עד שתישאר

פרק 90

~תאן~

למרות מזג האוויר הסוער המשמרת ביום שישי לא הייתה שונה מהמשמרות הקודמות. המקום היה מפוצץ עד אפס מקום וכל הזמן רק לגמתי מבקבוק המים שלי. הייתי פיכח וגם הבחורה שגררה אותי דרך הדלת האחורית לסימטה האחורית.
לא ביזבזתי זמן בשיחת חולין והתחלתי לנשק אותה על השפתיים והצוואר משאיר סימני נשיכה לאורך השביל שמוביל לחזה השופע. בידי האחת תפסתי לה שד וידי השניה כבר ירדה מתחת לשמלה שלבשה כשהיא פותחת לי את רוכסן המכנסיים.
כמו בכל השבועות האחרונים שעשיתי את זה עיניי היו עצמות חזק וניסתי להתרכז ברגע ולא לתת למחשבות לנדוד למקום שניסיתי לשכח. הפעם הייתה לי תחושה שאצליח לעשות את זה.
״מה אתה חושב שאתה עושה?״ הצעקה שנשמעה מהכניסה לסימטה גרמה לי לפתוח את העיניים ולהתנתק מהבחורה שאפילו לא ידעתי את שמה.
״למה אתה פה?״ סגרתי את הרוכסן וסימנתי לבחורה ההמומה להמתין כשהבטתי על הבחור שרץ לכיווני.

מאז הפעם האחרונה שהתראו ניסתי ליצור קשר עם דניאל בטלפון ובהודעות עד שהתייאשתי כשלא קיבלתי אף פעם מענה. עם הזמן חשתי מועקה כשהמשכתי לשמור על קשר יומיומי עם אנה ואפילו פגשתי את מקס כמה פעמים ובגלל הדמיון שלהם, חשבתי על האח הגדול עם העיניים התכלת הקרות. למרות, שאחרי כמה פעמים התרגלתי ונהנתי מהפגישות הסודיות שלנו. עזבתי את המלון והשכרתי דירה במרחק הליכה מהפאב. דור שעדיין עבד במקום וידע על הרגלי השתיה שלי כל פעם צחק כששפכתי בירה בלי אלכוהול לכוס או שממלא לי אותה במיץ תפוחים.
כשסיימתי את המשמרות והייתי מגיע הביתה בדרך כלל מיד הלכתי לישון ואת הבקרים ואחר הצהריים היה מעביר בביקורים בבית עם דנה ועומר שכבר חזרו להיות ביחד מלווה אותה בטיפולים והאישפוזים. לא חסכתי גם בפגישות עם מאי ותומס והאחיינית החדשה שלי שיראל. שבכל פעם שפגשתי אותה הייתי חייב לפנק אותה בצעצוע חדש.
״מה דניאל קורמן עושה פה?״ הבחורה זיהתה מיד את הבחור שכבר עמד מולי ותפס בזרועי חזק.
״תשחרר לי את היד עכשיו.״ הורדתי את ידו שהכאיבה לי והסתובבתי לבחורה בחיוך. ״איפה הפסקנו?״
״אם את יודעת מי אני, אז כדאי לך לעוף מפה עכשיו.״ דניאל אמר בקול כועס כשהמשיך להביט עליי כשאפילו לא טרחתי להביט עליו בחזרה.
״למה? אתה מכיר אותו?״ הבחורה אמרה לי בקול אמיץ מה שגרם לדניאל עוד יותר לכעוס. ״אני מבינה שלא, אז אתה תעוף מפה עכשיו.״
״הוא יוצא עם אחותי ותפסתי אותו על חם בוגד בה, מה נראה לך שהולך לקרות עכשיו?״ דניאל אמר בחיוך.
״אתה יוצא עם אנה?״ הבחורה מולי לא שיחררה והתחלתי לאבד את הסבלנות.
״פשוט תכנסי בחזרה.״ עניתי בעצבנות, פתחתי את הדלת הכבדה ונכנסתי אחריה כשדניאל משך אותי בחזרה לבחוץ.
״אתה לא הולך לשום מקום.״
״נראה לי שהתבלבלת.״ הסתובבתי בכעס אליו. ״אני לא חייב לך כלום.״
״אנחנו צריכים לדבר.״
״אני באמצע עבודה, אם באת לפה בשביל לעשות דרמה אין לי זמן לזה.״
״אני מתחנן אלייך.״ דניאל חייך בחמימות, ״עשיתי טעות ואני רוצה שנדבר עליה בסדר?״
״פיספסת את ההזדמנות, אמרתי לך בוא נישאר חברים.״ הורדתי את היד שעד עכשיו תפסה בזרועי ולקחתי צעד אחורה. ״אני חייב לחזור.״
״בבקשה, מתחנן אלייך אני חייב לדבר איתך.״
״אין לנו על מה לדבר דניאל!״ הצעקה נשמעה בכל הסימטה, ״אני כל כך מתאפק לא להכניס לך אגרוף לתוך הפרצוף.״ הורדתי את הטון ובחנתי אותו מכף רגל ועד ראש. ״אני לא מאמין שבגללך פיספסתי זיון.״
״אני אחכה שתהיה מוכן לדבר איתי שוב.״ דניאל התעלם מהמשפט האחרון, ״גם אם זה יקח זמן.״
״שיהיה לך בהצלחה.״ פתחתי את הדלת ונכנסתי בחזרה לא מפסיק לקלל בלבי את דניאל שהופיע בפתאומיות והרס לי את כל מצב הרוח.