-הסוף הוא איתך-

חלק 2:

בוקר.
היום אריה לא כל כך מרגישה טוב, אז היא החליטה להשאר בבית. אנחנו כבר תכננו שאני אכין לה את מרק הפלא שלי אחרי הלימודים ואלך לבקר אותה.
לבת דודה של אנה יש היום חתונה אז גם היא לא באה היום, וזה אומר שאני לבד היום. אני מסתגרת לי בחדר מגמת המוזיקה. אני לא רוצה לראות או לשמוע את כל הריכולים והשאלות של כל הילדים המעצבנים מהבית ספר. וזה אומר שהיום אני הולכת להעביר בדד. אני והספרים שלי.

רוי:
אני יוצא מהכיתה בעצבים אחרי שמר אנדרסון החליט שאני 'לא ראוי' ללמוד בכיתה שלו כי קיללתי את דונובן הזבל שהצדיק את הבן זונה מאתמול שקרא לאחותו הקטנה של חביאן זונה. כן דניאלה בהחלט משהו, היא שובבה וילדה שלא מקשיבה לאף אחד. אבל לקרוא לילדה בת 12 זונה?! אני חושב שהם ממש מגזימים.
אני הולך אל מגרש האימונים להוציא עצבים. אחרי היום בבוקר והמשחק של הגרוע של אתמול. באמת שאם אני הייתי שומע את הזבל הזה קורא לדניאלה זונה גם אני הייתי מפרק אותו לא פחות מאיך שחביאן ושון פיצצו אותו.
אני ממשיך ועובר את חדר של מגמת המחשבים ועוצר כשאני מגיע לחדר מגמת מוזיקה. החדר חצי פתוח כך שאני רואה את מיאה אחותו של שון יושבת שם. מיאה בהחלט בחורה מהממת, אבל אחרי ששון איים על כל הבנים בשכבה שמי שיגע באחותו מת. זה קצת הבהיל את כל הבנים וגם אותי. שון בהחלט חתיחת סוס. הוא גבוה יותר מכל נבחרת הפוטבול ואני חושב שגם יותר גדול בממדים. אני זוכר את המלחמה שהייתה בינו לבן אדם על תואר הקפטן.
אני ממשיך טיפה ללכת אבל אני עוצר שוב שמיאה מתחילה לנגן בפסנתר ולשיר את Clarity-Acoustic.
מיאה שרה נדיר. זה לא הפעם הראשונה שאני שומע אותה שרה, אבל כל פעם מחדש אני מתפלא מיכולות השירה הנדירות שלה. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי אותה שרה, זה היה במופע הקיץ של הבית ספר כשהיא עוד הייתה בכיתה ט', אני חושב שבכל שנה או דקה יכולות השירה שלה מתעצמות.
הצמרמורת שלי מעירה אותי מבהייה בשלמות שיושבת מול עיניי. הנערה בעלת השיער השחור פחם והעיניים הלא ברורות.

מיאה:
היום בבית ספר עבר בסדר. לא יותר מזה. את רוב היום העברתי לבד בחדר המגמה, ועכשיו אני אצל אריה.
אנחנו יושבות ומרכלות על כל העולם. כמו תמיד.
"שמעת מה אומרים על מס. סואן?" אריה שואלת אותי "משהו על סמים לא?" אני אומרת בערעור "כן. היא פאקינג עוד רגע מתה מסמים" אריה קמה ושמה את קערת המרק במדיח "וכל זה רק כי הכלב שלה מת. את קולטת?!" "בסדר יש אנשים שמחוברים ממש לחיות שלהם" אני שמה את הכוס ששתיתי בה גם במדיח "מה היית עושה עם סיסי היה מת?" אני מרימה גבה, אריה בחלט מחוברת לחתול שהיא הצילה שנה שעברה שנייה לפני שדרסו אותו "היי היי, לא מדברים על סיסי" היא מגנה על החתול ואני צוחקת "טוב זה בהחלט מוגזם להתמסטל מסמים וכמעט להגיע למוות. עוד בעיקר שאת אישה בוגרת" בדיוק שאני מסיימת קסנדרה נכנסת למטבח "בנות?" היא שואלת בפרצוף שמסגיר אותה "לא. ממש לא אמא!" אריה מרימה אצבע מזהירה "רק ציור אחרון" קסנדרה מרימה אצבע אחת ועושה פרצוף מתחנן.
קסנדרה עשתה קורס ציור אנשים, מה שאומר שאני ואריה נדפקנו. קסנדרה בהחלט אישה מדהימה אבל האובססיה שלה לציור מטורפת, עד שפעם אחת אנחנו נשארנו ערות כל הלילה רק כי קסנדרה ניסתה להגיע לגוון צבע העיניים
שלי בצבעי מים. זה היה מתיש. שעות ישבתי מתחת לאור הפנס מחכה בקוצר רוח לישון, עד שלא דמעתי היא לא נתנה לי ולאריה ללכת לישון. ועכשיו שהיא למדה לצייר גוף אנחנו הולכות בטח לשבת שבועות עד שתסיים לצייר אותנו.
"דין! דין אוהב ציורים, תציירי אותו" אריה מציעה וקסנדרה הולכת על הקורבן הבא שלה, אח הקטן של אריה.

רוי:
היום היה מתיש באימון, המאמן קאם היה קשה איתנו כל כך. ובמלתחות כולם דיברו על הריב "המשגע" שקרה שלשום ועל איך שמיאה נכנסה אל תוך המגרש בלי ניצוץ קטן של פחד, היא פשוט רצה להגן על אח שלה. שזה דבר מדהים בעיניי,
אני ואחי הגדול היינו גם ככה אבל כשגדלנו ההפרש גילאים שלנו די הרס את זה ברנדון בן 23 בדיוק בשנה האחרונה שלו בקולג. פעם היינו חברים טובים אבל מאז שהוא נכנס לקולג זה השתנה. אני בטוח שהוא אוהב אותי, ואני אוהב אותו, אבל עם המרחק קשה לשמור על חברות טובה של אחים. אנחנו מדברים קצת בווטסאפ או כשהוא מתקשר לטלפון של אמא.. "נו.. אז מה אתה חושב על זה?" מר. קנסטון שואל אותי. או יותר נכון מתחנן אליי שאני אענה בחיוב "אמ.. אני לא יודע אם זה יסתדר עם האימונים" אני עונה בתקווה שיבין שאני לא רוצה לשיר מול כול בית ספר במסיבה של תחילת החורף. "אני אדבר עם קרם הוא בטוח יסדר את האימונים שלך כדי שיהיה לך זמן גם להתאמן על שירה" מר. קנסטון מתעקש, קונסטון היה מורה לשירה שלי ביסודי. עוד כשהייתי שר. הפסקתי באיזה שהוא שלב כי התחלתי להשקיע יותר בפוטבול ובגלל שקנסטון מכיר את איך שאני שר הוא בהחלט לא יוותר לי העקשן הזה "אמ.." אני משפשף את עורפי בידי "אם לא באלך לשיר לבד אני אצרף לך זמר או זמרת ממגמת מוזיקה" הוא מציע "אוקיי" אני נכנע כי אני יודע שאי אפשר לסרב לו "מצויין, אני יידע אותך בפרטים מחר או מחרתיים" הוא שם את ידו על כתפי ואני מהנהן.

אני מקווה שאתם נהנים מהקריאה🤍