Apollo☀️

Part 14

או שלום לכן בנות אנוש יפות שלי,
נכון שאתן רוצות לדעת מה קרה אחרי הסצנה שלי ושל מלודי בשירותים? התשובה היא כן? טוב נו אז אני אספר לכן.
אני ומלודי כבר יצאנו מהשירותים וחזרנו לשולחן אם הייתי נשאר
שם עוד שנייה אחת איתה לבד הייתי כבר יוצא לגמרי משליטה.
נישקתי את זווית פיה בכוונה להתגרות בה,
אבל זה רק הדליק אותי יותר וגרם לי לרצות לטרוף את שפתיה התפוחות והרכות.

היה קשה כל כך לעמוד בפיתוי,
הייתי צריך את כל יכולת האיפוק שלי בשביל לא לזוז עוד סנטימטר אחד בודד וכאוב לכיוון שפתיה הרכות.
בחיים שלי לא יצאתי משליטה כל חיי הייתי בשליטה.
אף אחד בחיים לא הצליח לגרום לי להגיע למצב כזה, לפחות עד שהיא הגיעה.
מצב שאתה מרגישה כאילו אתה לא יכול לשלוט על הגוף שלך.
מצב שנדרש ממך כל הכוח שלך כדי לא לעשות פעולה קטנטנה
זה דבר שבהמהלך כל שנותיי לא קרה טוב לפחות עד היום.
בכל מקרה מספיק עם סצנת השירותים, כי הזין שלי בחיים לא ירגע אם אני אמשיך לחשוב על זה.

בכל מקרה כמו שאמרתי מלודי ואני חזרנו מהשירותים לשולחן היא עדיין עטופה בג׳קט החליפה שלי שהעביר את הריח שלי אליה מה שגרם לי להרגיש עוד יותר רכושני כלפיה.
כל כך שלי.
והיא עדיין ממשיכה לה תנגד להתכחש ולהתנגד למשיכה העוצמתית בנינו.
אבל זה זה לא ימשך לעוד הרבה זמן ואני אוודא את זה.
לרגע הורדתי את מבטי לשולחן ושמתי לב שאוכל כבר כאן האוכל של כולם חוץ משל מלודי.
מה שאני מוצא למאוד מוזר היא הזמינה באותו זמן איתי אז איך זה ששלי הגיע ושלה עוד לא?
לחצתי על כתפה של מלודי כדי להשיג את צומת ליבה והיא נבהלה.
״מה אתה רוצה עכשיו?״ לחשה אליי המלודיה בעצבים
״תגידי איך זה שהאוכל שלך עדיין לא הגיע?״ לחשתי אליה
״לא יודעת, ולהגיד את האמת כבר לא אכפת לי.
אין לי תאבון יותר, והאוכל בטח לא מגיע בגלל המלצרית הזאת היא שונאת אותי.״
״מה הבעיה תזמיני שוב״ אמרתי לה בפשוטות
״לא עזוב אין לי חשק יותר״
וואו היא נראת ממש מבואסת וכל זה בגלל מלצרית קנאית אחת.
אני בחיים לא אבין למה נשים מתנהגות איך שהן מתנהגות זו עדיין תעלומה מבחינתי.
וגם אני ממש לא מוכן שהיא לא תאכל רק בגלל שאיזו מלצרית קנאית אחת החליטה שמלודי לא באה לה בטוב בעין.
״את רוצה שאני אזמין לך?״ שאלתי אותה
״לא הכל בסדר, אין לי מצב רוח לאכול יותר אבל תודה״
וואו ממש ירד לה המצב רוח בגלל התקרית עם המים.
החלטתי שאני לא עומד להקשיב לה ופשוט החלטתי לקום וללכת להזמין לה.
אבל לפני שהספקתי ללכת היא עצרה אותי בכף שתפסה במפרק כף ידי ולחשה אליי
״לאן אתה הולך בדיוק?״ שאלה המלודיה,
והפעולה הקטנה הזו של היד שלה נוגעת במפרק כף ידי פשוט אלוהית.
אותו מגע קטן העביר לי זרמים בכל הגוף.
ובמיוחד לאזור ספציפי אחד, אזור המפשעה.
ואז נזכרתי בשאלה ששאלה אותי וחזרתי למציאות.
״לא משהו שאמור להדאיג אותך מלודיה קטנה,
אלה אם את פוחדת שאברח לך?״ התכופפתי ולחשתי לאוזנה
״לא בחלומות הכי גדולים שלך״ לחשה אליי חזרה
״צודקת, בחולומת הכי גדולים שלי את עושה הרבה יותר״
אמרתי וקמתי מהר לפני שתוכל להשיב לי.
התקדמתי לכיוון דלפק המסעדה ולמזלי הפעם לא הייתה שם אישה היה שם מלצר.