-הסוף הוא איתך-

חלק 39:

War of hearts🎧🎶

רוי:
אני מסדר את העניבה בפעם החמישית לעשר דקות האחרונות. אני מרגיש שהלב שלי הולך לצאת מהחולצה.
"מה יש גבר?" דניאל מציץ עם ראשו לתוך החדר שלי "לחוץ?" הוא שואל ואני מהנהן. אחרי שסיפרתי למיאה את האמת של כל הסיפור עם התמונה הצעתי לה שנתחיל הכל מהתחלה. כמו זרים. ואני לחוץ כל כך!
עברו שנתיים. ובשנתיים יכול לקרות מלא!
אומנם היא הסכימה אבל מה אם היא בקטע עם מישהו חדש? ויותר גרוע מה אם היא מאוהבת במשהו אחר, והיא הסכימה כדי לישר קו או משהו כזה?!
"גבר תנשום." דניאל אומר בלחץ ואני מוציא נשיפה שהייתה תקועה בגופי כניראה שכבר מלא זמן.
אני מגיע למעונות של מיאה ב21:30 בדיוק כמו שסיכמנו.
אני מתקתק בדלת ואחרי שלושה תקתוקים אני שומע צעדים מעבר לדלת ואחרי שנייה הדלת נפתחת. אני עומד בפה פעור "מ..מיאה את ניראת וואו" אני אומר בשוק והיא מחייכת בבישנות
"גם אתה" היא אומר ואני מושיט לה את הזר ורדים-הפרחים שהיא הכי אוהבת-
"נעים לראות אותך בפעם הראשונה. את נראת הרבה יותר יפה במציאות." אני אומר והיא מחייכת חיוך רחב "גם אתה ניראה מהמם" היא לוקחת את הורדים ביד אחת ואת ידי ביד השניה.
---
"וואו. יפה פה ממש" מיאה אומרת ישר שאנחנו נכנסים למסעדה. והמארחת מגיעה להראות לנו את השולחן שלנו.
אני קולט את החיוך בעינייה של מיאה כשהיא רואה את הנרות שעל השולחן שלנו. "לגברת" אני מזיז את הכיסא כדי שהיא תשב. "תודה" היא אומרת ומתישבת. השסע שהשמלה השחורה שלה נותנת לי הצצה לירך שלה. היא מושלמת.
"אז, מה את לומדת?" אני ממשיך לשחק איתה כאילו זה באמת הפגישה הראשונה שלנו "אמ.. גרפיקה ומוזיקה." היא אומרת "מגניב. את שרה?" אני שואל וזה גורם לה לצחוק. אוי אלוהים הצחוק שלה.
"כן, אני מאוד אוהבת לשיר. מה איתך, מה אתה לומד?" היא שואלת
"אני לומד משפטים." אני עונה ומצחה מתקווץ "אמ... שמעתי שאתה טוב בפוטבול, למה רצה לא משחק?" היא שואלת "אני כבר לא משחק כבר שנתיים."
אני רואה את בבלבול בעינייה ואני ממהר לשנות נושא.
"איך זה היה לגור בדנמרק?".

מיאה:
אני חוזרת לדירה אחרי הערב המדהים שיהיה לי ולרוי. קולות עקבי על ריצפת העץ נשמע כמו תקתוק שעון.
אני מסיימת להתקלח ולהתארגן לשינה, כשאני נשכבת במיטה צלצול הודעה בוקע מהטלפון שלי. כשאני פותחת את מסך הנעילה חיוך עולה על פני
-הודעה מרוי: 'לילה טוב♡' הוא שלח ואני מחזירה לו גם לילה טוב. עכשיו בהחלט יהיה לי לילה טוב. אחרי מלא זמן אני מרגישה שלווה. שלווה שבאה אחרי פיצוץ של רגשות, שלווה שאני מקווה בכל ליבי שתישאר שלי לנצח.
"בוקר, ישנוני" אריה פותחת את תריסי החלון וקרני השמש נוחתים ישר על פני
"נו אריה. תני לישון" אני מתהפכת לצד השני של המיטה
"אין מצב! תכננו שכולנו נצא לאכול ביחד" היא אומרת ואני מסתכלת על שעון הקיר שבחדר שלי-השעה 08:30-
"אריה את רצינית?! עד שסוף שבוע מגיע את מעירה אותי מוקדם?!" אני מפהקת
"קדימה להתלבש. אה ואני רוצה את כל הפרטים על אתמול" היא אומרת ויוצאת מהחדר. כמובן שאריה לא סגרה את הדלת כי היא יודעת שזה הדבר היחד שיגרום לי לקום מהמיטה.
"טוב אמא." אני אומרת וקמה מהמיטה.
----
"והוא היה מדהים ממש!" אני אומרת לאנה ואריה בתקווה שזה יוריד את מה שגרמתי להן לחשוב על רוי לפני שעזבתי.
"הוא צריך לעשות יותר מלקחת אותך לדיט" אנה אומרת ואריה מהנהנת בהסכמה. אין לי עוד מה להגיד אז אני ממשיכה לאכול מהשקשוקה שהזמנתי.

היי אהובים שלי♡
בגלל שעוד יומיים תחילת שנה, אני לא יודעת כמה יסתדר לי לעלות עוד פרקים... אני כמובן יעשה את המיטב שלי והשתדל להמשיך לכתוב ולעלות. אבל זה כניאה לא יהיה כמו עכשיו(שאני מעלה כמעט כל יום)
אוהבת♡
☆