Apollo☀️

Part 17

כבר הגעתי לאוטו ופתחתי מושב הנוסע במטרה להניח את המלודיה שם.
הנחתי את המלודיה והתקדמתי לכיוון מושב הנהג, פתחתי את הדלת והתיישבתי.
היא נראת ממש עייפה ולא רק עייפה גם מותשת.
אני לא חושב שזה מהמסעדה נראה לי שעבר עליה יום ארוך בבית ספר.
אז כפי שכבר סיפרתי לכן כן חקרתי על עולם בני האנוש לפני שבאתי.
וכמובן שהייתי חייב לחקור על בית הספר מכיוון שאני עומד ללמד שם.
אז.....
חקרתי וגיליתי שיש תלמידים בודדים אבל ממש בודדים שאשכרה אוהבים ללכת לשם.
לפי מה שכתוב במקור המידע תלמידים רואים את המקום הזה כבית סוהר והדבר היחיד שמחזיק אותם שפויים שם זה שהם עם חברים שלהם.
אני לא יודע בדיוק מה מלודי חושבת על בית הספר, למרות שעכשיו ממש מסקרן אותי לדעת.
סובבתי את ראשי לצד מושבה שלי המלודיה ונראה כאלו היא עומדת להירדם.
אני לא אוכל להחזיר אותה הביתה אם היא תרדם, כאלו אני כן אני יודע איפה היא גרה אל תשכחו הכל רשם בדוח.
אבל זה יהיה מוזר אם אני אחזיר אותה בלי שהיא אמרה לי את הכתובת.
״מלודיה קטנה אל תירדמי עדיין תגידי את הכתובת ותחזירי לישון.
אני אעיר אותך שנגיע״
המלודיה אמרה לי את הכותבת שלה ושאלה.
״בטוח? זה בסדר שאני אשן?״ שאלה המלודיה בקול עייף וחלוש
״מלודי אני צריך שתביני שאיתי את יכולה לעשות מה שאתה רוצה.
וכרגע אני רואה שאת עייפה ושלא תנסי להכחיש גם את זה כי לפי מה שהבנתי עד עכשיו את מאוד אוהבת להכחיש.
אז תשני בנתיים ושנגיע אני מבטיח שאני אעיר אותך״
המלודיה ציחקקה.
״טוב אם אתה אומר״ אמרה בחיוך מתוק עצמה את עיניה והניחה את ראשה על חלון המכונית.
לאחר דקה נשימותיה נרגעו והיא נשמה בקצב אחיד
ואז ידעתי שהיא נרדמה.

לאחר כמה דקות של נסיעה סובבתי את ראשי כדי לראות את
דמותה המלאכית ישנה בשלווה בזמן שאור הירח הבוקע מן החלון  צובע את פניה היפות.
וכן אתן בטח שואלות את עצמכן איך כבר לילה,
בואו נגיד שהיינו בשדה הפרחים המון זמן.
והקטע הכי מצחיק הוא שזה הרגיש כאלו הוא עבר כל כך מהר.
כנראה שזמן באמת עובר מהר ברגע שמבלים
אותו עם מישהו שאוהבים.
אני לא חושב שפעם אחת במהלך חיי הכל כך ארוכים הרגשתי
משוחרר כל כך ליד אישה.
מלודי הייתה כל כך שונה מכל אישה שאי פעם הייתי איתה.
וכפי שאתן יודעות הייתי עם המון.
עם מלודי הרגשתי שאני יכול להיות אני הכי אמיתי שיש.
מלודי היא האישה היחידה שנהנתי בחברתה, שנהנתי
לדבר איתה להיות איתה.
ואלוהים אני יכול להסתכל עליה שעות והרבה יותר מזה.
המלודיה שלי היא הנוף היפיפייה ביותר שקיים.
וגם בנוסף לכמה שכיף לי עם מלודי עוד דבר שמייחד אותה מכל הנשים שהיו איתי בעבר הוא שמעולם לא רציתי לזיין אישה יותר מאשר שרציתי לזיין אותה.
אם כל הכבוד לכן אני גבר והילדה הזאת תהיה הסוף שלי.
במשך כל הזמן שהיא ישבה בחיקי נלחמתי קרבות ענק עם הזקיפה שלי ובואו נגיד שהיא לא ויתרה כל כך בקלות.
או כמו שאומרים נלחמה בכל הכוח.
היא גרמה לביצים שלי להיות כחולות.
מה שאני יכול להגיד לכן שבחיים לא קרה.
מסתבר שהמשפט ״יש פעם ראשונה לכל דבר״ באמת נכון.