Apollo☀️

Part 6

שלום לכן בנות אנוש יקרות שלי סוף סוף חזרתן אליי.
אז איפה היינו?
אה כן נזכרת.
אחרי זמן קצר החלטתי שאני רוצה לעזוב את המועדון.
של תבינו אותי לא נכון היה כיף והכל ובאמת נהנתי.
אבל אחרי שמלודי עזבה נראה פשוט כל כך חסר טעם להישאר כאן.
עכשיו כל שאר הנשים כאן שלא מפסיקות להימרח עליי מעלות לי את העצבים במקום את האגו.
וזה מוזר כי עד ממש לא לפני הרבה זמן אהבתי את זה.
עד שראיתי אותה.
מלודי ווילסון.
יופיה היה פשוט עוצר נשימה.
ברגע שראיתי אותה ידעתי ששום דבר לא יהיה יותר אותו הדבר.
שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה.

שמעו בנות אנוש קטנות.
אני מעולם לא חשקתי במשהו מספיק כדי לרצות לרדוף אחריו,
וגם כל מה שאי פעם חשקתי בו פשוט בא אליי בקלות בלי שום עבודה או מאמץ.
בין אם זה נשים, חפצים או לא משנה מה זה פשוט הגיע אליי בקלות.
אבל היא היה בה משהו שונה.
היא הייתה שונה מן השאר.
היא ידעה שהסתכלתי עליה ועדיין, לא עשתה עם זה כלום.
כל אישה אחרת במקומה הייתה קופצת על ההזדמנות הזאת.
אבל לא היא, היא עשתה בדיוק את ההפך.
היא דחתה אותי וזה בחיים לא קרה לי בעבר.
אני יודע שהיא נמשכת אליי גם ופשוט מכחישה את זה.
אבל הבעיה היא שאני לא יודע למה.
אבל זה רק עניין שלי זמן עד שהיא תתרכך.
ורק עכשיו קלטתי שהיא אמרה לי את שמה אך לא אמרתי לה את שמי.
היא כנראה לא שאלה אותי כי היא בטוחה שלא ניפגש שוב.
ואני מבין אותה הרי מה הסיכוי שתפגשי עוד פעם מישהו שראית פעם אחת במועדון.
אבל או כמה שהיא טועה.

סוף סוף מצאתי משהו שאני חושק בו מספיק כי לרדוף אחריו דבר שבמהלך כל שנותי לא קרה ליס
ואני ארדוף אחריה ולא אפסיק עד שתהיה שלי.
ותאמינו היא תהיה שלי.
הלב שלה
הנשמה שלה
הגוף שלה
הכל יהיה שייך לי!
אמרתי לכן כבר ברגע שמבטינו הצטלבו קרה משהו ואני פשוט יודע שגם היא הרגישה את זה.
באותו הרגע הנשמות שלנו נקשרו אחת בשל השנייה.
וגורלנו אחד עם השנייה נחתם.
טוב מספיק,
הגיע הזמן להגיד לארס שהולכים הוא בטח יקפוץ מרוב שמחה מכיוון שלא רצה לבוא לכאן מלחתחילה.