עד שתישאר

פרק 93

~דניאל~

כשהתעוררתי בבוקר וראיתי את תאן עם הסינר מבשל ארוחת בוקר באמת שחשבתי שחלמתי וכמו תמיד היכולת שלו להרוס רגעים הופיעה ברגע שדחף אותי על השיש והכניס את ידי לתוך למכנסיים. הייתי בטוח שתאן מזלזל ברגשותי ולא האמין שהם אמיתיים וזאת הייתה הסיבה שמתנהג ומדבר ככה. מה שגרם לי לחייך מתחת לשמיכה כשהפנמתי שאני מוכן לעשות הכל, גם דברים שבעבר נמנעתי מהם בשביל שיחזור אליי כמו שאני רוצה לתמיד.

*

מהרגע שנכנסתי לעבודה שוב לא הסרתי את החיוך מהפנים וכשתומס נכנס למשרד מבשר לי שקבע תאריך לחתונה עוד יותר הרגשתי אנרגטי ובירכתי אותו.
כשהדלת נסגרה אחריו מיד הוצאתי את הפלאפון מהכיס כשראיתי שהשעה אחרי שתיים עשרה חייג לתאן שלא ענה גם אחרי כמה נסיונות. דחפתי את הפלאפון לכיס אספתי את הדפים והמחשב נייד ויצאתי מהעבודה.
בדרך עצרתי בכמה חנויות ומאפיות והמשכתי בנסיעה.
ניגבתי את הזיעה שלמרות מזג האוויר הקר הצטברה בכפות ידיי ודפקתי על הדלת אחרי מספר דקות הנחתי את האוזן על הדלת וכששמעתי רעשים מהדירה דפק שוב.
״למה אתה פה?״ תאן ניסה לא להראות את ההתרגשות כשפתח את הדלת, ההתרגשות שניסה להסתיר הייתה לא בגללי אלא בגלל שקיות האוכל שהחזקתי בידיי.
״לא ענית לי.״ דחפתי אותו והתקדמתי לסלון להניח את השקיות על השולחן.
״מה זה?״
״אתה נראה כאילו לא אכלת כלום כמה חודשים.״ חייכתי כשמשכתי עם היד את תאן לחדר האמבטיה ״ואתה חייב לחזור להתאמן.״
״מה אתה רוצה?״ תאן הפנה את גבו אליי.
״כמה פעמים אני צריך להגיד לך? אותך! אני רוצה רק אותך. תסיים לשטוף פנים ותצא החוצה.״ סגרתי את הדלת והתקדמתי חזרה לסלון כשהתיישבתי נעמדתי בחזרה והתקדמתי לחדר שהדלת בו הייתה פתוחה. כל מה ששמעתי על הציורים של תאן לא השתווה לרגע שעמדתי מולם, התקדמתי בצעדים איטיים ובחנתי את הציורים שלחלקם כבר היו מסגרות והיו תלויים על הקיר.
זיהיתי בין כל הציורים את הציור שהכי סיקרן אותי והרמתי אותו כשידיי רעדו. זאת ללא ספק היו העיניים שלי וההשתקפות של תאן בהם.

״תצא מפה עכשיו.״ תאן משך אותי מחוץ לחדר וסגר את הדלת אחרינו.
״די תאן.״ לא הצלחתי להוריד את המבט מהעיניים הירוקות שחדרו לתוך הנשמה שלי. ״תפסיק.״
״על מה אתה מדבר?״ תאן ניסה לשדר נינוחות כשהתיישב בסלון בוחן את תכולת השקיות.
״אני יודע שעברת תקופה לא קלה וגם אני, אבל זאת הפעם האחרונה שאני הולך להגיד לך את זה. אני פה לתמיד ולא הולך לעזוב אותך לא משנה מה יקרה.״ התיישבתי על השולחן מול תאן ואספתי את ידיו אליי. ״אם תגיד לי עכשיו ללכת אני אלך ומבטיח שאחכה עד שתהיה מוכן בתנאי, שאתה מתכוון לזה ולא משקר ללב שלך הבנת?״ נישקתי את כף היד שלו. ״ואם תגיד לי עכשיו להישאר ושאתה מוכן לתת לי הזדמנות אני מבטיח לך שאני יאהב אותך כמו שבחיים לא אהבתי ולא אתן לך לרגע אחד להסס או להתחרט שעשית את הצעד הזה.״
״אין לי תשובה, זה קורה מהר מידי.״ תאן משך את הידיים בחזרה והתיישב עליהם.
״קודם תגיד כן, אחרי זה נמצא ביחד את הקצב שאתה רוצה ושנוח לך בו.״
״את האמת?״ תאן נאנח ״אני לא יודע מה אני רוצה.״
״אם לי לקח בדיוק שניה לראות בציורים שלך מה אתה רוצה אז, בתור מי שצייר אותם אתה כבר יודע מה התשובה.״ חייכתי בחמימות לתאן שהוריד את עיניו לרצפה. ״תרים את הראש.״ לא הספקתי לסיים את משפט כשתאן נעמד ונכנס לחדר השינה. ״אתה רציני?״ דפקתי על הדלת שננעלה. ״תפסיק לברוח ותתמודד פעם אחת פנים מול פנים.״ הוצאתי מהכיס את הפלאפון שקיבל הודעה והפסקתי לדפוק על הדלת כשקראתי אותה.