-הסוף הוא איתך-

חלק 21:

Lover Of Mine 🎧🎶

רוי:
אתמול.. אתמול נשקתי את מיאה אחרי היציאה שלה על זה שהיא מאוהבת בי, כבר לא יכולתי להתמודד עם זה. שיזדיינו האימונים אני לא יכול לחיות עם המחשבה שמיאה תהיה עם מישהו אחר.
אני רוצה אותה איתי! טוב יותר בתוכי, אבל עדיין מוקדם לזה.
אם אני רוצה שזה יצליח אני צריך לעבוד קשה.
"הפסקת מים!" המאמן קוקסדי צעק שנייה אחרי ששרק במשרוקית האדומה שלו. כולם התפזרו כמו נמלים אל בקבוקי המים שלהם וכך גם אני. האימונים התחילו להיות קשים בגלל המשחק שמתקרב אליינו כמו ברק כולם מתאמנים בטירוף.
האימון הסתיים ואני מיהרתי לפני כולם כדי לתפוס את המקלחת עם הזרם מים הכי טוב.
שיצאתי פגשתי את דניאל שעמד ליד תיק האימונים שלו וסביב מותניו כרוכה מגבת לבנה
"הלך לי הרגליים מהאימונים האלה." הוא מתלונן
"טוב אם במקום לצאת לברים כל הלילה תלך לישון כמו בן אדם רגיל לא יכאבו לך הרגליים" עקצתי אותו אחרי שראיתי בבוקר את כל הסטורים שהעלה מהבר שחבורת בנות כרוכה סביבו.
"אני לפחות נהנה מהיופי שלי ולא שומר אותו לעצמי." הוא קורץ.
אני יוצא מהאולם אל כיתת מדעים שיש לי שם את שיעור הביולוגיה שלי ועוצר בכניסה לחדר מוזיקה. קול מוכר עולה ומזמר אל אוזני וכבר העור שלי מגיב לו בצמרמורת נעימה שאני מבין שזאת מיאה ששרה את Helium של sia אני רוצה להכנס אבל קולו של מר. קנסטון עוצר
אותי שהוא קורא "מעולה. פשוט מעולה" הוא מוחא כף וכך גם שאר התלמידים שכניראה עכשיו בשיעור שירה.
אני מתקדם אל כיתת מדעים עם עור ברבז שמאיים לא לעזוב אותי למשך כל חיי, אני מקווה.

מיאה:
אתמול אחרי הנשיקה הלוהטת אצלי בחדק ניסיתי להתרכז כל כל בלהתאמן על השיר שבחרתי לשיעור מחר Helium של sia כיאה למעריצה.
אני מאוהבת בשירים שלה מגיל קטן שאמא שלי השמיעה לי את Cheap thrills שלה.
אבל למרות שלא התאמנתי בסוף
מר. קנסטון עדיין אהב את השירה שלי ואמר שאני יכולה לפתוח קריירת סולו משלי ולהצליח בגדול, שזה מחמאה עצומה לשמוע ממנו.
את שאר היום אני מעבירה בשיעורי מדעים וספורט למרות שהמוח שלי לא נותן לי להתרכז ומעלה שוב ושוב את המחשבות על הנשיקה אתמול.
וגם את השאלות שבאות ביחד איתו
מה אנחנו עכשיו? אם אני אפגוש אותו פה מה לומר לו? הוא אהב את הנשיקה? טוב בהתחשב ב"וואו" שהוא פלט אחרי הנשיקה אני מאמינה שהיא הלכה טוב בשבילו כמו שהיא עברה מדהים בשבילי.
את המשך היום אני מעבירה בלהתחמק ממקומות שאני יודעת שרוי יכול להיות שם. כמו למשל חדר האוכל או המסדרון של בין יא ליב אה וגם החצר בין הבניין של כיתות הלימוד ושל האולם אימונים.
בקיצור כל היום העברתי בלרוץ מכיתה לכיתה בתקווה לא להתאפס. אני לא יודעת למה בכלל אני מתנהגת ככה. אוליי מהפחד להתמודד עם העכשיו.
ועכשיו אני צריכה להגיע אל כיתת 4 יחידות מתמטיקה, כן אני לא כזאת חכמה כמו שכולם כמעט חושבים.
אני עוצרת במהירות ליד הלוקר שלי כדי להחליף ספרים אבל ההרגשה שמישהו עומד מאחורי הכתה בי ומרוב בהלה הפלתי את ספר המתמטיקה הכחול שהסתובבתי פגשתי את הפרצוף המשועשע למדיי של רוי "למה יש לי הרגשה שאת מתחמקת ממני?!" הוא צמצם את עיניו בצורה שבקושי ראו את צבעם הירוק "אה.. אני לא" אמרתי ומיהרתי להרים את הספר
"מיאה, לא ראיתי אותך בדשה עם אריה ואנה ולא הגעת לחדר אוכל." זה נכון. המחשבה לפגוש אותו הפחידה אותי עד שאפילו לא יצאתי לבחוץ עם אריה ואנה ואכלתי בכיתה כריך עם חביתה
"הייתי עסוקה" מילמלתי. שקר. שקרנית, את מפחדת כל כך שהוא לא ירצה אותך ויברח אחרי הנשיקה או שפשוט מתחיל להתעלם ממך אז את פשוט עושה את זה בעצמך.
"מיאה אני לא מתחרט על אתמול" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותי
"לא?" שאלתי בחשש ובמקום לענות לי הוא משך אותי לנשיקה קצרצרה ונעימה ואז נישק אותי על מצחי ולחש "לא מיאה, הדבר היחידי שחשבתי עליו היום זה איך יהיה להרגיש שוב את השפתיים המלאות האלה על שפתיי." מה שהוא אמר גרם לסומק לעלות על לחיי "ואלוהים, שאת מסמיקה הלחיים והשפתיים שלך נהיות באותו הצבע וזה פשוט מושלם!" הוא אמר ואז רכן לאוזני ולחש "רוצה לצאת איתי לדייט?" הוא שאל בשקט שבקושי נשמע ומייד עבר בגופי צמרמורת על המחשבה עליינו בדייט "דייט?" שאלתי כדי לוודא שאכן שמעתי נכון "כן, לבחורה כמוך מגיע את כל השלבים." הוא אמר ונשק לצווארי "תצאי איתי?" הוא שאל שוב ומיידי הנהנתי "אני צריך לשמוע אותך אומרת את זה," הוא אומר "תגידי." "אני אצא איתך לדייט." מלאתי פקודות כמו כלבלב "יופי. היום בשבע?" הוא שאל ואני הנהנתי לחיוב "מעולה."

----

אם היו מודיעים לי לפני כמה חודשים שאני ורוי אי פעם נצא לדייט הייתי צוחקת להם בפנים. רק על המחשבה שמישהו כמוהו יסתכל עליי לא האמנתי.
וכרגע אני עומדת מול המראה לבושה בשמלה שחורה ועקבים גבוהים על רגליי ושערי מפוזר על גבי בגלים.
הודעה ששלח על זה שהוא דקה אצלי גורמת לי להתעורר על חיי ולגופי להוציא נשימה שכניראה הייתה תקועה שם כמה זמן. אני אוספת את המעיל שלי ואת התיק הקטנטן מציעה פעם אחרונה במראה ויוצאת מהחדר. ההורים שלי בשיעור אומנות זוגי או משהו כזה שקסנדרה רשמה את ההורים שלי ואת בעלה קראם אליו, אז הבית שקט. שון גמור בחדר שלו אחרי האימון קורע תחת שהוא התלונן שהיה להם. ואני.. אני שרצה במדרגות בזהירות לא להחליק.
אני פותחת את דלת הבית בדיוק שצפצוף ממלא את אוזניי, ורוי יוצא מהטנדר שלו לבוש בחולצה מכופתרת שחורה ומכנסי ג'ינס שחורים דהויים שיושבים עליו מושלם! הוא מתקדם אליי בחיוך רחב ומושיט את ידו אל דלת הנוסע כדי לפתוח אותה לכבודי אני מחייכת אליו בחזרה ומתישבת הוא סוגר את הדלת ורץ לעבר המושב שלו.
"את נראת.. מדהים!" הוא אומר וגורם לי להסמיק כמו תמיד "גם אתה ניראה.." מדהים?,אלוהי?,סקסי?. "מעולה." כן מיאה תוציאי את עצמך סתומה כבר בדייט הראשון. העובדה שאני ורוי הכרנו זה את זה הקלה קצת על העבירה המתוחה.
הוא ידע מה לומר כדי להצחיק אותי ואיזה שירים לשים ברדיו שאני אוהבת.
שהגענו לבניין רב קומות רוי עצר את הרכב "הגענו." הוא אמר ותפח על ברכיו "הגענו?" שאלתי "בקומה 17-האחרונה- יש מסעדה נדירה עם נוף לים" הוא אמר והוריד את חגורת הבטיחות שלו. אמ.. לא ידעתי מה לעשות אז הורדתי גם את שלי. שהוא יצא מהרכב גם אני יצאתי וכך חיכיתי אותו עד שהגענו אך המעלית. הוא לחץ על הכפתור שאמור לשלוח אותה אליינו ואני ישר נלחצתי "רוי אני לא יכולה לעלות לשם." פלטתי במהירות ובלחץ "למה?" גבותיו התכווצו ופחדתי להודות. יש לי פחד גבהים. גיליתי אותו שהייתי בת שבע ועלינו על כדור פורח בפארק ולא הפסקתי להקיא
"אני.. אה... יש לי פחד גבהים" גמגמתי
"אה... אז אה.. בואי נלך למסעדה אחרת" הוא הציע אבל מבוכה הציפה אותי "אבל הזמנת מקום," אמרתי ומשכתי את החוט הדימיוני בידיי "לא נורא, נלך למקום אחר" הוא אמר והתחיל ללכת בחזרה לרכב אבל אני לא זזתי ממקומי "מיאה?" הוא שאל "בואי." אני נענעתי את ראשי "לא, אני יכולה לעשות את זה." אמרתי את זה ספק לי ספק לו "אוקיי" הוא אמר והתקדם חזרה אליי והחזיק את ידי בידו "בואי," הוא לחץ על הכפתור שוב רק שהפעם המעלית נפתחה במהירות ונכנסנו שנינו "בואי אליי" הוא אמר ומשך אותי אל חיקו "אני פה ואני אדאג שלא יקרה לך כלום. לא משנה מה." הוא לחש לאוזני והרים את ראשי באגודלו "אוקיי?" "אוקיי" לחשתי בחזרה והוא משך אותי לנשיקה. נשיקה נעימה כל כך, נשיקה שאם יכולתי הייתי נשארת בה כל חיי. היא הייתה עדינה אבל באותה המידה גם אגרסיבית. רוי שלח את לשונו לפי ואני באישור פתחתי אותו בגניחה. לשונו ולשוני רוקדות ביחד עד שהמעלית נפתחת בקומה האחרונה. רוי מסתכל לי בתוך העיניים ונושק למצחי "אני פה. ואני לא אתן לשום דבר רע לקרות לך." הוא אמר בביטחון "מבטיח?" שאלתי "מבטיח" הוא ענה בלי חשש.
החזיק את ידי ומשך אותי אל מחוץ למעלית נכנסנו למסעדה המלצרית הובילה אותנו לשולחן בקצה המסעדה. על השולחן מסודרים עלי ורדים בצורת לב מהמם ונרות ופרחים, הרבה פרחים. ורדים בעיקר. איך אני אוהבת ורדים!

היום העלתי פרק ארוך מבדרך כלל♡♡ ואני מקווה שאתם מתרגשים מהדייט של מיאה ורוי כמוני♡
☆