אני ואתה

<15>

~נקודת המבט של נעמה~
״את לא מבינה?״ הוא שאל ״אני רוצה לנקום בלוקאס״ הוא הוסיף והתחיל ללטף את שיערי, הוא נגע בחולצתי, והרים אותה  למעלה, נשארתי עם חזייה ומכנס, הוא עבר עם ידו על כל רגלי, הוא הוריד את חולצתו, נכנסתי לפחד, עוד פעם הולכים לאנוס אותי ואין לי מושג מה לעשות, קאפתי, פשוט קפאתי ולא ידעתי מה לעשות, הוא הוריד את מכנסיו ואת הבוקסר יחד, הוא הוריד את מכנסי, ופחדתי כל כך, כל מה שחשבתי עליו היה לוקאס, על זה שהוא יציל אותי כרגע, ממה שקורה פה, נשארתי רק עם חזייה ותחתון, הוא התחיל לנשק את שפתיי, הוא ירד לצוואר ולאט לאט ירד לחזה שלי והתחיל לנשק אותו כשהוא נישק אותו הוא הוריד את החזייה שלי, אחר כך הוא הוריד את תחתוני, הוא חדר אליי, וסגרתי את פי כדי לא לגנוח מכאב, הוא ניסה להוריד את היד שלי מפי אבל התנגדתי ״אם לא תורידי את היד אני אהרוג אותך״ הוא אמר, הורדתי ישר את ידי מפי, וגנחתי בכאב ״כל הכבוד ילדה טובה״ הוא אמר וליטף את ראשי, ירדה דמעה מעיני ועוד אחת, התחלתי לבכות חלש, גמרתי בתוכו ואחרי כך גם הוא גמר, הוא קם, התלבש והלך, השאיר אותי בחדר הריק, פרצתי בבכי, אני כל כך מתגעגעת ללוקאס, למה הייתי צריכה להיות מטומטמת ולהיכנס לאוטו שלו, למה הייתי כזאת סתומה שברחתי? אוף.
~נקודת המבט של לוקאס~
חשבתי על איפה היא יכולה להיות, נסעתי בכביש המלא מכוניות, לפתע חשבתי שאולי היא נמצאת אצל אח של סאם, אחרי הכל הוא חיי והוא מסוגל לעשות דבר כזה הוא וסאם ממש קרובים אחד לשני, הוא מוכן לעשות הכל כדי לנקום בי ואולי אפילו להרוג אותה, שיט! נסעתי מהר למקום של סאם, אחרי זמן של כמה דקות נסיעה הגעתי.
היה שם שומרים, ישר הוצאתי את אקדחי וכיווני אליהם ויריתי, אחד אחד, נכנסתי במהירות לא ראיתי את נעמה או ג׳ון, נכנסתי לחדר שהיה פתוח, הצצתי פנימה וראיתי את נעמה בלי בגדים ובוכה, ישר הלכתי אלייה ״אוי פרינססה תיראי אותך, מסכנה שלי, דאגתי לך״ אמרתי הורדתי ישר את חולצתי ושמתי עלייה היא חייכה אליי וישר חיבקה אותי ״התגעגעתי אלייך, לא הייתי צריכה לברוח מהבית״ חיבקתי אותה חזק ״ל-לוקאס מ-אחוריך״ היא קצת גמגמה וישר הסתובבתי וראיתי את ג׳ון ויריתי ברגל שלו, הוא נפל על הריצפה, והנחתי שכואב לפרינססה אז הרמתי אותה וישר רצתי לאוטו, שמתי אותה במושב שליד הנהג וחגרתי אותה מהר והיא רק חייכה אליי, נכנסתי למושב של הנהג, חגרתי את עצמי ונסעתי מהר, אחרי כמה דקות הגענו לבית ״אתה כועס עליי?״ היא אמרה והיא הפכה את המבט שלה למבט עצוב וכואב ״מה פתאום פרינססה אני מצטער שצעקתי עלייך״ אמרתי ״אתה לא צריך להצטער, אני זאת שצריכה להצטער, אני ישר צעקתי עלייך ושאלתי אותך משהו שלא ידעת איך להגיב אליו״ היא אמרה ״הכל בסדר פרינססה, תבטיחי לי שזה לא יקרה שוב טוב?״ שאלתי ״אוקיי״ היא אמרה ״ותודה לוקאס״ היא הוסיפה וחייכה, חייכתי אלייה בחזרה ומשכתי אותה אליי ״הכל בשבילך״ אמרתי לחיבוק.