-הסוף הוא איתך-

חלק 7:

רוי:
אני חושב שזה הדבר הכי נועז שעשיתי.
אבל היה פשוט וואו במסיבה אתמול אחרי שמיאה הסכימה. רקדנו, שרנו, שתינו וצחקנו, מלאא.
ועכשיו, עכשיו אני סובל מהנגאובר.
"רוי! קוםם." אמא שלי חזרה אתמול בבוקר מחול ועם כמה שאני שמח לראות אותה. אני עוד רגע שובר את הקיר פה בחדר מכאבים גם מהנגאובר וגם מהקול שאמא שלי שמעירה אותי שעה לפני שצריך בכלל להגיע ללימודים.
"בסדר" אני עונה מבעד לדלת
וקם על רגליי או יותר נכון מנסה לקום כי בשנייה שאני קם אני נופל בחזרה למיטה.
הטלפון שלי מצלצל- ורשום על המסך את השם של מיאה. אני עונה. "הלו? רוי" היא שואלת בזמן שהיא מתנשפת לטלפון
"מיאה?" אני שואל אבל מקבל נשיפות במקום תשובה "לא יפה מצידך להתקשר אליי בזמן יחסייך המיניים "אני שם את ידי על הראש הכואב שלי "איזה יחסים בדיוק?! אני באמצע ריצה" היא עונה
"הדבר האחרון שהייתי עושה באמצע ה"יחסים שלי" זה להתקשר אליך."
"אוו היי, אני בטוח שהיית רוצה לשמוע את הקול הסקסי שלי בזמן שאת עושה אהבה לעצמך" "לא היית צריך לשתות יותר מידיי אתמול. אתה בהנגאובר חזק" היא אומרת את מה שאני כבר יודע "אתה לפחות זוכר משהו מאתמול?" היא שואלת בחשש "ברור שאני זוכר, איך אפשר לשכוח אותך רוקדת ככ-" "לא את זה דביל. את מה שסיכמנו" היא קוטעת אותי ואומרת בעצבים. אני משפשף את ראשי כמה פעמים עד שאני נזכר "או כן כן. אחלה של רעיון" אני עונה לה "יופי. אז צריך לדבר על זה" היא אומרת "מה לדבר, סיכמנו לא?" אני שואל וקם מהמיטה בזהירות אל השירותים "כן אבל צריך לסכם דברים זה לא משהו שמחליטים ברגע" היא אומרת
"אוקיי אוקיי נדבר על זה בחדר אוכל היום?" אני שואל "סבבה, אבל רגע.. מה אתה עוש- אוי לא אך תגיד לי שאתה" היא עוצרת "אתה פאקינג משתין בזמן שאתה מדבר איתי?!?" היא שואלת בעצבים "תזכיר לי לא לדבר אותך יותר שאתה בהנגאובג. תודה וביי." היא אומרת ומנתקת מה שגורם לי לצחקק.

מיאה:
אני בחדר מגמת מוזיקה מחכה נואשות שרוי כבר יגיע.
ובזמן שאני מחכה אני מחליטה לנגן קצת בפסנתר, את sober של demi Lovato וישר שאני מתחילה לנגן המילים יוצאות מיפי כמו מאין כישוף.
אני נמצאת בבועה הקסומה והרגועה שלי.
"וואו" אני שומעת קול מוכר מאחורי "כמה זמן אתה פה?" אני שואלת את רוי ששעון על משקוף הדלת "מספיק זמן כדי שיהיה לי צמרמורת" הוא אומר וזה גורם לי להסמיק.
"טוב נו שב כבר" אני אומרת כדי להגיע ישר לעניין שלשם מה אנחנו פה. רוי מתישב על הכיסא שלידי "כן המפקדת"
"יופי. אני חושבת שאנחנו צריכים להבהיר את הדברים של מה שהצעת אתמול.." אני מתחילה "מה יש להבהיר, אנחנו נסתובב ביחד נקרא לאחד והשני בייב, מאמי, ואני אנשק אותך כי ניראה שאת חושקת בזה ממש" הוא מתבדח ואני מגלגלת עיניים "נו אני רצינית." אני אומרת וסוגרת את הפסנתר "אוקיי נו יאלה דברי" הוא אומר ושם את ידיו על ברכיו "אתה הולך לעזור לי עם קול. ואני לך... איך שהוא עם סברינה" אני מתחילה "אוקיי.." הוא מסמן לי עם ידו להמשיך "אבל איך אנחנו אמורים להודיע לקול על זה שאנחנו "ביחד" בידוק?" אני אומרת ומסמנת מרחאות בידיי שאני אומרת 'ביחד'. "אמ.. יש את המסיבה בבית של דצינגר מחר, זה לכיתות י"ב ולבנות זוג שלהם-למי שיש-, בואי איתי. קול יהיה שם" הוא מציעואני עונה לחיוב "אוקיי אני יאסוף אותך בתשע מחר?" הוא שואל ואני מהנהנת להסכמה.
את המשך היום אני עוברת בשיעורים משעממים. הדבר הכי מעניין שקרה זה ששתי בנים מכיתות ט' רבו על ילדה בשם קים לפי מה שהבנתי.
עכשיו אריה אצלי ואנחנו צופות ביומני הערפד שזה הסידרה האהובה על אריה.
"אני לא מבינה מה את מוצאת בדיימון. אני טים סטפאן" אני אומרת לאריה שמרותקת מדיימון מרקד עם ויקי בבית אחרי שהוא הפך אותה גם לערפד "זה כי את רק בהתחלה. גם אני אהבתי את סטפאן בהתחלה" היא מודיעה.
זה הפעם השלישית שאריה רואה את הסידרה הזאת. זה די קריפי בהתחשב בעובדה שזה סידרה עם 8 ענות.
"איך בדיוק?! דיימון הוא חרא שרוצה רק להרוג אנשים" אני מתנגדת "תחכי ותיראי" היא אומרת ודוחפת לפיה חופן מלאה פופקורן.
אני מתלבטת אם לספר לאריה על ההסכם שלי עם רוי. אני מפחדת מהתגובה שלה, אריה היא בהחלט חברה טובה ואני בטוחה שאם אני אספר לה היא תנסה למנוע ממני לעשות את זה.
אבל באותו מידה אריה היא החברה הכי טובה שלי ואף פעם לא שיקרתי לה.
אני חושבת שאולי כדי שאני אתייעץ עם רוי לגבי זה.

❤