פרק!
אני עכשיו עורכת את האפילוג של unbelievers (פרק 10), הוא יעלה בהמשך השבוע:)
תהנו❤️
-
"פעם היו ארבעה ארנבים קטנים, שמם היו -בנג'מין, לילי, קוטן ופיטר. הם גרו עם אמם בגדת חול, מתחת לשורש של עץ אשוח גדול מאוד. 'עכשיו יקירי שלי׳, אמרה גברת ארנבת בוקר אחד, ׳אתם יכולים ללכת לשדות או למורד השביל, אבל אל תיכנסו לגן של מר מקגרגור: אביכם עבר שם תאונה; הוא הוכנס לעוגה על ידי גברת מקגרגור'." הארי קרא, ואז עצר כשהבין מה השורה הזו מרמזת, והמשיך כשאיאן טפח על הדף בידו הקטנה.
הוא הפך את הדף והמשיך לקרוא, עוצר להסתכל על לואי שישן בשקט ופלט נחירות קטנות. הוא הביט בשעון ותהה למה לעזאזל איאן קם בשמונה בבוקר בשבת, ולמה הוא גרם לו לקרוא את כל הספרים שבבעלותו. הוא פיהק אבל המשיך לקרוא בכל זאת והבחין באיאן מחפש משהו, ואז חוזר להקשיב להארי עם מוצץ עכשיו בפיו. הארי ניסה לשלוף את המוצץ מפיו רק כדי שאיאן יקמט את גבותיו וירחיק את ראשו.
"אל תהיה גס רוח, אתה מבוגר מדי בשביל השטויות האלה." הארי אמר לו וניסה לקחת את זה ממנו בהצלחה הפעם, אבל החזיר לו את זה במהירות כשאיאן נראה מוכן לקבל התקף בכי.
"אבא. שלי." איאן הוציא את זה מפיו והביט בהארי, "שלי. שלי, אבא." הוא אמר כאילו הוא מנסה להטמיע את זה במוחו של אביו.
"בסדר בסדר, אתה מנצח בסיבוב הזה. אבל איאן אדוארד, דע שאני הולך לנצח את השאר." הארי צמצם את עיניו וצפה באיאן עושה את אותו הדבר.
"מה אתה עושה?" קולו הצרוד של לואי הוציא אותם מקרב המבטים הזה, "למה אתה רב עם ילד בן שנה?" הוא שאל שוב, מנסה להרגיש בנוח עם הבטן הענקית שלו בדרך, מרגיש את התאומות שלו מסתובבות ולוחצות על שלפוחית השתן שלו.
"אני רק מנסה להוריד אותו מהמוצץ הזה, הוא גדול מדי בשביל זה". אמר הארי, עדיין מחזיק בספר.
"הוא יעזוב את זה כשיתחשק לו, אל תלחץ עליו רק כי אתה לא אוהב את זה". לואי הביט בו, ואז מבטו התמקד בידו של הארי, "מה קרה לפרקי האצבעות שלך!? למי הרבצת?"
"אהה..." הארי בהה בעמוד של הספר וניסה לחשוב על משהו, נותן ללואי לקחת את ידו כדי לבחון את הפציעות, "איזה אידיוט בפאב, קילל אותי אז החזרתי לו."
"אוי בייב, זה לא מגיע לך." לואי השתולל, ואז התקרב כדי לנשק את פינת שפתיו של הארי כשהוא לוחץ את איאן ביניהם.
"הוא קיבל את מה שמגיע לו, ואני בסדר אז אל תדאג." הארי חייך אליו כשהרגיש רע בגלל ששיקר אבל זה היה לטובתו של לואי.
"מה דעתך שנצא לארוחת בוקר? אין לי חשק לבשל, ועוד יותר לנקות אחרי זה". לואי זינק לעבר הצד של המיטה ואז עשה מאמץ גדול לקום, "קצת עזרה כאן, בבקשה." הוא ניסה לצחוק על זה אבל הארי ידע כמה זה מאמץ את הגב שלו.
YOU ARE READING
And you're my ever after-מתורגם
Lãng mạn- "אתה כל כך חמוד כשאתה צוחק!" לואי זרק את ידיו באוויר ואז המשיך לצחוק שהרגיש את ראשו של הארי על כתפו. "וגם אתה חמוד...אם הייתי יכול ואם הייתי רוצה, הייתי מתחתן איתך." הארי הרים את מבטו וחייך אליו חיוך עצלן. "אתה לא יכול להיות בעל נורמלי." לואי שי...
