אני ואתה

<16>

~נקודת המבט של איב~
-לפני שלושה שבועות-
׳שמרי עליו׳ המילה הזאת מהדהדת אצלי בראש מאז השיחה שלי איתה, אני כל כך מתגעגעת אלייה, עליתי לחדר של שוהם, כדי לראות מה איתו, אני באמת מנסה כמה שאני יכולה להרגיע אותו מהכל האלכוהול והסיגריות, דפקתי על הדלת שלו וחיכיתי לאישור שלו להיכנס ״לכו מפה״ הוא אמר ״שוהם בו-בוא נ-נדבר״ גימגמתי ״כנסי״ הוא אמר באדישות, נכנסתי ״מה את רוצה?״ הוא שאל בלחש ״אני יודעת שאתה מתגעגע אלייה, גם אני מאוד, אבל אני לא חושבת שהיא הייתה רוצה שתשתה אלכוהול או שתלכלך את הבריאות שלך מהסיגריות״ אמרתי הלב שלי פעם בחוזקה, הוא כל כך יפה לעזאזל ״אני יודע, אבל אני לא יודע איפה היא וזה מטריף אותי ואני ממש דואג לה, אני מאוד מתגעגע אלייה, חשבתי שאולי האלכוהול והסיגריות ירגיעו אותי והם מרגיעים אותי אבל זה לא הכי מצליח״ הוא אמר ״אז תפסיק ותנסה להירגע ממשהו אחר בבקשה״ ביקשתי ״אני אנסה״ הוא אמר ״תנסה ואני מאמינה שתצליח להיגמל״ אמרתי ״אם אתה רוצה אפשר ללכת לטייל ולשכוח מכל העצב ולנסות להינות קצת, אני בטוחה שהיא במקום טוב ודואגים לה שם, היא עוד מעט תחזור אני מבטיחה לך״ הוספתי וחייכתי אליו, הוא חייך חזרה והרחבתי את החיוך עוד יותר והוא גיחך ״אוקיי, תודה לך איב״ הוא אמר ״אפשר חיבוק?״ הוא הוסיף ושאל, נלחצתי ולא ידעתי אם ללכת לחבק אותו או לא, לבסוף הלכתי וחיבקתי אותו, הוא התחיל לבכות ובכיתי ביחד איתו ״תודה איב את היית היחידה שדאגה לי״ הוא אמר ״תמיד אני איהיה לצידך אתה הרי האח של החברה הכי טובה שלי״ חייכתי והתנתקנו מהחיבוק וראיתי את החיוך הגדול שלו ״אני אלך, תבטיח לי שלא תיגע בכל הסיגריות והאלכוהול״ אמרתי ״אני מבטיח שאני אנסה״ הוא אמר ויצאתי מהחדר.
~נקודת המבט של שוהם~
איב יצאה מהחדר, היא חמודה, היא יפה, החיוך שלה יפה, היא אוהבת לעזור לאנשים שחשובים לה, היא דואגת לי ואני רוצה לדאוג לה בחזרה, לא! לא! לא! מה אני עושה?! למה אני חושב על החברה הכי טובה של אחותי?! לא! זה אסור! אסור לי לחשוב עלייה ככה! היא בסך הכל החברה הכי טובה של אחותי!, הייתי עייף מידי בשביל לחשוב על עוד משהו, שכבתי על המיטה ונרדמתי.
אחרי שעות של שינה קמתי והסתכלתי על השעון, השעה הייתה 18:00 בערב קמתי מהמיטה והלכתי לשטוף פנים, הלכתי לאכול משהו וראיתי את איב, חייכתי חיוך קטן ״מה את אוכלת?״ שאלתי ״פנקייקים״ היא ענתה, ולרגע חשבתי על נעמה, זה המאכל האהוב שלה, המבט שלי הפך משמח לעצב וזלגה לי דמעה, ואיב שמה לב לכך והיא ישר קמה וחיבקה אותי ״אני מצטערת״ היא אמרה ״זאת לא אשמתך הכל טוב״ אמרתי ושמעתי שהיא בכתה וחיבקתי אותה חזק.