אני ואתה

<13>

~נקודת המבט של לוקאס~
הייתי כל כל עצבני שרציתי להרביץ למשהו, שמעתי אותה בוכה עד לחדר שלי, היה בי חלק שכאב לי והיה בי חלק ממש עצבני, אני באמת לא יודע מה לעשות כרגע, נשכבתי במיטה, חושב עלייה קצת, היא כל כך יפה, היא כל כך חמודה כשהיא ישנה, כל כך אהבתי את התחושה שכשהיא נישקה אותי, הלב שלי פועם כל כך חזק כשאני חושב עלייה, מסתכל עלייה, מנשק אותה, מדבר איתה וכשהיא מחייכת החיוך שלה כל כך יפה לעזאזל, היא הבן אדם הכי יפה שראיתי, אני מבולבל ולא יודע מה לעשות, אני לא חושב שהיא בטוחה אם היא רוצה להיות איתי, היא כל כך מבלבלת אותי שזה הורג אותי מבפנים, אחרי כל המחשבות עלייה אני כבר הייתי עייף והלכתי לישון.
~נקודת המבט של נעמה~
עדיין שכבתי על המיטה, לא היה לי חשק בכלל לקום אני כל כך עייפה וכואב לי הראש, העיניים שלי נפוחות, הוא כל כך יפה, אני רוצה להרגיש אותו כל יום, והחיבוק שלו פשוט מרגיע אותי כל פעם מחדש כשהוא מחבק אותי אני רוצה להישאר בתוך החיבוק ולא לעזוב אותו, החיוך שלו כל כך יפה שגורם לליבי לפעום בחוזקה, אני אוהבת אותו כל כך, מעניין מה הוא עושה כרגע, לא! לא! זה לא ענייני הוא פגע בי כל כך שאני לא חושבת שאוכל לסלוח לו על זה, אני לא צריכה לחשוב את זה, אני כועסת עליו כל כך, מי הוא חושב שהוא?! מה נראה לו שהוא צועק עליי?! זהו נמאס לי אני חייבת לברוח מפה, אני הולכת, הלכתי לחלון והיה שם סולם על הגג למטה מאחורי כל השומרים כך שהשומרים לא יכולים לראות אותי ירדתי בסולם לאט לאט ובשקט, הגעתי למטה בדקתי שאין אף אחד בסביבה, לא היה שם אף אחד והרגשתי הקלה, קפצתי מהגדר והלכתי ברחוב לא כל כך ידעתי לאן אני הולכת, היו כמה מכוניות שעברו ונסעו, הייתה מכונית שעצרה לידי והסתכלתי ״היי את נראת אבודה וזה נראה שאת לא יודעת לאן את הולכת, לאן את צריכה?״ הוא שאל אותי ״לבית שלי והרחוב הזה לא מוכר לי ואין לי מושג לאן אני הולכת באמת״ עניתי ״איזה איזור את צריכה?״ הוא אמר ואני אמרתי לו, ״בואי אני אקח אותך אני במילא עובר שם״ הוא אמר ואני נכנסתי בהיסוס כי קצת פחדתי אבל הוא היה נראה בחור נחמד, חגרתי את עצמי, היה לו שיער חום, עיניים שחורות, ״אני ג׳ון״ הוא אמר ״נעמה״ מלמלתי, ״אממ פה צריך שמאלה״ אמרתי לו והוא פנה ימינה ״שמאלה לא ימינה״ אמרתי כשהוא פנה ימינה ״כן אני יודע אני לוקח אותך לבית שלי״ הוא אמר, שיט! חשבתי לעצמי, נחטפתי שוב, איך אני יכולה להיות כל כך תמימה ומפגרת?! למה אני מאמינה לאנשים כל כל מהר?! לעזאזל!