*שימו לב שתוך כדי הכתיבה של הספר אני חוזרת לפרקים קודמים ועורכת אותם מכיוון שהכתיבה שלי התפתחה מאוד מאז תחילת הספר❤️*
הוא- אל השמש המוזיקה והיופי הגברי.
יפה תואר, סטוציונר, שחצן ומתנשא.
והוא נשלח על ידי אביו זאוס מלך האלים למשימה בכדור הארץ.
אך הדבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
חזרנו לפנטהאוז אחרי הקניות להאלווין. בואו נגיד שקניתי קצת יותר מידי. טוב נו על מי אני עובדת קניתי מלאאאא. וכמובן שהוא לא נתן לי לשלם לא משנה כמה התווכחתי איתו ותאמינו לי שהתווכחתי. ״הגיע הזמן לקשטטט.״ אפולו הסתכל עליי וחייך. ״בחיים לא ראיתי אותך מתלהבת ככה.״ ״מה אני יכולה להגיד קדחת האלווין.״ ״אולי לפני הקישוטים ננוח קצת.״ ״למה לנוח?״ ״סתם, אני צריך להירגע קצת.״ ״מה? בגלל מה שקרה?״ ״כן, פאק הייתי שנייה אחת מלחנוק את הזבל.״ ״זה בסדר, הוא לא שווה את העצבים שלך. בכל מקרה אני כבר רגילה לזה..״ זה היה נדמה כאילו העיניים שלו החשיכו ברגע ששמע את זה. כאלו השמש הבוערת בהם שקעה. אני מדמיינת? ״רגילה לזה? למה את מתכוונת ברגילה לזה? כמה זמן זה נמשך?״ ״מתחילת השנה בערך...״ ״טוב, זהו עכשיו זה עומד להיפסק״ ״איך בדיוק? דחיתי אותו מיליון פעם והוא מתעלם, הבן אדם לא מוכן לקבל לא. מה אני עוד יכולה לעשות?״ הילד הדוחה הזה לא מכיר את המשמעות של המילה לא, גם אפולו בעצם אבל אין מה להשוות בין הגועל נפש הזה לבין אפולו. ״בסדר אז אני לא הייתי פה עכשיו אני כבר אטפל בו.״ ״מה אתה עומד לעשות בדיוק?״ ״לא משהו שאמור להדאיג אותך מלודיה קטנה.״ ״בסדר רק אל תעשה משהו מפגר שיכניס אותך לצרות.״ כולנו יודעות שהוא מסוגל לזה וממש זה מה שחסר לי. ״מה קרה? יכול להיות שאת דואגת לי?״ ״תסתום.״ ״בואי אליי.״ הוא פתח את זרועותיו לחיבוק ואני הייתי יותר משמחה לחיבוק עכשיו. ״יופי, עכשיו אני יותר רגוע.״ אמר והניח נשיקה על ראשי. ״רוצה לקשט עכשיו?״ ״לא, אני חושבת שנוח קודם ואז.״ ״אם את רוצה לנוח אז זה מה שנעשה.״ ופתאום הוא פשוט העיף אותי על הכתף שלו. ״מה לעזאזל אתה עושה?״ ״אמרת שאת רוצה ללכת לנוח לא?״ ״יש לי רגליים אתה יודע.״ ״אני יודע, פשוט תחשבי על זה כהכנה לאיך תגיעי ממקום למקום אחרי שאני אזיין אותך, ככה או ככה לא תוכלי ללכת..״ ״וואו מישהו פה קצת הגזים, לפעמים אני שוכחת כמה שחצן אתה יכול להיות.״ ״אני תמיד כאן כדי להזכיר לך מלודיה קטנה.״ ״אני לא מבינה למה מבין כל הדרכים שיכלת לסחוב אותי לחדר בחרת דווקא את הכתף שלך?״ ״זה לא ברור?״ ״לא?״ ״מכאן יש את הנוף הכי טוב על התחת שלך.״ ״הייתי צריכה לדעת, סוטה.״ ״את מתה על הסוטה הזה.״ ״בחלומות שלך אולי.״ ״תמשיכי להכחיש את זה מלודיה שנינו יודעים את האמת.״ הגענו לחדר והוא פשוט העיף אותי על המיטה. ״תגיד לי אתה מטורף?״ ״כן, מטורף עלייך.״ ״אידיוט איך מישהו נתן לך בכלל להיות מורה.״ ״אולי כי אני גאון.״ ״אממ אני בספק.״ ״שקט, עכשיו בואי ננוח ואחרי זה נקשט כמה שבא לך איך שבא לך.״ ״תודה.״ ״אין לך על מה להודות לי מלודיה קטנה.״ ״בטח שכן שילמת מלא כסף על קישוטים לא נתת לי אפילו לשלם חלק.״ ״כל עוד את איתי את לא משלמת על כלום.״ ״מה שתגיד...״ אין לי כבר כוח להתווכח איתו לגבי הכסף זה חסר טעם הוא בחיים לא יתן לי לשלם. ״רק משהו אחד לא מובן לי...״ ״מה?״ ״כשקול פתאום התחיל לעלית באש איך זה קרה? כאילו, לא היה שום דבר דליק זה פשוט בא משום מקום.״ ״מה זה משנה איך זה קרה הוא קיבל מה שהוא הגיע לו.״ ״נכון פשוט לא מובן לי איך הוא פשוט עלה באש פתאום ממש מוזר זה לא הגיוני.״ ״כן אה, מה זה משנה האידיוט הזה קיבל מה שהגיע לו זה מה שחשוב.״ ״צודק״ ״עכשיו בואי אליי.״ נצמדתי לגופו החם והתכרבלתי, מי ידע שזה כל כך כיף. הנחתי את ראשי על החזה שלו ושמעתי את דפיקות ליבו. שמעתי את ליבו דופק עד שלאט לאט עייני נעצמו.
