Young and beautiful-מתורגם

פרק 1

פרק!
טוב אז אחרי מלאא בקשות על הסיפור הזה החלטתי שאני יתרגם אותו. (יש לי עוד פאנפיקים מתורגמים בעמוד מוזמנים להסתכל:))
תהנו❤️

-
החדר מרוהט יותר מדי, מדיף ריחות של נקי, וכמעט זוהר באור של אחר הצהריים. זו בעצם פרסומת לרשת בית וגינון. זה מהמם, ללא ספק, עם רצפות עץ הדבש והקירות שלו בצבע שמנת, חלונות ציוריים המקיפים את כל חדר והריהוט הכי קטיפתי ומקושט.

זה מפואר ויוקרתי. ולואי, ממש מתעב את זה.

לא בגלל שזה לא נחמד - הוא לא אידיוט - אלא בגלל מה שזה. מה שזה אומר. הנה הוא, לאחר ששמר על חיים נורמליים ומייגעים לחלוטין ואחראיים כלכלית ללא כספו של אביו ועכשיו, לפי ההסכם בין אמו לאביו היקרים ביותר, באותו תהליך הגירושים המגעיל לפני כמה שנים, הוחלט שלואי ילמד באוניברסיטה היוקרתית ביותר שיש באנגליה להציע.

בלי לחץ, כמובן.

אבל עוד יותר טוב, אביו התעקש להכריח את לואי להיכנס לאחת מסוויטות הדלוקס. אלה שדורשות שותף לדירה.

אז.

לא רק שלואי נאלץ להיכנס לבית ספר לגמרי מחוץ לתחום המומחיות שלו (מכיוון שהוא היה די פרפר חברתי בעולם הטבע, היה לו כשרון לרכוש יותר מדי חברים), הוא מחויב כעת בחוזה, לחלוק את החלל שלו עם איזה טמבל שמחרבן כסף. (לא, הוא עדיין לא פגש את שותפו לדירה, ולא, הוא לא צריך לפגוש אותו כדי לגבש עליו שיפוט.) לואי מעולם לא היה יכול להתמודד עם המצבים האלה. אמו תמיד אמרה שלשונו הלוהטת תהיה נפילתו, אם הוא לא מסוגל לשמור עליה. ו"לשמור עליה" זה כל מה שלואי לא עושה.

עם זלזול שנראה על פניו לתפאורה המשובחת, לואי מפיל את זרוע עם התיקים והחפצים שלו, נאנח בדרמטיות כשהוא סוקר את החלל סביבו. מרגיש קצת פואטי (בכל זאת, סצנת הפתיחה של הטרגדיה שלו) הוא מציץ אל החלון, מציץ אל הבניינים העתיקים, הנמצאים על הדשא הירוק והתוסס שלפניו. החדר שלו נמצא על האדמה, הוא שוב מציין בסלידה. החלונות שלו נמוכים להפליא, ומספקים כניסה קלה לכל פולש עם פרצוף חרא לקפוץ פנימה ללא כל קושי. אפשר, פשוטו כמשמעו, פשוט להרים רגל והם יהיו בדירה שלו.

שזה פשוט מצוין.

לא שללואי יש משהו שהגנבים הקטנים האלה היו רוצים.

"אוי אלוהים" נשמע הקול ההמום מהדלת, ולואי פונה לראות את אמא שלו פוערת פה אל הסביבה, בוחנת את הסביבה.

"אני יודע. זה קצת הרבה, לא?" לואי מעיר בזלזול, ידייו בכיסים.

"זה...זה כן" היא נושמת בטון נמוך, ולואי לא מתגעגע למרירות שטמונה ממש מתחת לפני השטח. "לאבא שלך בהחלט יש כישרון לבחירות הכי 'ראוותניות'".היא עוצרת ונאנחת. "כשזה כרוך בתפיסה חיצונית".

לואי מרים גבה. "כן, צ'ארלס כזה." הוא עונה בעדינות, שם דגש מיוחד על השם.

מעולם לא היה לו נוח במיוחד עם המונח 'אבא'.

במבט אחרון ולא מתרשם מהחלון, הוא נאנח ומתקדם קדימה. "קדימה, בואי פשוט נכניס ונסדר כאן את הכל."

אמו מהנהנת, עדיין פעורת פה ועינייה מצומצמות, לפני שהיא יוצאת אחריו מהדלת.

~~

אמו עזבה אחרי שהם סחבו קופסה אחר קופסה לחדרו החדש של לואי, הקרטון המלוכלך מנוגד למסגרות של התמונות המוזהבות.

ברצינות - למה לעזאזל הכל היה זהב? זה אוניברסיטה לא ארמון ורסאי.

"נתראה בקרוב?" שאלה אמו לפני שיצאה, קולה על סף שבריריות.

לואי הנהן, עושה כמיטב יכולתו להתנגד לגלגל את עיניו בהגזמה כואבת. הוא היה אדם טוב, באמת הוא פתח דלתות לזקנות וכל זה, אבל לאמו הייתה נטייה לחולשה ולהסחות דעת, משהו שהוא, וגם לא אחיותיו, באמת יכלו להרשות לעצמם.

"כמובן, אמא. אני אחזור לפני שתדעי. בוקר אחד את פשוט תתעוררי ואני אהיה שם, יושב ליד השולחן ודורש ארוחת בוקר."

"או שאוכל לבקר אותך?" היא אמרה בתקווה ילדותית.

"אמא," נאנח לואי, כשהוא שוקל את דבריו בסבלנות מעושה, "אני אודיע לך. הסמסטר אפילו לא התחיל. בסדר?"

היא הנהנה, עיניים עצובות מביטות לתוך שלו, מתחננות.

נכון. זה הזמן ללכת.

לואי כרך את זרועותיו חסרות הסבלנות סביב אמו. "שוב תודה על הכל. להתראות. אוהב אותך." הוא לחץ על לחייה נשיקה. "תגידי לבנות שאני אתגעגע אליהן, אבל רק לפעמים. אל תתני להן להכניס לחדר שלי. ותפקחי עין, בסדר? אל תשכחי מהן."

היא הנהנה, עיניה עדיין עצובות. "אל תדאג. להתראות, בו. אני אתגעגע אליך, יקירי."

"הכי טוב לצאת לדרך! זמן זה כסף!" הייתה תגובתו, בטון עליז ושמח.

הוא התבונן בה עוזבת ופנה לקופסאות ולמזוודות שעל הרצפה.

אז עכשיו, לואי לבדו, מתמודד עם קופסאות, קירות ראוותניים שלועגים לו ולנעליים הלא-מעצבות שלו, ללא שותף לדירה (עדיין), ותחושה אמיתית מאוד של טביעה.

"ובכן," הוא ממלמל, מרחרח כשהוא סוקר את סביבתו המפוארת בחוסר תקווה, "אני מניח שכאן הכל מתחיל."
-

סוף פרק (686 מילים).
טובב סוף סוף התחלתי לתרגם עוד סיפור!
כמו שאתם מכירים אותי אני משתדלת לעלות בתדיהרות טובה פרקים אז בהצלחה לנו.