*שימו לב שתוך כדי הכתיבה של הספר אני חוזרת לפרקים קודמים ועורכת אותם מכיוון שהכתיבה שלי התפתחה מאוד מאז תחילת הספר❤️*
הוא- אל השמש המוזיקה והיופי הגברי.
יפה תואר, סטוציונר, שחצן ומתנשא.
והוא נשלח על ידי אביו זאוס מלך האלים למשימה בכדור הארץ.
אך הדבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ברגע שפתיה הרכות התרסקות על שלי הרגשתי כאלו אני בגן עדן. במהלך כל חיי לא הרגשתי הרגשה כזאת אלוהית מאשר ההרגשה של שפתיה התפוחות והרכות על שלי. הנשיקה התחילה הנשיקה עדינה ותמימה ומרגע לרגע הנשיקה הפכה לסוערת יותר, תשוקתית יותר. כבר לא יכולתי להתאפק ומשכתי את המלודיה הקטנה ממותניה הצרות והעדינות לחיקי. היא קיבלה את הזמנתי התיישבה עליי וכרכה את זרועותיה סביב צווארי ואנחנו המשכנו בשלנו. התנשקנו כאלו ברגע שנפסיק העולם יתמוטט, מסתבר שלא רק אני חיכיתי לרגע הזה המון זמן. חיכיתי לזה כמו אדם במדבר שרק צמא למים. ולא רק אני אלא גם היא. רק שהפעם היא סוף סוף החליטה לשחרר קצת ולהודות בזה. הנשיקה הייתה כל כך סוערת, התמזמנו כמו שני משוגעים היא פתחה את פיה ונתנה גישה ללשוני וזה פאקינג גן עדן. פאק. אתן יודעות מה זה אומר נכון? אם ניחשתן זיקפה עצומה ניחשתן נכון. אמנם יש לי זיקפה עצומה במכנסיים אבל זה לא עצר אותנו מלהמשיך.
לפתע המלודיה ניתקה את שפתיה משלי שאפה אוויר והחלה להתנשף בחוזקה. לרגע הסתכלתי לעיניה והיא הסתכלה לעייני ולפתע הזמן עצר מלכת הדבר היחיד שראיתי זה אותה לא את שדה הפרחים לא את השמים שמתחילים לאט לאט להחשיך רק את המלודיה היפה שלי. ונראה גם שהיא ראתה רק אותי. ״מה לעזאזל אנחנו עושים?״ שאלה אותי המלודיה ״מתנשקים?״ שאלתי בשעשוע האופייני לי ״ממש מצחיק, אגב תגיד מה יש בכיסים שלך שממשיך לדקור אותי״ שאלה המלודיה בתמימות, לא מבינה שאין לי שום דבר בכיסי המכנסיים שלי. ״אין לי שום דבר בכיסים מלודיה קטנה״ עניתי בשעשוע ונדמה שהיא עדיין לא קולטת מה בדיוק דוקר אותה. ״אז מה בדיוק דוקר אותי?״ שאלה ואז פניה האדימו לגמרי מה שמסמן על זה שהיא הבינה בדיוק מה דוקר אותה. ״אתה רציני?״ שאלה המלודיה ״מה את רוצה בדיוק שאני אעשה אני לא שולט בו״ ״מה זה אני לא שולט בו זה חלק מהגוף שלך, תגיד לו להפסיק״ היא אמרה רצינית לגמרי ואני התפוצצתי מצחוק והמלודיה הקטנה האדימה מרוב מבוכה.
״אולי תפסיק לצחוק כבר, זה ממש לא מצחיק״ צודקת זה לא מצחיק מלודיה קטנה זה מאוד מצחיק. אבל אני לא אגיד לה את זה היא כבר אדומה ומובכת מספיק. ״אוקיי דבר ראשון זה כן מצחיק מלודיה קטנה, דבר שני זה לא עובד ככה אני לא יכול להגיד להפסיק והוא יפסיק״ ״מי בדיוק החליט שזה לא עובד ככה? אתה?״ ״לא זה פשוט לא עובד ככה, את רוצה שאני אנסה להגיד לו?״ ״לא אין צורך״ אמרה המלודיה והאדימה עוד יותר מה שחשבתי שלא אפשרי. ולרגע פשוט הסתכלנו אחד על השנייה ופשוט התפוצצנו מצחוק. ״אני לא מאמינה שעשיתי את זה״ מלמלה המלודיה לעצמה ״עשית מה?״ שאלתי ״נישקת אותך או אתה נישקת אותי לא יודעת ככה או ככה השבתי לנשיקה״ ״השבת לנשיקה כי את מרגישה בדיוק כמוני״ ״אני פשוט לא יודעת אם זה היה הדבר הנכון לעשות, מה אם אתה מנצל אותי ועובד עליי ואני עוד אחת מה מיליון נשים שנופלות למלכודת שלך״ אמרה וניסתה לרדת מחירי אך תפסתי את מותניה חזק יותר ולא נתתי לה לברוח. הגיע הזמן שהיא תתמודד ותפסיק לנסות לברוח. ואני בחיים לא אנצל אותה, רק המחשבה על כך מרגישה כמו סכין לתוך הלב שלי. כל הנשים שניסו לפתות אותי במהלך חיי לא מגיעות אפילו לקצה הזרת של המלודיה קטנה. ״תאמיני לי שאת רחוקה מלהיות כמוהן, הו היו מתות להיות את״ ״אבל איך אני לא יכולה לדעת שאתה לא משקר אותי, שאתה לא סתם אומר מילים יפות וחסרות משמעות?״ היא מפחדת, היא מפחדת להיפתח היא מפחדת לאהוב. היא מפחדת שברגע שתסמוך עליי ותיתן לי את האמון שלה אני ארסק אותו. אבל זה דבר אני בחיים לא אעשה. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בה,ושאני אומר אף אחד אני מתכוון גם אליי.
