Apollo☀️

Part 4

*היי למי שכבר הספיקה לקרוא לפני שהארכתי אז תגללו למטה כי הארכתי את הפרק.

״מלודי אולי תקומי כבר את תאחרי לבית הספר״
צעקה אליי אימי מהמטבח.
״בסדר אמא דקה אני קמה״ צעקתי לאימי מחדרי.
אוף אני שונאת בקרים.
מי האדיוט שהחליט שצריך לקום כל כך מוקדם לבית ספר.
למי בדיוק יש כוח? אני שואלת ברצינות.
למה צריך בית ספר? טוב כן צריך בית ספר.
אבל למה יש בו כל כך הרבה מקצועות מטומטמים שלא נעשה בהם כלום בעתיד.
שילמדו רק את מה שבאמת חיוני וזהו.
אבל לא, במקום זה הם מכריחים אותנו לשבת מלא שעות עם הפסקה של מקסימום 20 דקות פעם בכמה שעות.
וזה ממש אבל ממש לא בסדר.
אבל אכפת להם? לא ברור שלא.
עכשיו בצער ויגון רב קמתי ממיטתי החמימה להתארגן לגהינום שנקרא
בית ספר.
קמתי ממיטתי החמימה ונגשתי אל הארון.
פתחתי את הארון והוצאתי בגדים.
לקחתי ג׳ינס סיקיני כחול, חולצת טי שרט לבנה רגילה
ולקחתי גם את הסניקרס השחורות שלי והלכתי להתלבש.
לאחר כמה דקות סיימתי להתלבש והתקדמתי לכיוון המקלחת.
שטפתי פנים וצחצתי שיניים.
מה שכל בן אדם נורמלי עושה שהוא קם בבוקר.
ואם אתם לא עושים את זה בבוקר כנראה שאתם לא נורמליים.
לאחר מכן חזרתי לחדרי לקחת את תיקי שמלא בספרים אבל זה בעצם מרגיש כאלו הוא מלא באבנים.
יצאתי מן חדרי לכיוון המדרגות וירדתי למטה.
אווו נזכרתי בעוד קטע מסריח שהבית ספר עושה לנו.
למה הם גורמים לנו לסחוב מלא ספרים שאנחנו בקושי משתמשים בהם? כאלו יש ספרים שלא פתחתי אותם אפילו פעם אחת השנה.
אז למה בדיוק אני צריכה לסחוב אותם לא הבנתי??
טוב נו עזבו את זה אני אמשיך להתלונן על בית ספר אחרי זה.
וכפי שכנראה כבר הבנתן יש לי המון תלונות על המקום הדוחה הזה.
עכשיו איפה הייתי?
אה כן, ירדתי למטה והתקדמתי לכיוון המטבח שם נמצאת אימי.
״מלודי בואי תאכלי משהו קטן לפני שאת יוצאת״ אמרה אימי בדאגה האופיינית לה והניחה צלחת עם טוסט על השולחן.
אויי רגע איזה סתומה אני, לא הצגתי את עצמי בצורה הולמת כמה גס רוח מצידי.
בבקשה אל תשפטו אותי אני לא טיפוס של בוקר אז קצת שכחתי.
אז היי לכן,
שמי הוא מלודי ווילסון ואני גרה בלוס אנג׳לס.
אחת הערים הכי הומות אדם בעולם.
אני בת למשפחה ממוצעת לא ענייה ולא עשירה מה שנקראת עמידה.
ואני לומדת בתיכון גרין והשנה זו השנה האחרונה שלי בתיכון המטומטם הזה.
תודה לאל.
אני לא סובלת את בית הספר כפי שכנראה כבר שמתן לב מכל התלונות שלי עד עכשיו.
לפני שאני נכנסת לשערי בית הספר אני לא רואה שערי בית ספר רגילים לא לא לא.
אני רואה את הכניסה לגהינום עומדת לה ברוב תפארתה.
אבל אני עדיין תלמידה מצטיינת.
איך אתן שואלות אותי?
כן... אני גם לא בדיוק יודעת כנראה שאני פשוט חכמה מלידה.
עכשיו בואו לחזור לנקודה בה עצרנו כי אני כל הזמן אני עוצרת את הרצף.
בקיצור אכלתי את הטוסט שאימי הכינה לי הכי מהר שיכולתי.
יצאתי מביתי ורציתי הכי מהר שביכולתי לכיוון האוטובוס כדי לא לפספס אותו ולאחר לגהנום המכונה בית ספר.

🖤