*שימו לב שתוך כדי הכתיבה של הספר אני חוזרת לפרקים קודמים ועורכת אותם מכיוון שהכתיבה שלי התפתחה מאוד מאז תחילת הספר❤️*
הוא- אל השמש המוזיקה והיופי הגברי.
יפה תואר, סטוציונר, שחצן ומתנשא.
והוא נשלח על ידי אביו זאוס מלך האלים למשימה בכדור הארץ.
אך הדבר...
אז היי הרבה מאוד זמן לא פירסמתי כי אני עדיין משכתבת בכל מקרה החלטתי כן להעלות את פרק 33 מאוד מקווה שתאהבו❤️
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
האם אני עד כדי כך שפוט של המלודיה הקטנה שאני מסכים לעשות כל מה שהיא מבקשת. כן, כנראה שכן אחרת לא הייתי כאן כרגע. כך מצאתי את עצמי בחנות עושה קניות ל... נו איך קוראים לדבר הזה? הלאווין? כן נראה לי שזה זה. ״אפולו אנחנו אמנם מחוץ לשערי בית הספר וזו עיר גדולה אבל אנחנו חייבים להיזהר. אסור שמישהו מבית הספר יראה אותנו.״ ״בסדר נהיה זהירים.״ אמרתי ונשקתי לראשה. מעולם לא ראיתי בן אדם יותר לחוץ ממנה בשם האלים. את האמת גם אם יתפסו אותנו זה לא ממש משנה לי, כאלו בני האדם יכולים לעשות לי משהו. אני אל נקישה אחת באצבעות ולהבות יתחילו להתפשט בגופם. כמובן שאני לא אהרוג אותם אלא אשרוף אותם קצת..
לא שאני רוצה להגיע למצב כזה, זה רק במקרה הכי גרוע או זה או מחיקת זיכרון. למרות שאני מעדיף את הלהבות יותר מלהיב, למחוק את הזיכרון זו האופציה המשעממת מבין השתיים. ואל תשאלו איך למחוק את הזיכרון יש לי את הדרכים שלי. בכל מקרה אנחנו בטארגט מקום ענקי שיש בו כל דבר בערך. ביגוד נעליים ציוד משרדי וזה רק קצה הקרחון. בני האנוש הרבה יותר מתקדמים משחשבתי. כרגע מלודי מובילה אותי למעבר של האלווין היא ממש מושכת את מהיד בין המעברים. אני מרגיש שהיא מתרגשת היא כנראה ממש אוהבת את החג הזה ואם זה משמח אותה אני בשמחה אתלווה אליה שהיא מאושרת אני מאושר. הגענו למעבר של האלווין הכל פה מלא בדברים מאוד מוזרים. ברצינות? הכל פה מזכיר מוות. לפי מה שידוע לי רוב בני האדם מנסים להתחמק כמה שיותר מהמוות ובטח שלא לחגוג אותו.. נו טוב, לך תנסה להבין את בני האדם. המעבר מלא בשלדים, קורי עכביש מזויפים, מצבות מזויפות שלטים וקישוטים עליהם רשום ״HAPPY HALLOWEEN״. וזה רק ממש קצת ממה שהולך כאן כמובן שיש גם תחפושות וכמות לא נורמלית מהן. ״אז מה את רוצה לקחת קודם.״ ״את האמת שאני לא יודעת..״ ״קחי את הזמן אני לא ממהר לשום מקום.״ ״שיט!״ ״מה קרה?״ ״שכחתי לקחת עגלה.״ ״את רוצה שאני אחכה לך פה ותלכי לקחת?״ ״כן אני אחזור תוך דקה.״ וכך המלודיה פילסה את דרכה בין המעברים.
