עד שתישאר

פרק 5

~תאן~

כל גופי היה תפוס מהמיטה המאולתרת שהכנתי לעצמי בבית הקפה. אתמול שתיתי שוב וכשהתפכחתי מוקדם בבוקר גילתי שנמצאתי בדירה בצפון העיר שרק יכל לחלום עליה. מה שהפחיד אותי יותר מהכל שלא זכרתי כיצד הגעתי לבית הקפה לישון. ״אני חייב להספיק לשתות.״ מלמלתי לעצמי שוב ושוב כשהתמתחתי בתזמון עם הפלאפון שהתחיל לרטוט.
״להביא לך משהו?״ יובל שאלה בקול מאוד ערני לשעה שבע בבוקר
״מברשת ומשחת שיניים.״ עניתי לה וניתקתי את השיחה.

את המשך השבוע העברתי כמו תמיד בזכות האלכוהול שזרם לי בדם. אחרי תקופה ממושכת כבר התרגלתי לשגרת החיים הזאת ולשתות בכל יום אחרי שהבטחתי לעצמי לא פעם או פעמיים שהיום זה היום. ואני מפסיק לשתות.
יום אחד יובל אמרה בקול שזאת הדרך שלי לברוח מהמציאות ואני רק חייכתי אליה, לא הייתי מוכן להודות בקול שאחת הסיבות שאהבתי לשתות הייתה שהמוח שלי ריק ואין שם מחשבות על איך לגמור את החודש ואיך לייצר עוד כמה שקלים לשכר לימוד של מאי או לקניות הביתה.
לא הייתי מסוג האנשים שמתלונן וספגתי את כל הקושי בשקט, בלי להראות לאף אחד את מה עובר עליי באמת. שנאתי אנשים שמשתפים בקשיים ומראים את החולשות שלהם. לכן, גם אלו שהיו קרובים ואהבו אותי לא באמת ידעו מה קורה לי במחשבות. 
המקום היחיד שהיייתי מדבר בו יותר ממשפט היה הפאב ובמיוחד כשהלקוחות היו מתחילות איתי.
הייתי מודע לזה שאני נחשב פופולרי ביחס לשאר הברמנים כי הייתי נראה טוב ולא הפריע להן שדקה אחרי הסקס הייתי נעלם. עובדה שהן תמיד חזרו וביקשו עוד.
אף פעם לא בילתי עם אותה בחורה פעמיים והייתי דוחה אותן בטענה שהתחלתי מערכת יחסים חדשה ורצינית.

בשישי אחרי הסגירה של בית הקפה תפסנו אוטובוס ונסענו לבית שלי. כמו תמיד נכנסו ישירות לריח טיגון השניצלים המסורתי.
הכל היה רגיל. אהבתי את התחושה הזאת וכל היומיים הראשוניים של השבוע האחרון נעלמו כלא היו.
״מעניין עוד כמה זמן זה ימשך ככה.״ אמרתי כשלקחתי את השלט של הטלוויזיה והעברתי ערוצים.
״מה ימשך?״ בר שאל.
״השקט.״ עניתי לו הקול רדום.
״איזה שקט?״
״שלפני הסערה.״ לא טרח להמשיך ובר לא שאל, כמו תמיד שנינו נרדמו בסלון כשאמא שלי דנה ויובל המשיכו לבשל.

״קום בא נלך לים.״ מאי דחפה אותי בעדינות עם הרגל. 
״אני עייף.״ הסתובבתי לצד השני בכורסא הצרה.
״אתה רציני?״ מאי בעטה בי בחוזקה וצחקה כשראתה איך אני מתקפל מהכאב ״עד שאתה בא הביתה אני רוצה להשוויץ בפני החברות שלי.״ המשפט האחרון גרם לי להתיישב על הספה למרות, שהייתי עייף מאי הייתה כל עולמי אחרי דנה. וידעה שאני מוכן לעשות הכל עבורה. ״תודה.״ שמעתי אותה צועקת כשסגרתי את דלת החדר אחריי והחלפתי לבגד ים.
ברגע שהגענו לחוף הים מאי פרסה את השמיכה, מיד נשכבתי עליה ונרדמתי.  ״לפחות תסתובב מידי פעם.״ בר צרח לתוך האוזן שלי אחרי יותר מחצי שעה שישן באותה תנוחה. מהבהלה הסתובבתי על הגב והתיישבתי תוך כדי שנשענתי על כפות הידיים. ״לא גולש היום?״ בר שאל ואני הנדתי את ראשי לשלילה מביט בהיפנוט על הגלים שהתנפצו על שובר הגלים ממלא את הריאות שלי בריח המלוח של הים.