עד שתישאר

פרק 89

~דניאל~

״מה זה?״ הדרך שהיה קורא בשמי בצורה כזאת העבירה צמרמורת בגופי.
״בגלל מאי ותומס אני לא רוצה לברוח יותר והייתי רוצה מאוד שנשאר חברים וגם אם נראה אחד את השני לא נתחמק ונרגיש אי נעימות.״
״הצחקת אותי.״ חזרתי לעצמי מהר מאוד כשהבנתי לאן חותר. ״זה לא יקרה תאן ואני מאוד אשמח שאם תראה אותי בזווית העין שלך תתעלם ממני ותמשיך הלאה.״
״אוף דניאל באמת ניסיתי.״ תאן אמר כשפיהק מה שהרגיש שהכל בדיחה עבורו. ״מבחינתי אני אתעלם ממך עכשיו בשיחה, אבל לא במציאות.״
״מה אוף? ועל מה אתה מדבר לעזאזל?״
״הגעתי, אני אדבר איתך יותר מאוחר ותענה לי טוב? כי אנחנו חברים עכשיו.״
״איזה חברים? תאן? תאן?״ צעקתי לפלאפון למרות, כל הפעמים שניתק לי בפרצוף את השיחה עדיין לא התרגלתי לזה.
רציתי לכעוס על הדרך שלו לנהל שיחה והפעם לא הצלחתי כשהכאב והלחץ בבית החזה שלי החמיר.
אחרי השיחה עם עומר הבנתי שלא משנה מה אעשה ואיך. אנחנו לא יכולים לחזור להיות כמו שהינו בעבר וביום שגם תאן יגלה זה יהיה הדדי גם מהצד שלו. עכשיו יותר מתמיד רציתי לתת לתאן את הזמן בלי לדעת דברים שיכבידו עליו.
הבטתי על הפלאפון שצלצל פעם נוספת ועניתי בחוסר חשק.
״איפה אתה?״ מקס אמר בקול הכועס שלו.
״במיטה.״
״ברצינות דניאל? אנחנו צריכים לדבר אני חייב לדעת מה עומר אמר לך.״
״אתה לא בא לפה כל גופתי המתה.״ התיישבתי על המיטה, ניתקתי את השיחה ולקחתי נשימה לפני שקמתי מהמיטה.
כשירדתי למטה אנה שכבה על הספה ודיברה בפלאפון לא ייחסתי לזה חשיבות והמשכתי למטבח, הפעלתי את מכונת הקפה כשהפלאפון שלי צלצל שוב וראיתי מי מתקשר שמתי את הפלאפון על רטט והתקדמתי עם הקפה לחדר העבודה.
כשהבטתי מסביב הכל היה נקי ואחרי שידעתי שתאן בילה את הימים האחרונים בבית תיארתי לעצמי שהוא זה שניקה אותו מבלי לשים לב חייכתי כשהתיישבתי ליד שולחן העבודה והדלקתי את המחשב.

כמו תמיד לא שמתי לב לזמן שעבר, בגלל שלא היה נוכח בעבודה הכמות מיילים מסמכים וישיבות שפיספסתי הצטברו. כשהבטתי בשעון וראיתי כמה זמן ישבתי על הכיסא התמתחתי לפני שיצאתי כשאנה עדיין שכבה באותה תנוחה ודיברה בפלאפון.
״את עדיין באותה שיחה?״ שאלתי כשזרקתי עליה כרית.
״מתי התעוררת?״ אנה נעמדה וניתקה את השיחה במהירות מבלי להיפרד ממי ששוחחה איתו.
״עם מי היית בשיחה שאפילו לא הבחנת שאני בחדר עבודה כבר כמעט חמש שעות?״ הייתה לי תחושה שאני יודע מה התשובה ובכל זאת שאלתי.
״סתם חברה.״ אנה התקרבה אליי, ״שנזמין אוכל אני גוועת ברעב.״
״יש לי תחושה שיש אוכל במקרר.״ אמרתי כשפסעתי למטבח, ״וגם אני דיברתי עם תאן היום.״ אמרתי את השם ואנה רדפה אחריי למטבח.
פתחתי את המקרר שהיה ריק והבטתי סביבי כשלקחתי נשימה עמוקה, חוץ משקית עם כמה קופסאות שימורים ריקות וחבילת פיתות לא היה אוכל בארונות.
״הוא סיפר לך?״ אנה התיישבה על השיש מעירה אותי מהמחשבות על תאן שעם כל התת זונה שנמצא בה לא אכל אוכל נורמלי בימים האחרונים וחי רק על קופסאות טונה ותירס.
״ברור שהוא סיפר לי.״ לא הבנתי על מה אנה מדברת וחשבתי שזאת הדרך להוציא ממנה על מה דיברה איתו. ״ומה את חושבת על זה?״
״לא יודעת זה מוזר קצת, אתה לא חושב?״ אנה חיפשה באפליקציית האוכל משהו להזמין כשהבינה שכל הבית ריק. ״כאילו זה לא מתאים
לא ככה?״
״ממש ככה, גם אני אמרתי לו את זה.״ לא היה לי שמץ של מושג על מה מדברת וניסתי לזרום איתה. ״לי הוא לא הקשיב, אולי לך הוא יקשיב.״
״שנזמין סושי?״ אנה הפנתה את המסך אליי והדבר האחרון שעניין אותו זה אוכל, רק רציתי לדעת למה אנה מתכוונת.
״תזמיני לי את מה שאת מזמינה לעצמך.״ הרחקתי את המסך והבטתי על אנה שהייתה עסוקה בהזמנה. ״אז מה אמרת לו?״
״שזה לא מתאים שיחזור לעבוד בפאב, זה הכל מה עוד אני יכולה להגיד לו?״ אנה שפכה הכל בלי לשים לב. ״במקום זה שימשיך לצייר לא? ראית את הציורים שלו כבר?״
״מה אמרת?״ קפאתי במקום. ״איזה פאב? הוא אחרי גמילה.״
״מה אתה משחק אותה בהלם אמרת שידעת על זה לא?״ אנה חזרה לסלון ונשכבה על הספה משאירה אותי ההמום במטבח. לא עברו שתי דקות ואנה רצה אליי והחטיפה לי סטירה על הלחי. ״אתה לא ידעת על זה ולא דיברת איתו היום נכון? אני לא מאמינה שעשית לי תרגיל כזה מסריח.״
״כן דיברתי איתו היום בזה לא שיקרתי.״ ליטפתי את הלחי שהפכה לאדומה.
״על מה יש לו לדבר איתך?״
״הוא רצה שנהיה חברים ועל מה לעזאזל את מדברת? איזה פאב אסור לו לחזור לשם.״
״זה מה שהוא רוצה.״ אנה שהבינה את הטעות שעשתה ניסתה לצמצם נזקים. ״ושלא תעז להגיד לו שדיברנו על הנושא.״
״אנה את חייבת להתחיל לאט לאט גם להתרחק ממנו.״ נאנחתי כשלרגע אחד בכל השיחה עם אנה שכחתי את השיחה עם עומר. ״אין בינכם שום מכנה משותף ואני באמת שלא מתכנן לחזור אליו או להיות חבר שלו.״
״למה אתה אומר דבר כזה?״ אנה התרחקה. ״אני באמת שאוהבת אותו וזה לא קשור אלייך ואנחנו חברים ונשאר להיות חברים גם אם אתם לא בקשר.״
״יש דברים שאת לא יודעת ועדיף שישארו ככה.״ התקדמתי לחדר העבודה ונעלתי את הדלת אחרי כשאנה דופקת על הדלת ומבקשת ממני להסביר לה למה התכוונתי.