אני ואתה

<9>

~נקודת המבט של איב~

שבועיים! שבועיים שאנחנו בחיפושים וכלום!
אני כלכך לחוצה ועצבנית! אני מרגישה אשמה שלא הלכתי איתה באותו הלילה, לא הייתי צריכה להשתכר.
אני קצת דואגת לגבי שוהם כבר זמן מה שהוא לא יוצא מהחדר שלו, הוא התחיל לשתות מלא והתחיל לעשן אני פשוט פוחדת שיקרה לו משהו.

~נקודת המבט של נעמה~
קמתי רואה שאני..רגע?..אני עם בגדים של לוקאס?! המצעים היו שונים ואני בבגדים של לוקאס...אז..מה- ״בוקר אור פרינססה״ לוקאס נכנס וקטע את מחשבותיי ״לוקאס..?״ שאלתי ״מה פרינססה?״ הוא שאל ״א-אתמול מ-מה קרה?״ גמגמתי, פחדתי מתשובתו ״זה היום שלך״ הוא גיחך וחייך חיוך צדדי ״ממליץ לך ללכת לשירותים״ הוא הוסיף ואני מיהרתי ללכת לשירותים ו... טוב הוא צדק ׳זה היום שלי׳ חיפשתי תחבושות בכל השירותים אבל ברור שלא היה זה שירותים של לוקאס, סתומה הוא לא מקבל מחזור.
דפיקות דלת העירו את מחשבותיי ״פרינססה, זה אני״ לוקאס אמר ברוגע ״מה״ אמרתי חסרת סבלנות ״הבאתי לך פה כמה דברים שמצאתי אני חושב שזה של המשרתת או משהו כזה״ הוא אמר ״טוב שים את זה ליד הדלת אני אקח את זה״ אמרתי, הוא שם את זה ליד הדלת והלך, פתחתי את הדלת רואה שקית קטנה מלאה הפדים וטמפונים לקחתי פד אחד ושמתי אותו.
יצאתי משירותים רואה את לוקאס בידיוק נכנס לחדר ״אוכל מוכן פרינססה״ הוא אמר ואני בלי להתנגד ירדתי למטה לאכול.
ישבתי בשולחן מול לוקאס שכבר הגיש לנו חביתות לארוחת הבוקר אכלתי קצת, ועוד קצת והרגשתי מפוצצת.
קמתי מהשולחן הולכת לכיוון המטבח שמה את הצלחת ליד הכיור ועולה לחדר שלי, לא היה לי כלום בחדר חוץ ממיטה מפוארת שירותים ענקיים וחדר ארונות עצום.
לא היה לי טלוויזיה או משהו שיכול להעסיק אותי אז פשוט ישבתי על המיטה מביטה בקיר נותנת למחשבות שלי להעסיק אותי.
׳מעניין מה עם שוהם׳ מחשבה אחת קפצה בראשי ועוד מיליון ואחד מחשבות אחריה כמו:
׳הוא יודע שאני בכלל נחטפתי?׳
׳הוא דואג לי?׳
׳איך הוא עם זה?׳
׳מה עם איב?׳
ועוד מלא מחשבות כאלו, בלי ששמתי לב דמעה חדה ירדה לי על הלחי ודפיקה אחת בדלת העירה אותי מכל המחשבות ״קרה משהו?״ לוקאס שאל ואני הנהנתי...רגע....למה אני מהנהנת ״אני מתגעגעת לוקאס אני מתגעגעת לאח שלי, לחברים שלי, לסביבה שלי אני מ..״ פרצתי בבכי מר והוא התקרב מחבק אותי חזק כדי להרגיע אותי ״אני מתגעגעת״ לחשתי לתוך החזה שלו.
לקח לי כמה רגעים להבין את הסיטואציה, אני..מתחבקת עם הפאקינג חוטף שלי!?.
התנתקתי ממנו במהירות מסתכלת עליו ורק רוצה לחזור לחבק אותו כי החיבוק הזה פשוט הרגיע אותי.
״מה אני אמורה לעשות עכשיו?״ לחשתי בתקווה שהוא לא שמע אבל...החיים לא אוהבים אותי ״את..את רוצה שנתקשר לאח שלך אולי?״ הוא זרק לאוויר ואני הייתי המומה ״מה!? רציני!?״ צעקתי בהתרגשות ״כן אבל את הולכת להגיד רק דברים טובים שלא עשו לך כלום רק כדי להרגיע אותו וזהו!״ הוא פקד ויצא להביא את הטלפון שלו מהחדר שלו.