נכנסת לחיי שוב {1}

פרק 2

דרך אגב עברתי על הכל עכשיו ותיקנתי הרבה דברים והוספתי קצת מוזמנים לקרוא שוב❤

זואי

הבנתי שאני כבר מכירה אותו.. קוראים לו לוק קלאן. החבר הכי טוב שלי, הילד שהייתי מאוהבת בו מהגן עד כיתה ז'. אלוהים.. מה אני עושה עכשיו?! לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן, למה הוא פה? הוא בא בישבילי? הוא זוכר אותי בכלל? אני לא מאמינה שאני רואה אותו שוב.. הוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי. היינו עושים הכל ביחד, אפילו אבא שלי ודוד שלו היו חברים טובים, ללוק אין ממש אבא.. הוא נטש אותו ואת אחיו שהיו קטנים, ואמא שלו טיפלה בהם עד שהיא מתה. זה די דומה להורים שלי, אבא אלכוהוליסט ואמא שלא בתמונה כבר הרבה זמן. אבל בעיקרון היינו באותו כיתה תמיד וישבנו אחד ליד השני, אפילו היינו עושים ימי הולדת ביחד כשהיינו יותר קטנים . אפילו קראתי לכלב שלי על שם הכלב שהיה לו אבל הוא נפטר שהוא היה בכיתה ד, קראו לו כאוס הוא היה כל כך חמוד עין אחת כחולה ועין אחת חומה כל כך מיוחד ויפה הוא תמיד שימח אותי שהייתי עצובה והיה מלקק לי את כל הפנים. ואז כל הכיף הזה נגמר, לוק עבר לאיטליה עם אחיו ודוד שלהם כשהיינו בכיתה ז' קצת אחרי שאימו מתה ולא ראיתי אותו יותר. התקשרתי אליו הרבה מאז שהוא נסע אבל הוא אף פעם לא ענה ואחרי כמה זמן התייאשתי והפסקתי להתקשר. עכשיו שהוא פה אני די מתחרטת על זה שחשבתי עליו כל הזמן מאז שהלך. אם הוא פה מה ימנע ממני להתאהב בו שוב? זה כל כך מתסכל. שבלה סיפרה לי עליו לא עלה לי אפילו המחשבה שיכול להיות שזה הוא. אלוהים כמה שהוא השתנה.. הוא יותר בוגר עכשיו והוא כל כך נאה. הוא גם בלי משקפיים, והוא הוריד את הגשר. הוא שינה ממש את הסטייל שלו, הדבר היחיד שלא שונה זה העניים הירוקות האלה שמשולבות גם עם חום בהיר והחיוך הזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו. השיער החום שלו התפזר לכל מקום ונראה עליו כל כך יפה, והגוף שלו התנפח בכמה מידות והשרירים שלו הובלטו. ראיתי שהוא הסתכל עליי וחשבתי לרגע יכול להיות שהוא זוכר אותי? אני כל כך לחוצה אני מקווה שזה לא ישפיע עליי כי אחרת אני בבעיה. הנשימה שלי נרגעה, וחזרתי להסתכל לשולחן. הוא לא ראה שהסתכלתי עליו, פניי הופנו לשולחן ועשיתי את עצמי כאילו לא ראיתי אותו. כל שאר בנות הכיתה ישר נדבקו אליו כנראה שהוא באמת כל כך פופולרי. כמה שמראה יכול לשנות.. בכל היסודי חוץ ממני לא היה לו חברים והוא האחרון שיכל להיות מוקף בחברים. כמה שאנשים משתנים, חשבתי לעצמי. לוק החל להתקרב אליי ועבר את קהל של הבנות שהיו סביבו. הוא התיישב לידי והסתכל עליי בזקרנות, ראו על פניהם של הבנות שהן שונאות אותי בעיקר כי הוא הסתכל עליי. כל כך גדול, החולצה של בית הספר החמיאה לו והשרירים שלו בלטו החוצה במראה סקסי מאוד. אחרי דקה שהוא נועץ בי מבטים כאילו אני איזה חתול שטיפס על עץ והוא לא יודע איך לרדת, הוא פנה אליי "היי אני לוק" לקלתי נשימה עמוקה והגבתי באדישות "היי אני זואי" עדיין לא הפנתי אליו את מבטי הוא בחן אותי ושאל "את חדשה כאן?" אני חדשה פה? הוא זה שבא משום מקום. "זאת השנה השנייה שלי פה" הוא הנהנן ושאל שניה אחרי "יש לך חבר?" הרמתי אליו את מבטי בהפתעה "מה?" אמרתי לו בהלם, הוא חזר שנית על השאלה "יש לך חבר?" הוא שאל שוב לאט יותר "לא" אמרתי בקול צרוד "יופי" הוא אמר ונראה מרוצה "את קצת מוכרת לי נפגשנו כבר?" הוא אמר בזמן שהוא מסתכל עליי ובוחן אותי, שוב. "באמת? לא, לא נראה לי" גיחכתי וניתקתי את קשר העיין שהיה לנו, לא רציתי שהוא ידע שאני החברה הכי טובה שלו לשעבר זה יהיה מוזר מידי. "את לא מאוהבת בי או משהו?" הוא שאל בביטחון, פערתי את פי, למה שהוא ישאל דבר כזה? ועניתי מהר "לא, מה פתאום" הוא עיוות את פניו "אה אוקיי " הוא אמר גיחך במבוכה "למה שאלת את זה? אני נראית כיאיחו אני מאוהבת בך?" אמרתי בקול צווחני "לא לא סליחה פשוט כל בת שפגשתי בתיכון הזה הייתה אובססיבית אליי, חוץ ממך כנראה" הוא כחכח בגרונו ונראה קצת יותר בישן עכשיו. "אה בסדר" אמרתי במבוכה. השיעור התחיל והוא שם לב למה שציירתי ואמר "זאת ציפור gufo שזה אומר באיטלקית-" "ינשוף" השלמתי אותו "אני יודעת" חייכתי חיוך קטן "את יודעת איטלקית?" הוא שאל במבט מופתע "לא, לא ממש, חבר טוב שלי לימד אותי כמה מילים" הוא אפילו לא יודע שזה הוא. במהלך השיעור הוא הקשיב למורה והסתכל עליי מדי פעם במבט סקרן. שנגמר השיעור, בהפסקת האוכל הוא בא וישב לידי וכל מי שהיה בקיפיטריה דפק לנו מבטים. למה דהוא ישב לידי? הוא רוצה שרמת הפופולריות שלו תרד לרצפה?. הסתכלתי עליו במבט תמים, הוא ישב אכל וחייך אליי למה הוא יושב לידי.. שיתרחק ממני אני לא רוצה שום קשר איתו.. זה שקר. אני רוצה אותו לידי אחרי 3 וחצי שנים שלא ראיתי אותו אני פשוט רוצה אותו לידי.
התחלתי להילחץ והבנתי שאני לא יכולה להתקרב אליו אני לא יכולה לקחת את הסיכון, אז לקחתי את האוכל שלי והלכתי משם.