שעברו 3 שנים מאז~~
"רוקסן, בייב קומי את תאחרי לעבודה" שמעתי את קולו של ג'וש קורא לי, הוא ליטף את ידי ונשק לראשי "הייתי יכול לשבת פה ולהסתכל עלייך שעה אבל אני צריך לזוז לעבודה וכך גם את", "אמא עופי לי מהפנים" רטני בקול מתהפכת על הבטן ומצמצת בעיני מנסה להוריד את כורי השינה שעוד נשארו על עיניי.
עברתי לגור בניו יורק, עזבתי את לונדון מאז המקרה עם כריס אני לא יכולה להגיד שלא חשבתי עליו כל יום שעבר, חשבתי עליו והצטערתי על כמה שהייתי דפוקה בתקופה ההיא. נאלצתי להיפרד מג'ירי הוא ארגן לי מסיבת הפתעה ולקראת הסוף נשבר ופרץ בבכי. מאיה עברה איתי לניו יורק אחרי שהציעו לה לעבוד בסוכנות דוגמניות, הסוכנות הכי נחשבת בניו יורק הציעה לה עסקה מי אם לא אחרת ויקטוריה סיקרט. אני פתחתי עסק קטן משלי של הוצאת ספרים לאור שלאט לאט תופס תאוצה. הכרתי מישהו חדש קוראים לו ג'וש אנחנו ביחד כבר חצי שנה, הכרנו בצורה הכי מפדחת שיש, הוא מצא אותי מחטטת בפח זבל בזמן שנפל לי הפלאפון לתוך הפח, בהתחלה הוא לא הבין מה קרה ואחר כך נחלץ לעזרתי מאז הוא צוחק עלי וקורא לי 'גברת פח'. אני אוהבת אותו, היי! אמרתי שאני אוהבת אותו, הא כן זה השינוי שעברתי. למדתי לאהוב לקח לי הרבה זמן, ה3 שנים האחרונות לא היו קלות כלל וכלל התמודדתי עם כל דבר שעמד בדרכי בין אם זה לרצות להתאבד לבין אם זה ללכת לטיפול פסיכיאטרי. מאיה עמדה לצידי בכל אותם רגעים ובסופו של דבר אחרי הרבה דמעות ומאבקים פנימיים הצלחתי. אני אוהבת את ג'וש אני אוהבת אותו. "רוקסן.." נימת הזהרה נשמע בקולו של ג'וש התנשפתי בקול וקמתי מהמיטה "שונאת לקום בבוקר" רטנתי בדרכי למקלחת. "ואני אוהב אותך" הוא אמר וניגש לחבק אותי, ידיו נכרכו סביב מותני ומשך את גבי לחזהו גורם לי להוציא אנחה רווחת משפתי. "מה הייתי עושה לך עכשיו" הוא לחש לאוזני וסימן שביל במורד לסתי "אולי תראה לי?" לחשתי מגורה "הייתי שמח אבל.." "מה אתה שווה" אמרתי עצבנית במקצת מכך שהוא הדליק אותי סתם ככה ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום. "סליחה בייב אבל אני חייב לרוץ" הוא אמר עונב את עניבתו נושק לראשי ויוצא. "אני אוהבת אותך" אני צועקת אליו "ואני אותך" הוא צועק בחזרה והדבר היחידי שנשמע זה רעש הטריקה של הדלת ולאחר מכן דממה נפרשה על הבית.
שכרתי דירה במרכז ניו יורק מאיה יודעת כמה קרעתי את התחת שלי בשביל לשכור אותה ולאחר מכן להתחיל לשלם ארנונה וכל שאר הדברים, בסופו של דבר אחרי שחסכתי את הכסף שלי הקמתי את העסק הקטן שלי שנקרא "רוסקי- הוצאת ספרים" בהתחלה הייתי צריכה לשווק את המקום וזה לקח לי כמה חודשים טובים ולאחר מכן אנשים התחילו לשים לב ופנו אלי לעזרה. עכשיו, העסק גדל, אני קופצת לשם כל יום לבדוק מה קורה שם ואיך העניינים מתנהלים והאם יש בעיות או לקוח מסוים שרוצה אותי, שיגרה.
יצאתי מהמקלחת ושמתי ברקע את השיר I dont like it, Ilove it- Flo Rida השיר הזה תמיד גרם לי לזוז לא משנה אם אני ביום טוב או לא וכך עשיתי התחלתי לרקוד בדרכי למטבח, המטבח שלי היה גדול הוא היה בצבע שחור אדום כולו זעק מודרניות כל הבית שלי היה מודרני. רכשתי את מעצב הפנים הכי טוב וגם מה, שלקח ממני קצת תמורת העיצוב הנפלא שהוא עושה לביתי. בזמן שהכנתי את הקפה שלי נשמע דפיקה בדלת 'ציפית למישהו?' חשבתי במוחי ולא עלה לי שום דבר שקבעתי עם מישהו. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה לרווחה מאיה עמדה שם כולה מחייכת מאוזן לאוזן והושיטה את ידה לפני, עמדתי מוכה בהלם ורק לאחר כמה דקות טובות התחלתי לצרוח "הוא הציעה לי ניקול, אני מתכוונת רוקסן הוא הציעה לי אלוהים הוא הציעה לי!" מאיה צרחה, היה לה קשה להתרגל לשמי החדש שיניתי אותו במטרה להתחיל מחדש לדעת שניקול שלא ידעה לאהוב לא קיימת יותר, ניקול מתה ובמקומה נולדה רוקסן. "אומיגד אני כלכך שמחה בשבילך!! ספרי לי איך זה היה" אמרתי למאיה כולי אחוזת התרגשות והובלתי אותה לביתי לעבר המטבח.
***
"הכל טוב ויקטוריה?" שאלתי את המזכירה ששכרתי לעצמי, היא הייתה מושכת וזה בדיוק מה שחיפשתי לעסק הזה שכל מי שיכנס יראה אותה וירצה להירשם ולספר לחבריו על המקום הזה והיא בהחלט עשתה את עבודתה, רק על זה הוספתי לה עוד 2% למשכורת. שערה היה שחור גלי שמונח תמיד בקפידה על גבה, עיניה חומות כדבש מתוק מתוק, רגליה ארוכות כך שהיא נישאת לגבוה 1.72 מכובד. "הכל מעולה רוקסן, סטפני שלחה לי הודעה במייל שעוד כמה ימים היא מסיימת את הספר השלישי שלה!, אני מתה כבר להניח עליו את ידי" היא אמרה אחוזת להט, אהבתי אותה היא ידעה לזהות כישרונות וגם על כל ספר שהיא עברה היא עברה לפחות 5 פעמים בשביל לבדוק שהכל מושלם ובאמת ככה היה, מושלם. "שמחה לשמוע אני יוצאת לקנות לי מאפה את רוצה משהו?" שאלתי את ויקטוריה בזמן שהיא ענתה לטלפון שצילצל על שולחנה. "אני אשמח לקוראסון אני גוועת ברעב לא אכלתי בבוקר", "אין בעיה אני חוזרת עוד 10 דקות" אמרתי לה בעודי יוצאת מהחנות "תודה" שמעתי אותה קוראת ברגע שיצאתי לאוויר החם של ניו יורק. אהבתי את העיר הזאת תמיד היה בה רעש, משום מה הרגשתי חיה בה שהכל קורה סביבי ואיני מפספסת אף רגע. אהבתי את ניו יורק. אני אוהבת.