*שימו לב שתוך כדי הכתיבה של הספר אני חוזרת לפרקים קודמים ועורכת אותם מכיוון שהכתיבה שלי התפתחה מאוד מאז תחילת הספר❤️*
הוא- אל השמש המוזיקה והיופי הגברי.
יפה תואר, סטוציונר, שחצן ומתנשא.
והוא נשלח על ידי אביו זאוס מלך האלים למשימה בכדור הארץ.
אך הדבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
קמתי בבוקר מהרגשת קרני שמש על פניי. בחיי תודה לאלוהים שהיום אין בית ספר זה באמת היה פוקס כנראה הגורל באמת רצה שאני אשאר לישון פה. ניסיתי לאט לאט לפקוח את עייני, זו הייתה משימה מעוד קשה נוכח קרני האור המכוונות ישירות לפניי. חדרו של אפולו שחור לגמרי עם קצת גווני זהב אבל יש כאן חלון ענקי שמאיר את כל החדר. הצלחתי סוף סוף לפקוח את עייני. אור הבוקר האיר את החדר ושטף את כולו באור השמש החמים והציפורים צייצו בחוץ. ואני לא צוחקת תרתי משמע צייצו את חייהם. שיגעו לי את השכל כל שנייה ציף ציף ציף. דיי הייתה לי שינה טובה למה להרוס. הרמתי את ראשי קצת והתבוננתי בפרצופו הישן של אפולו. וכן, אני עדיין על החזה שלו.
מה שמאוד מוזר לי אני זזה הרבה מתוך שינה, ולא רק זזה בועטת ושולחת אגרופים כמו חולת נפש. זה למה שתמיד מאיה ואלה באות לישון אצלי הן ישנות במזרנים נפרדים ממני. אני לא בן אדם שאפשרי לישון איתו, לכן מאוד מוזר לי שקמתי באותה התנוחה בה נרדמתי. כנראה זו עוד אחת מהשפעותיו הרבות של אפולו עליי. הטיתי את ראשי מעלה על חזהו של אפולו ופניו היפהפיות והשלוות הכו בי כמו אגרוף לפנים. איך בן אדם יכול להיות כזה יפה? זה לא נתפס בעייני. לפעמים עולה בי המחשבה המטופשת במוח שהוא לא אנושי. הוא נראה כמו אל ממיתולוגיה כלשהי. אבל על מי אני עובדת זו מחשבה מטופשת אין באמת דבר כזה. אל תתייחסו אליי בבוקר יש לי מחשבות מטומטמת. פחחח אל לא קיימים אלים זה רק מיתוס למרות שאני חייבת להודות שהיה מאוד מגניב אם הם כן היו קיימים. עזבתי את המחשבות המוזרות שלי ומקדתי בחזרה את תשומת ליבי בפניו של אפולו. פניו הישנות היו כל כך שלוות, הלוואי והוא היה כזה שלו בזמן שהוא ער.
שהוא ער הוא כמו פצצת אנרגיה מתקתקת לא ראיתי דבר כזה. הושטתי את ידי וליטפתי את פניו בעדינות מתענגת על אפולו השלו לפני שיתעורר ויחזור להיות פצצת אנרגיה מתקתקת. המשכתי ללטף את פניו ומשם עברתי לשערו הבלונדיני והרך ליטפתי למשך זמן עד שלפתע פתח עין אחת וזווית פיו התעקלה לחיוך זחוח. ״אז.. כבר סיימת למזמז אותי? או שלהמשיך להעמיד פנים שאני ישן עד שתסיימי?״ התרוממתי מחזהו בשוק, כל הזמן הזה הוא היה ער? פשוט נוכל מרושע! נוכל מרושע וחתיך.. אבל עדיין נוכל! ״אז... אתה רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה היית ער?״ ״כן, ולא רק שהייתי ער התעוררתי הרבה לפנייך. בהיתי בך בזמן שישנת, מראה מאוד שלו למשהי שבדרך כלל מאוד מאוד לחוצה בזמן שהיא ערה.״ ״פפפ אני ממש לא לחוצה אני בן אדם רגוע״ ״תמשיכי להגיד את זה לעצמך אם זה עושה לך טוב.״ ״רגע אז במשך כל הזמן הזה העמדת פנים?״ ״כן.״ ״חתיכת נוכל!״ לקחתי כרית קטנה שהייתה מונחת על המיטה והטחתי אותה בפניו. כן... זה לא ממש הזיז לו. ״סיימת לשחרר אגרסיות?״ ״כן.״ ״יופי.״ אמר ומשך אותי חזרה לחזה שלו.
