נכנסת לחיי שוב {1}

פרק 1

אני אשמח שתביעו את דעתכם על החלק הראשון.. מקווה שתהנו♡

זואי

היום זה היום הראשון בלימודים בשנה החדשה, לא נשאר לי עוד הרבה זמן בתיכון ואני מחכה כבר לראות את החברה הכי טובה שלי, בלה. לא ראיתי אותה כל החופש, הייתי עם אחותי הקטנה שרה באיזה פנימייה בקצה השני של העולם. חשבתי על ליאם הרבה.. חייכתי לעצמי מהמחשבה עליו. הוא הילד הכי מקובל בתיכון, אני מאוהבת בו מכיתה ח' אבל אין סיכוי שמשהו יקרה בינינו כי הוא לא שם עליי. אף אחד לא ממש אוהב אותי בתיכון אני לא מקובלת או משהו אבל זה בסדר, אני גם ככה לא אוהבת יותר מידי צומת לב. "היי! בלה" צעקתי כשראיתי את החברה הכי טובה שלי "זואי!" בלה צרחה ורצה לעברי "אני לא מאמינה שאת פה! התגעגעתי אליך כל כך" היא חייכה אליי בהתרגשות ואז פניה נהפכו רציניות פתאום "נעלמת שבועיים לפני סוף הלימודים שנה שעברה, לא רק שלא ענית לטלפונים שלי, גם לא היית בבית בכל הפעמים שבאתי, קרה משהו שלא סיפרת לי?"
כן אממ... שכחתי לציין שאני חולה.. ואני לא מתכוונת לשפעת שעוברת תוך שבוע, אני מתכוונת למחלה בשם ארוך מידי בשביל לזכור אותו, מסוג המחלות שאנשים שומעים שיש לך וישר מרחמים עליך.. מסוג המחלות שבגללן אסור לטוס, אסור לעשות צניחה חופשית או כל דבר אחר שגורם ללחץ ואנדרנלין גבוה ואסור בכללי להילחץ. אני הרבה בבתי חולים ואני תמיד ממציאה איזה שקר כדי שלא ידאגו לי, המחלה הזאת גורמת לשרירים שלי בגוף להפסיק לעבוד זאת אומרת אם אני לא אקח את הכדורים שלי מתי שאני מגיעה למצב של לחץ, זה יכול להיות ממש מסוכן אבל אף פעם זה לא הגיע לי לרמה הזאת שאני לא מצליחה להזיז את הרגליים או הידיים. זה כמו שהרגליים נרדמות רק שאני ממש לא יכולה לדרוך או להרגיש את הרגל. זה גורם לי לאבד הכרה ולהיכנס לפאניקה מטורפת, עם הזמן לומדים לחיות עם זה אם אני לא נלחצת יותק מידי אז אני לא מרגישה את זה ובעיקרון החיים שלי די פשוטים, כל יום אותו הדבר. בלה לא יודעת. אף אחד לא יודע, חוץ מהמשפחה שלי, ובטח שאף אחד מהתיכון לא יודע, כי אחרת אני יהיה העסק של כל התיכון המשועמם הזה. גם ככה לא אוהבים אותי אז אני לא רוצה שעוד יותר ישנאו אותי, אם יגלו את זה, כולם יסתכלו עליי במבטי רחמים וכולם ידברו על זה וזה ילחיץ אותי ואז הרגל שלי תרדם או היד ואז זה יהיה ממש פדיחה "אה כן" גיחכתי ומיהרתי להכחיש "סתם היה לי שפעת אין מה לדאוג" היא הנהנה "אה!" בלה קפצה בהתלהבות "תקשיבי, בשבועיים שלא היית בסוף הלימודים נכנס ילד חדש לכיתה מאיטליה, הוא נראה כל כך טוב והוא יושב לידך! קוראים לו לוק והוא ה-דבר הכי חם בתיכון עכשיו. הבנים מתים מקנאה כי כל הבנות סביבו, את חושבת שיכול להיות שהוא יחליף את ליאם?" היא נפנפה בידיה בהתרגשות וכמעט הוציאה לי עין "לא, אני לא חושבת שמישהו יכול להתעלות על ליאם הוא כזה חמוד ומצחיק וגם יש לו עיניים יפות.." הבעת פניה נהפכה לנגעלת כמו כל פעם שאני מדברת על ליאם "אה כן שכחת לציין שהוא גם מטומטם, ילד חרא, בירון, נמושה, להמשיך?.." היא אף פעם לא אהבה אותו, אני לא מבינה למה "לא, לא הכל טוב" היא גילגלה עיניים "באמת נראה לי שברגע שתראי את לוק את תשכחי מי זה ליאם בכלל" נאנחתי "אין סיכוי, מכיתה ח' אני מאוהבת בליאם זה לא ישתנה" היא גלגלה עיניים,שוב. "נחכה ונראה. לוק הרבה יותר חתיך ממנו, הוא גם לא בריון והוא בדיוק מסוג הגברים שכדי לך להתאהב בהם.. לא ילדים בריונים שעפים על עצמם " הייתי מודעת לעובדה שליאם הוא לא בדיוק הילד הכי טוב..? אפשר להגיד, ליאם הוא חד משמעית בירון אבל מה לעשות? יש כאלה שנמשכות לבנים רעים וכנראה שאני אחת מהן "אני יודעת אבל רגשות קשה לשנות". כן טוב זה לא שלא ניסיתי. ניסיתי להתאהב במישהו אחר וזה לא עבד, זה רק גרם לי לרצות את ליאם יותר. "מי היה מאמין שהוא יעבור דווקא לתיכון שלנו.. זה נראה לי גורל. אם הוא פתאום יצא עם רובי הם היו הזוג הכי מדובר בשכבה אם לא בבית ספר כולו! הילד החדש החתיך עם מלכת התיכון זה יכול לעבוד" אוי לא, ממה שאני מכירה את רובי היא כבר סימנה אותו כמטרה לחבר הבא שלה כמו שהיא עושה עם כל ילד חדש ונאה שאי פעם הגיע לתיכון שלנו. "אני מקווה שלא כי אז שניהם יציקו לי ,לא מספיק שרק רובי וחברות שלה צריך עכשיו גם איזה שחצן בשם לוק" היא גילגלה עיניים, שוב. "זואי לוק לא כזה שחצן הוא די נחמד וחוץ מזה השנה רובי לא תציק לך אני אדאג לזה באופן אישי" רגע, פספסתי פה משהו או שאני מדמיינת..? "ליאם ורובי לא ביחד?" היא הנידה את ראשה לשלילה "לא הם נפרדו " הם נפרדו! צרחתי מבפנים. יכול להיות שיש לי סיכוי איתו עכשיו? "טוב בואי נלך לכיתה ליפני שהמורה תתעצבן עלינו" מיהרתי להגיד כדי להסיח את דעתנו מהנושא "ועוד חשבתי שלוק יחבב אותך" הטיתי את ראשי הצידה "בלה גם אם הוא באמת יפה כמו שאת אומרת זה לא סיבה להתאהב בו האופי גם חשוב וחוץ מזה מה הסיכוי שהוא יבחר בי מכל הבנות" על פי מה אני אומרת שהאופי חשוב? אני מאוהבת בילד הכי דביל ובריון בתיכון, ממש איזה אופי משובח. צחקתי לעצמי "יודעת מה אני מתערבת איתך על 50 דולר שאחרי שתראי אותו לא תצליחי להוריד את העיניים ממנו" טוב אני בטוחה שהוא לא כזה וואו אז נתערב, "אוקיי אני מתערבת איתך שאחרי שאני אראה אותו הוא בכלל לא יעניין אותי. עכשיו בואי נלך לכיתה" אם אני לא אחפור לה על זה אנחנו ניתקע כאן שנים, מה שלא מומלץ לעשות ביום הראשון "אוקיי! רק אל תעשי את ההבעה הזאת יהיה לך קמטים" צחקתי. "את אף פעם לא תשחררי מהדבר הזה של הטיפוח שלך אה?" ליפני שנה היא התחילה להעלות סרטונים על טיפוח העור ועל איפור ובגדים ויש לה כבר איזה מיליון עוקבים, אפשר להגיד שהיא מוכרת ברשת "ברור שלא זה אחד. שתיים, אני אכשל בתור חברה אם אני לא יעזור לך לשפר את המראה שלך" חייכתי אליה "אוקיי בסדר אבל עכשיו אנחנו באמת חייבות ללכת לכיתה" מיהרתי אותה "בסדר בסדר אני באה"

ישבנו בכיתה וחיכינו למורה. אז בינתיים ציירתי ינשוף, זאת החיה האהובה עליי. אחרי כמה דקות דלת הכיתה נפתחה ונכנס לכיתה ילד, ממה שהצלחתי לראות מהקצה של העין הוא לא היה דומה למישהו שראיתי שנה שעברה אז ניחשתי שזה לוק. לא הרמתי את המבט בניסיון לשכנע את עצמי שהוא לא מעניין אותי אבל אחרי איזה 5 שניות הצצתי כי הייתי נורא מסוקרנת ממה שבלה אמרה עליו הרמתי את מבטי ובחנתי אותו, לקח לי קצת זמן להבין אבל בסוף האסימון נפל לי.
הבנתי שאני כבר מכירה אותו..

*אשמח שאם סיימתם לקרוא את הפרק הזה תגידו לי מה דעתכם עליו גם אם זה לא טוב לדעתכם♡*היום אני מעלה עוד פרק