עד שתישאר

פרק 87

~דניאל~

יום חמישי 18.11 שעה 09:40.

״פאק.״ אמרתי כשהחלפתי בגדים וחייגתי למקס כשאנה יושבת על המיטה לידי ומתעסקת בפלאפון. ״אני חוזר.״ אמרתי ברגע שמקס ענה לשיחה מה שגרם לאנה להניח את הפלאפון בצד ולהתיישב על המיטה.
״אתה אפילו לא שבועיים שם, תתאפק עוד קצת.״ מקס צעק כשאנה חטפה ממני את הפלאפון ושמה על רמקול.
״זה לא מעניין אותי ויש לי לאן ללכת בלי שאף אחד ידע.״ לקחתי את הפלאפון מאנה ונשכבתי על המיטה.
״לאן דניאל?״ מקס אמר בקול מתוסכל.
״לא עניינך, ברגע שאני אגיע אני יעלם. אף אחד כולל אתה לא תדע איפה אני.״ את השבועיים האחרונים העברתי בעיקר במיטה בלי רצון לצאת ממנה ולהנות כמו שאנה התחננה אליי שנעשה.
״אתה לא רוצה לדעת את האמת?״ מקס המשיך באותו טון מתוסכל ומיד הורדתי אותו מרמקול ויצאתי למרפסת.
״אני יודע.״
״מה? מאיפה אתה יודע?״
״ממקור ראשון.״ נאנחתי. ״זכיתי לביקור מאבא שלו שמשום מה בחר לשתף אותי.״
״אנחנו צריכים להיפגש, מתי אתה חוזר?״
״עכשיו אתה כן רוצה שאני אחזור?״ עניתי בטון משועשע כשהבנתי שמקס נלחץ.
״אין לי זמן לשטויות שלך ושאנה לא תשמע על זה כלום.״
״לא ספרתי לה כלום.״ המשכתי באותו טון. ״בכל אופן יש לי איפה להיות, אנה תהיה איתי ותומס שכבר בארץ ינהל את העסק בזמן שאני בבית.״
מקס המשיך לבקש ממני להישאר עוד כמה ימים וכשקיבל תשובה שלילית פעם אחרי פעם התייאש וסיכם את השיחה בזה שאתקשר אליו כשאנחת והוא יגיע לאסוף אותנו.
הסכמתי במטרה לסיים אל השיחה כשלא היה לי כח להתווכח ורק רציתי לחזור הביתה.

כמובן שברגע שנחתנו חייגתי לתומס שיבוא לקחת אותנו מהשדה, לא היה סיכוי שהייתי מיוזמתי מספר למקס לאן אני הולך.
כשהתיישבו ברכב והתחלנו בנסיעה היא הייתה כמו כל הימים האחרונים לצידי שקטה ובלי דיבורים.
גם כשהגענו לשער הגדול ונכנסו לחניה וגם כשהורדנו את המזוודות לא הוצאתי מילה מהפה.
פתחתי את הדלת והדלקתי את האור התפלאתי לראות כי הבית יחסית נקי וכשנכנסתי לחדר העבודה לא היה בו אבק כפי שהיה בפעם הקודמת.
בגלל זה אהבתי את תומס הוא תמיד דאג לדברים האלה ואפילו הזמין מנקה לפני החזרה שלי.
״אני אשן בסלון.״ התקדמתי למדרגות השעה הייתה כבר אחרי שתיים בלילה ואנה פתחה את דלת המרפסת והתלהבה לשמוע את רעש הגלים. הסיבה שלא הייתי מסוגל לישון בחדר או במיטה ההיא הייתה כי פעם האחרונה שישנתי בה זה היה איתו. אנה תיארה לעצמה שזאת הסיבה ורק הנהנה.
כשפתחתי את דלת חדר השינה לא הייתי צריך לפתוח את האור ולקח לו כמה רגעים להבין שאני לא חולם או מדמיין.
תאן שכב על הבטן רק עם תחתונים וישן שינה עמוקה כשמסביבו דולקים כמה נרות. המזגן שלא דלק ביחד עם החלונות והווילונות הסגורים גרמו לעגלי זיעה למלא את הגב מלא הקעקועים.
״למה אתה פה?״ לחשתי בקושי כשהנחתי את המזוודות בשקט על הריצפה ליד הארון.
״בסוף אני אשן בחדר.״ לחשתי לאנה ובלי לחכות לתשובה חזרתי לחדר הדלקתי את המזגן ונעלתי את הדלת אחריי.
״קום.״ התיישבתי על המיטה אחרי ששטפתי פנים והכנסתי אותו מתחת לשמיכה. ״תאן, קום.״ ניערתי אותו בעדינות.
תאן התמתח וחזר לישון רק אחרי כמה פעמים שהמשכתי לבקש ממנו לקום בעדינות הוא התהפך על הגב, פתח את העיניים והביט במבט מזוגג בי כשחשב שמדמיין חזר לעצום עיניים.
״תאן בבקשה תקום.״ כל כך רציתי לדעת מה גרם לו להגיע לכאן ועוד לישון במיטה וכבר לא הרגשתי עייף.
״מה אתה עושה פה?״ בתוך רגע תאן התיישב על המיטה והביט עליי בתוך העיניים. ״אתה לא אמור להיות בחו״ל? מתי חזרת? למה אתה כאן?״
״זה הבית שלי.״ אמרתי בקול קר, ״מה אתה עושה כאן?״
״זאת פעם ראשונה נשבע לך.״ תאן שעדיין ישב על המיטה הושיט את היד לשידה ומשך משם את החולצה והמכנסיים שהיו מקופלים. ״זאת באמת הפעם הראשונה שבאתי לפה נשבע.״
״אני אשאל אותך שוב.״ הבנתי שתאן משקר וזזה לא הלילה הראשון שמעביר פה, ניסתי לשמור על קרירות. ״למה אתה פה?״
״זה בגלל התינוקת של מאי היא בכתה בלי הפסקה לא הצלחתי לישון כבר כמה לילות והייתי חייב קצת שקט.״ תאן לבש את החולצה. ״למה לא ענית לי לשיחות או להודעות ששלחתי לך?״
״ככה תאן. כי אנחנו לא במערכת יחסים כזאת יות..״
״אבל אתה אמרת לי.״ תאן קטע אותי ונשך את השפה בעצבנות, אישוניו זזו ממקום למקום. ״כנראה שלא הבנתי אותך נכון, כי חשבתי שאתה רוצה שנשלב אחד את השני בחזרה בחיים לא לזה התכוונת?״
״אין לי מושג על מה אתה מדבר תאן.״ נעמדתי וסימנתי לו לצאת מהמיטה. ״עכשיו אתה יכול ללכת מפה?״