פרק 8- ים

279 25 16
                                    

הארי התעורר למחרת בבוקר והרגיש קצת עצבני. הוא התכוון לשאול את לואי אם הוא רק חבר שלו, בעצם לשאול אם הם יהיו או יכולים אי פעם להיות יותר. אז אפשר להבין למה הוא קצת לחוץ.

הוא נכנס לשירותים ופשט את בגדיו ואז הפעיל את המקלחת. הוא חיכה עד שיהיה חם ואז נכנס פנימה, נותן לחום המים לבלוע אותו. הארי נאנח בשביעות רצון, תוהה מה לואי יגיד.

זה יכול ללכת בשני כיוונים. הוא יכול להגיד לו שהוא רק חבר ואז הלב של הארי יימחץ. כנראה שיש סיבה שזה נקרא קראש. או שהוא יכול לומר לו שהוא יותר מחבר ועיניו של הארי יאירו מתקווה.

לאחר שסיים להתקלח, הוא יצא החוצה, התייבש ואז לבש בגדים. הוא לבש מכופתרת מנוקדת בצבע תכלת ושחור. הוא תמיד לבש את אותו ג'ינס ומכופתרת, אבל זה היה איך שהארי אהב את זה. הוא לא כל כך אהב שינויים, למעט כאשר עבר לדונקאסטר. הוא היה אסיר תודה והקל על כך שהתרחק מצ'שייר. כל הבריונות וקריאות השם הפכו את חייו לגיהנום. הוא שמח להתרחק מהכל ופשוט להתחיל מחדש.

הארי חיכה על מיטתו עד ששמע את פעמון הדלת מצלצל. הוא ירד למטה ופתח את הדלת.

״היי,״ בירך לואי בחיוך.

הארי החזיר לו ונופף. הוא סימן ללואי להיכנס פנימה ואז הם עלו במדרגות. שניהם ישבו על קצה מיטתו של הארי בדממה רק הביטו למטה לרצפה.

״אז אתה...רצית לשאול משהו?״

הארי הנהן קלות, הוא נשך את שפתו בלחץ.

״אני כן, אבל אני חושב שאני צריך להגיד לך למה אני לא מדבר קודם.״ אמר הארי בשקט.

הארי החליט שהוא ינסה לדבר שוב. בעיקר ללואי, מכיוון שהם התקרבו כל כך שהוא הרגיש שהוא צריך לשמוע את קולו. אז הוא התכוון להתחיל לדבר שוב.

עיניו של לואי התרחבו וגרונו התייבש, הארי הרגע דיבר, חשב לעצמו. הוא בלע רוק ומיצמץ, ״בסדר.״

הארי כחכח בגרונו, ואז הוא אמר לו. הוא סיפר ללואי הכל. הוא סיפר לו על ליאם, ניק, הבריונות, הפגיעה העצמית, ואיך אמא שלו גילתה את זה ואז הם התרחקו.

״הוא אמר שלעולם לא אדבר איתו שוב ולכן, החלטתי שאם אני לא הולך לדבר איתו שוב... אז אני לא הולך לדבר בכלל.״ אמר הארי בעיניים מבריקות.

לואי פגוע ומרוסק, הוא לא מאמין שהארי היה צריך לעבור את כל זה. אף פעם לא צריך להתייחס לאף אחד ככה, להארי הגיע כל כך הרבה יותר טוב ממה שהעולם נתן לו.

Let Me In {l.s} - Hebrew Where stories live. Discover now