-הסוף הוא איתך-

חלק 34:

The hills 🎧🎶

מיאה:
"כן?" אני נעמדת על רגליי והדלת נפתחת
"אני לא רוצה להפריע אבל אם אחותי הולכת כבר מחר אני רוצה להספיק לעשות איתה 'שיחת אח אחות' " שון נכנס אל החדר וסגר את הדלת, אני מתיישבת על המיטה "שב" אני אומרת והוא מתיישב על המיטה ליידי.
"אני יודע שאת כבר גדולה ואחראית על המעשים שלך, אבל אני חושב שאת-" אני מסתכלת על פניו וכבר יודעת מה הוא עומד לומר "לא אני לא" אני קוטעת אותו לפני שהוא מסיים את המשפט. "מיאה פשוט תסגרו את הסיפור הזה כמו שצריך. אני לא הייתי מבקש אם לא הייתי בטוח שיצא מזה משהו טוב בסוף." הוא נאנח
"עברו שנתיים שון, שנתיים." אני נעמדת בעצבים "אני לא מבינה למה אתה לא מניח לזה פשוט." מאותו היום שההורים שלי דיברו עם גרייס על המעבר שלי אליהם שון פשוט לא עוזב אותי לנפשי. הוא טוען שאני צריכה לדבר עם רוי קודם "וליישר הדורים" כאילו זה מה שהייתי צריכה. זה לא. אני פשוט צריכה שיתנו לי את המרחב שלי בשקט.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היום אנחנו מתחילות ללמוד בקולג.
"אם את לא מגיעה עוד דקה אנחנו נכנסות בלעדייך" אנה מאיימת על אריה בטלפון כבר רבע שעה. תכננו שכולנו נכנס ביחד אבל כמובן אריה מאחרת.
"אם את לא באה לא תקבלי את המתנות שקניתי לך" אני אומרת אל הטלפון
"אני באה שנייה" היא אומרת ומתנשפת לטלפון "אני פה!" היא צועקת ממאחורינו ומתחילה לרוץ. אחרי כמה שניות היא נעצרת לידנו "את כל הלוק הרסתן לי."
"יאלה בואי" אנה מושכת אותה.
אתמול כבר התראינו לקפה והשלמנו את כל החצי שנה בערך שלא ראינו אחת את השנייה.
אנחנו מעבירות את הקורס הראשון אחרי שהשארנו את המזוודות בחדר שהביאו לשלושתנו. אבא של אנה מכיר את אחד המורים המובחרים ככה שלא עשו לנו בעיות עם החדרים.
--------
"אני חסמתי אותו מהצלצול השלישי, שהוא התקשר אליי אחרי שעזבת" אריה אומרת. סיפרתי להן על אתמול, על הריב שלי ושל שון...
"אני חסמתי אותו בשנייה הראשונה שראיתי אותו על המסך בטלפון שלי." אנה אומרת ואני שולחת לחברותיי מבט אסיר תודה
היום עבר דווקא ממש מעולה, הכרנו חברים חדשים והמורים היו ממש נחמדים.
"טוב יאלה. שנצא?" אני כמה מהמיטה שלי. הסטודנטים משנה ב' אורחים מסיבה לכבודנו(שנה א')באולם הגדול של המעונות של שנה ג'.
"כן דקה" אריה שמה את העגילים שקניתי לה ביחד עם השמלה התואמת בצבע סגול,
לאנה קניתי גם שמלה בירוק ועגילים. אבל היום אני ואנה תיאמנו ושמנו שמלות בצבע האהוב עליי. כחול רויאל. שערה של אנה אסוף לצד אחד בצמת חיטה. שלי פזור וגלי אחרי שאנה עשתה לי בייביליס, עם סיכה כסופה אוחזת בשערי מאחור.
-----
אנחנו מגיעות בזמן לשם שינוי. והמקום פה מדהים! שולחנות מסודרות על קיר אחד ומלאות באוכל ובמשקאות, ובלונים קשורים לצידי השולחנות.
אורות האולם עמומים אבל לא יותר מידי
והשירים פועלים על שיר יחסית רגוע בנתיים, כי המסיבה רק התחילה...
"יאה הינה סוואנה" אריה אומרת בשקט ואז קוראת בקול ומנופפת "סוואנה." וסוואנה מתקדמת אליינו בחיוך.
את סוואנה הכרנו בשיעור הראשון להיום שהוא אחד מהשיעורים היחידים שבהם נלמד שלשתינו ביחד.
אנה הלכה על לימודי משפטים.
אחרי הגירושים של ההורים שלה היא אמרה שהעורך דין של כל אחד מההורים שלה הרוויח מלא כסף וזה שווה ממש אז היא החליטה שהיא רוצה לעסוק בזה ולהרוויח מלא כסף.
אריה הלכה על ביולוגיה. מתמיד עיניין אותה הדברים האלה.
ואני. אני הלכתי על גרפיקה וכמו תמיד גם מוזיקה. האהבה שלי.
ושיעור "השכלה" זה שיעור חובה ככה שהוא היחידי שבו כולנו לומדות ביחד.
"היי בנות" סוואנה קרטיאן מברכת אותנו בחיוך. סוואנה בחורה יפייפיה שיער חום כהה,אף סולד,עיניים ירוקות וגומה בלחי אחת. היא מניפה את שיערה מעבר לכתפה.
"היי, השמלה שלך מהממת! מאיפה היא?" אנה שואלת אותה ומחבקת אותה לשלום וכך גם אני ואריה עושות
"כן?" היא מסתובבת והשמלה הירוקה שלה מתנופפת ומבליטה את עינייה
"היא מחנות קטנה בג'ורג'יה. קניתי אותה שביקרתי את אחי הגדול" היא עונה.
"באמת? מגניב, יש לי דודים שם" אריה מצטרפת לשיחה.
שאר המסיבה עוברת מדהים! שרנו. רקדנו. צחקנו. דיברנו. והכרנו עוד כמה בנות משנה ב' שהיו ממש חמודות. תאמת פחדתי שהן יהיו סנוביות, אבל הן היו ממש חברותיות ואחת מהן-ליסה-אמרה לי שהיא חייבת להכיר לי את אח שלה. אני מייד סרבתי אבל היא אמרה שהוא ואני נראה מדהים ביחד ושהיא חייבת להעביר לו את המספר שלי, וכך היה.
~~~~~~~~~~~~~
הימים עוברים במהירות הבזק.
עבר כבר שבועיים מאז שהתחלנו ללמוד פה. אנחנו לומדות, חוגגות, צוחקות ובעיקר נהנות.
ציפיתי מתקופת תחילת השנה בקולג להיות קשה, אבל אני דווקא מרגישה הכי אני שבעולם!
אני מאושרת כל כך. ועכשיו בנות, תבינו האושר שלנו לא חייב להיות מבוסס על גברים!
למרות שמייקל דווקא ממש חמוד-אח של ליסה- התחלנו להתכתב יומיים אחרי המסיבה. אני לא אשקר ואומר שהוא לא חתיך. כי הוא ניראה נדיר! בלונדיני עם עיניים ירוקות, מה עוד אפשר לבקש?!
אתמול בארוחת צהריים ליסה אמרה לי שהוא הולך להגיע וגם מייקל היום בדיוק שלח לי הודעה על זה.
אני ואריה נכנסות לאולם ובכל מסיבה אני חושבת שהם לא יכולים לעשות את המסיבות יותר טוב אבל הם מפתיעים אותי כל פעם מחדש!
הפעם המסיבה בצבעי אדום שחור בגלל קבוצת הכדורסל של הקולג. כןכן יש לנו קבוצת כדורסל וגם כדורגל וכמובן פוטבול. ומשום מה כולם בצבעי אדום שחור, ליסה אמרה שלמנהל יש התאהבות לצבעים האלה ושכל החדר שלו גם בצבעים האלה.
"יאלה סיה!!" אריה צועקת ששיר של סיה מתנגן ברמקולים.
אנה לא יכלה לבוא איתנו כי נתנו לה ולכל מי שלומד משפטים בשנה א' ו-ב' חוברת עבודות.
אז היא נשארה בדירה שלנו.
"אני אלך לקחת לי משהו לשתות. רוצה בירה או משהו?" אני קמה מהכיסא האדום ואריה מנענעת את הראש לשלילה.
"אפשר בירה אחת בבקשה?" אני שואלת את ג'רמי שעומד על עמדת המשקאות.
ג'רמי הוא אחד הבנים שלומדים איתי גרפיקה. בחור נאה, גבוה שחום עם עיניים חומות נוצצות.
הוא מחייך אליי שרואה שאני זאת
"ברור" הוא פותח בקבוק בירה ומושיט לי "בירה לגברת" הוא מחייך והשיניים הלבנות שלו מבצבצות
"תודה לאדוני." אני מחזירה לו באותו הגלגל ולוגמת מהבירה.
"חשבתי את שנה א" אני שומעת קול גברי מאחורי ואני מייד מסתובבת ופוגשת בעיניו הירוקות של מייקל "אני מחופשת. אני באמת בת שלושים" אני שמה את ידי על הצד של הפה כאילו אני מספרת סוד
"אואה אז אני אלך" הוא צוחק ואני מגחכת
"ועכשיו נעשה הכרות פנים אל פנים נורמלית," הוא אומר ומושיט לי יד בחיוך "מייקל" אני לוחצת את ידו "מיאה" אני מחזירה לו חיוך.
המסיבה ממשיכה בשירים ובמלא בנים ובנות שרוקדים לצלילי השירים. אבל רק אני ומייקל יושבים במרפסת הקטנה שיש פה לעישון ומדברים.
גיליתי שהוא מצחיק אה וגם חכם. הוא כרגע לומד באוניברסיטה לעיצוב נוף-שזה אחת הסיבות שליסה הביאה לו את הטלפון שלי. זה ששנינו אוהבים גרפיקה ועיצוב- הוא ממש חמוד.
בנתיים אני לא מפתחת ציפיות או רגשות.
אי אפשר לסמוך על בנים. את זה למדתי בגיל 17. ועכשיו אני נצמדת לזה. עם כמה שהוא חמוד-מייקל- אני עדיין לא מוכנה למערכות יחסים וכבר אמרתי לו את זה שהתכתבנו. הוא אמר שזה בסדר לו להיות גם סתם ידידים.

מקווה שאתם אוהבים את הפרק♡
☆