עד שתישאר

פרק 113

~דניאל~

יום שני 4.7 שעה 11:59.

עמדתי מול הדלתות הכניסה הגבוהות והגדולות ולקחתי נשימה עמוקה, שנאתי להגיע לבית הזה שרק זיכרונות רעים היו לי ממנו.
כל הנסיעה רק התפללתי בליבי שהם יתמכו בי ושרק הפעם לא אחטוף מכות אחרי שהייתי צריך לקבוע עם הוריי פגישה מסודרת כשטענו כל השבועיים האחרונים שהם עסוקים. הסיבה היחידה שפתחתי את הדלת הייתה כי ידעתי שאנה ומקס כבר מחכים והבטיחו שאם יקרה משהו הם ימהרו להגן עליי.

״דני, הגעת?״ אנה שעמדה בקצה גרם המדרגות מיהרה לרוץ אליי וחיבקה אותי חזק. ״הכל יהיה בסדר.״ לא ידעתי אם באותו הרגע מנסה לעודד את עצמה או אותי.
״מקווה.״ אמרתי כשראיתי את מקס כבר יושב זקוף בחדר האורחים וסימן לי עם העיניים להישאר חזק.
התקדמתי עם אנה בזרועות שלובות והתיישבתי על הספה, הרחק מהכורסא שעליה אבי בדרך כלל היה יושב.
״אין צורך לברך אותך.״ הוא אמר בקול קר כשהתיישב בדיוק איפה שחשבתי שישב.
״היי דני דן.״ דמי התיישבה לימינו.
״היי אמא.״ אמרתי בשקט, כל הזמן בראשי היה רק את תאן ומה אני מוכן לעשות בשביל שישאר קרוב אליי.
תאן ממזמן לא סטוץ או בן הזוג שלי, הוא היה בעלי הפרטנר שבחרתי לחיות איתו את חיי ולהקים ביחד איתו משפחה, הוא היה מי שאני שואב ממנו יום יום את הכח.
תאן שינה אותי וגרם לי לחשוב פעם ראשונה בחיים שלי לא רק על עצמי אלא, על מישהו אחר והמישהו הזה יהיה תמיד רק הוא!
״אני יעשה את זה קצר, כי יש לי פגישה חשובה.״ אמרתי בקולי הקר וחייכתי בלי שליטה כשנזכרתי בתאן היום שלא רצה לצאת מהמיטה ובכל זאת התיישב עליה ובחן אותי בהיפנוט כשהחלפתי בגדים ואפילו ליווה אותי בעייפות לרכב. ״אני אוהב אותו ורק אותו, אני מתכנן לבנות את החיים שלי איתו עד סוף ימי חיי.״ העיניים שלי היו נעוצות רק בזאב ובמבט בעיניו שאמר הכל.
״דני דן.״ דמי אמרה בקול מהוסס.
״ויתרתי לך את כל המניות של קורמן בשביל הקשר הזה.״ המשכתי בטון מלא ביטחון יודע שבמערכה הזאת אסור לי להפסיד.
״הבנתי.״ זאב לגם מהכוס שהייתה בידו.
״וחשוב לי שתדעו שהוא הולך להיות אבא ואני אגדל ביחד איתו את הבן שלו, שלנו.״
״הבנתי. יש משהו נוסף שאני צריך לדעת עליו?״ זאב אמר בטון שלא היה אופייני לו ולמרות זאת, הצלחתי לראות את חיוך מבשר רעות שניסה להסתיר. הייתי בטוח שמדובר בעיניין של שניות עד שיזנק עליי והכוס שאוחז בידו תתנפץ על ראשי, אבל זה לא קרה כשהוא המשיך לשבת.
״זהו? זה אומר שסיימנו לדבר על הנושא?״
״אתה בן שלושים ושלוש, אני לא חושב שאני יכול לשלוט בך יותר,״ אנה חייכה אליי וליטפה את רגלי כשאמר את המילים האלה, הכרתי אותו כל החיים, הבן אדם היה דופק לי מכות על דברים פחות גרועים, ההתהגות שלו פשוט לא הסתדרה לי. ״טיפ ממני, אם תבחר להתחתן לפחות תעשה הסכם ממון שהוא לא ישאיר אותך בסוף בלי שקל.״
״זהו? סיימנו?״ שאלתי בפליאה והבטתי על אימי שלא הוציאה מילה כל הזמן. ״אין לך מה להוסיף?״ שאלתי אותה.
״כן סיימנו.״ הוא ענה בשמה כשהיא רק חייכה והנהנה.
״מה שאומר שאני יכול ללכת?״  הסתכלתי על מקס ואנה שבחנו כל תזוזה של אבי. 
״כן.״
״אז אני הולך.״ הרמתי גבה כשנעמדתי והתקדמתי לדלת הכניסה כשמקס ואנה מלווים אותי. ״לא נראה לכם חשוד?״ שאלתי כשיצאנו משדה הראייה והשמיעה של הורינו.
״יכול להיות שהוא מפחד מההסכם ולכן, שיחרר הפעם.״ מקס אמר בקול את מה שאני חשבתי, ״רשום שם שאם הוא יפריע למערכת היחסים שלך תוכל לקחת בחזרה את המניות.״
״יכול להיות.״ צעדנו לחניה, הודתי להם על הדאגה והאכפתיות ונפרדתי מהם מחייג לתאן ברגע שהתחלתי בנסיעה.
״מה קורה בייב?״
״איפה אתה?״ הוא שאל בקול עירני ביחס לאיך שנפרד ממני.
״למה?״
״התגעגתי אלייך ואני מכין לנו היום ארוחת ערב.״
״צריך לקנות משהו בדרך?״ אמרתי ברגע שיצאתי בשער הגדול והבטתי דרך המראה האחורית איך נסגר.
״לא. אני בדרך הביתה מקניות.״
״אני מת על תאן החדש שעושה משהו למען הבית.״ חייכתי בלי שליטה כשנזכרתי בפגישה שעברה כל כך חלק. ״יש לי גם משהו טוב לספר לך.״
״לא תספר לי עכשיו?״ הוא אמר בקול חמים.
״תתאפק עוד קצת, ותעשה לי טובה בתוך כל הלחץ והעומס שיש לך עם הגלריה וההכנות ללידה אל תשכח שיש לך בעל שאוהב רק אותך.״
״אני גם אוהב אותך תגיע מהר ומבטיח שהלילה אני כולי שלך.״ הצחוק המתגלגל שלו היה כמו הסם שלי. ״הגעתי עכשיו הביתה, תיסע בזהירות.״
ניתקתי את השיחה ולחצתי על הגז רוצה להגיע אליו כמה שיותר מהר לחבק אותו ולבשר לו שמעכשיו הכל באמת יהיה בסדר.