-הסוף הוא איתך-

חלק 29:

Someone to stay🎶🎧

מיאה:
"אין לי כוח לזה." אריה נאנחה והכניסה את המרקר הצהוב לקלמר שלה. כבר שעה וחצי שאנחנו יושבות עם חוברת הסטוריה פתוחה ולא מצליחות להבין דבר. "אני חושבת שאנחנו פשוט צריכות הפסקה" אנה אמרה בפעם האלף להיום
"אוקיי, צודקת. אולי זה באמת מה שאנחנו צריכות." נכנעתי. הרגשתי את ראשי מסתחרר ממילים ותמונות שאני לא מצליחה להבין.
"הפסקת שוקו" קמתי מהמיטה וסידרתי את מכנס הפיג'מה הקצר שלי שהקפוצון הסתיר אותו "יש!! שוקו!" אנה סגרה את המחברת הכחולה שלה וכך גם אריה.
"גרג היה ממש חמוד אליי באותו הערב." אנה אמרה ולגמה מכוס השוקו שלה "איך הגעתם למצב הזה בכלל?" אריה שואלת  "הכל בגללה" אני אומרת ושולחת אצבע מאשימה אל אנה "היא גרמה לשנינו להשתכר ואז נרדמה על הספות."
"אומרת מי שאשאירה אותי שם לבד" היא מחזירה לי
"רוי פשוט לקח אותי משם" אני מתגוננת "מה איך?" אריה שואלת בסקרנות "אני לא זוכרת כל כך אבל אני כן זוכרת שהוא פשוט הרים אותי והוציא אותי משם" אני אומרת ואריה ואנה עושות קולות של נשיקות מגעילות "זה לא מצחיק!" אני אומרת בעצבים ואנה מצחקקת "כן, אבל זה בהחלט חמוד ממש" אריה מניחה את הכוס הריקה על השידה שליד המיטה שלי "מה עוד עשיתם?" היא שואלת ואני משתתקת "לאא" אריה פוערת עיניים "עשיתם את זה?!" אנה שואלת והלסת שלה עוד רגע נוגעת בריצפה "לאלא," אני מרגיעה אותם "אבל..." אני משתהה "אבלל..." אריה אומרת בחוסר סבלנות "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי" פלטתי מהר ואריה השתנקה "יואווו" היא לקחה את אחת הכריות שלי וחיבקה אותה
"ו.. מה את אמרת?" אנה שאלה בלחץ "אמרתי לו שגם אני אוהבת אותו" אמרתי והן חייכו מאוזן לאוזן
"אוו איזה חמודים אתם גם מחזיקים ידיים?!" שון נשען על המשקוף של חדרי "אתה עורב לנו?!" אני שואלת בעיניים מלוכסנות "שומעים את הציחקוקים שלכן בכל הבית" הוא מתגונן "צא מיפה" אנה שלחה כרית אבל שון מצליח להתחמק "למה תמשיכו לדבר. אני לא פ-" לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט טרקתי את דלת החדר בפרצופו.

רוי:
היום המאמן הודיע לנו -לקבוצת הפוטבול- שאנחנו נוסעים בעוד כמה ימים לשבוע אימונים אצל ברדיל במגרש הבית שלהם, זה אומר שאנחנו נישן במלון שהבית ספר יארגן למשך שבוע ימים. וזה גם אומר שאני לא הולך לפגוש את מיאה שבוע עד למשחק הגדול וזה פאקינג מתסכל אותי. עד שהדברים "מתחילים" להסתדר אני נוסע.
"אוו אתה בדיקי" גרג מסתכל עליי בפרצוף משועשע "הוא לא הולך לראות את חברה שלו שבוע" דניאל זורם עם גרג
"היא לא..." אני מנסה למצוא את המילים להגיד שאני ומיאה עדיין לא ממש ביחד "חברה שלך?," הנרי משלים אותי ואומר "כי כולם חושבים שאתם כן." זה מעלה לי חיוך אבל קצת חשש.
מיאה רוצה להיות חברה שלי בכלל?אנחנו צריכים לדבר על זה כי אני בהחלט ממש רוצה להיות חבר שלה.
אני פוגש את מיאה במסדרון של השכבה שלה ליד הלוקר הפתוח שלה "היי" אני מתקרב בצעדים כושלים "היי" היא מקבלת אותי בחיוך רחב אבל הוא נמחק מהר "הכל טוב?" אני שואל
"כן פשוט, שון אמר לי על זה שאתם נוסעים לשבוע..." היא לא ממשיכה את המשפט וחיוך מציף אותי. היא גם מתוסכלת מזה, גם היא לא רוצה שאני אלך "מיאה רציתי לדבר איתך," אני אומר והיא מרימה את ראשה כדי לפגוש את מבטי "אוקיי?" לפני שאני מצליח להתחיל לדבר אני שומע שריקה מאחורינו. שאני מסתובב אני פוגש את לוגן "שיחקת אותה אחי. איזה זוג יפה אתם" הוא מחייך אלינו ואני לא טורח לתקן אותו. "טוב בואי שיילה. לא נפריע לזוג החדש" הוא כורך את ידו סביבי שיילה וקורץ לעברי והם הולכים. אני מסתובב וישר פוגש במבטה  של מיאה "מה?" אני שואל בחיוך "לא הכחשת" היא אומרת בחיוך "זה לא נכון?" אני מלטף את לחייה של מיאה בכף ידי והיא מתענגת על מגעי "זה נכון?" היא מישרת אליי מבט
"את רוצה שזה יהיה?" אני מחזיר שאלה בשאלה והיא מהנהנת "מילים מיאה, אני צריך מילים" "כן אני ממש רוצה שזה יהיה נכון. אתה רוצה?" היא שואלת בחשש ואני מנשק אותה בתקווה שהיא תבין שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם.

מיאה:
"מילים מיאה, אני צריך מילים" הוא אומר ודזה וו תוקף אותי ומחזיר אותי לאותו היום שהוא שאל אותי על הדייט.
"כן אני ממש רוצה שזה יהיה נכון. אתה רוצה?" אני שואלת בחשש והוא תופס
את לחיי ומנשק אותי נשיקה נעימה ורכה אך עוצמתית באותה המידה. וברגע זה אני מבינה את תשובתו, הוא רוצה את זה בדיוק כמו שאני רוצה. פרפרים עפים בביטני ואני רוצה לצרוח לכך העולם על כמה אני מאושרת.
שאמא חוזרת הבית אני מייד יורדת לעזור לה. שאני מגיעה למטבח שון כבר שם את החטיפים במגירה וכמה מהסבונים בארון של המקלחת שלו.
אני מתקדמת אל השקית של הסבונים ולוקחת את הסבון רחצה בריח ורדים שלי וגם את השמפו ומרכך התואמים ומתקדמת למקלחת שלי.
"מאי, איך היה בלימודים היום?" אמא שואלת אבל לפני שאני מספיקה לענות שון מודיע לה על מה שהיה היום
"לבת שלך יש חבר אמא." הוא מחייך חיוך ממזרי אליי ולאמא מייד עולה חיוך "זה רוי הזה נכון," היא לא שואלת. היא יודעת. אמא שלי תמיד איך שהוא "מבינה" "את צריכה להזמין אותו לארוחת ערב יום אחד" היא מציעה בחיוך "אני אזמין" אני שמה את הבקבוקי שתייה במקרר וכמה בארון
"מה זה התפוחים הקטנים האלה?!" שון מוציא תפוח אדום מהשקית ובוחן אותו "סליחה לא מצאתי תפוחים בגודל שפיל אוכל הפעם" אמא אומרת וזה גורם לי לצחוק "הילד שלי כבר גדול" אמא נאנחת "אימוש" שון מחבק אותה ואני מסתכלת עלייהם עד ששון דוחף אותי גם לחיבוק "חיבוק קבוצתיי" שון קרא בקול.

אוהבת♡ מקווה שאתם נהנים מהקריאה♡
☆