נכנסת לחיי שוב {1}

פרק 6

היי עוד פרק לאהובים עליי

זואי

אני זוכרת שהיה למשפחת קלאן כמה בתים בעיר, וכשהיינו יותר קטנים הוא אמר לי שיש להם איזה בית מסוים שהם יחזרו לנו יורק ושם הם יגורו, אני מקווה שזה זה. עליתי על האופניים ובאתי לנסוע אבל הרגל שלי כאבה, כשהרגל שלי נרדמה ונפל עליי האוכל קיבלתי מכה ועכשיו יש לי שפשוף כזה ברגל, בסדר לא נורא אני רק מקווה שזה הבית הנכון, למרות שאני אפילו לא יודעת מה אני אגיד לו. בסוף החלטתי ללכת ברגל כי באופניים זה יהיה לי קשה יותר לדווש. אחרי הליכה של 40 דקות הגעתי לרחוב, כל הבתים היו גדולים מפוארים ומעוצבים יפה. שהגעתי לבית הנכון נכנסתי מהשער הענק האפור שמאחוריו יש שביל ארוך שמוביל לדלת גדולה ולבנה ומצדדי השביל היו פרחים ודשא וחצר ענקית ומתופחת. הגעתי לדלת וצלצלתי בפעמון אחרי התלבטות רבה. זה היה בית פרטי גדול ולבן. אחרי כמה צלצולים כבר חשבתי שזה הבית הלא נכון אבל אז הדלת נפתחה וגבר חסון ומגולח, קצת מעל גילי עמד בפתח. שערו החום היה מסורק לאחור, עיניו היו כחולות וחיוכו היה יפה ומבריק. הוא חייך אליי בסקרנות ושאל "היי איך אני אוכל לעזור לך?" בהיתי בו לא הוצאתי מילה זה כנראה זאק האח הגדול של לוק. השקט הזה כבר נהיה מביך אז אמרתי "אממ כן היי אני חברה של לוק מהלימודים קוראים לי זואי" חייכתי חיוך ביישני "אה זואי" הוא צעק כאילו הוא כבר מכיר אותי "לוק סיפר לי עליך הרבה! בואי תיכנסי" חייכתי ונכנסתי אחריו "וואו זה בית יפה" התרשמתי ממראו של הבית הגדול והמרווח "כן הוא באמת יפה" הוא צחק "את יודעת את מוכרת לי קצת נפגשנו פעם?" פאק. מה אני עושה עכשיו? להכחיש!, להכחיש זה טוב, "מה, לא לא נפגשנו אף פעם" הוא הנהן בסקרנות "אוקיי פשוט היית מוכרת לי.. אז זואי מה את עושה פה?" הוא שאל "אני צריכה להתנצל בפני לוק על משהו" הוא הרים גבה "שניה רגע את עם לוק באותה הכיתה?" הנהנתי "כן הוא נשאר שנה בגלל שהוא הגיע שבועיים ליפני סוף הלימודים נכון?" "כן נכון" צחקקתי ואז נזכרתי למה באמת באתי לפה אז קטעתי את השיחה הנחמדה בינינו "רגע לוק פה בכלל?" "כן הוא פה הוא בחדר" אמר שהצביע על חדר בסוף קצה המדרגות "זה בסדר שאני אלך אליו?" שאלתי בחוסר ביטחון כשהסתכלתי על נעליי "כן ברור לכי החדר הראשון למעלה במדרגות" הוא חייך אליי חיוך גדול "אוקי תודה היה לי נעים לדבר איתך" חייכתי אליו בחזרה "גם לי איתך זואי"
הוא המשיך לחייך והסתכל ישר לתוך עיניי מה שגרם לי לקטוע את קשר העין ולהתחיל
לעלות במדרגות. עליתי למעלה וכל צעד אני חששתי, לא ידעתי מה להגיד לו בכלל. אחרי חצי דקה אולי קצת יותר הגעתי לדלת שחורה וגדולה. דפקתי חלש שבקושי ישמעו, אחרי כמה זמן דפקתי שוב קצת יותר חזק, אף אחד לא ענה, אז דפקתי הפעם באמת חזק ואז שמעתי אותו אומר "מה, מה לא הבנת בזה שאני לא רוצה לדבר איתך זאק". לא עניתי. לא היה לי מה להגיד פשוט דפקתי שוב כמו איזה מפגרת והפעם הקול נשמע יותר קרוב לדלת "תגיד אתה חירש!" הוא צעק. "תזדיין לי מהדלת או שאני יוצא ומפוצץ אותך במכות!" טוב הוא חושב שאני זאק אבל עצבנתי אותו הוא כנראה לא פנוי לדבר עכשיו "סליחה" צווחתי בקול רדוד ומביש "מה, מי זה?" צעדים חזקים נשמעו והדלת נפתחה. הוא עמד מולי ואני ראיתי את הדבר הכי יפה שראיתי מימיי, הוא היה עם שיער רטוב שהתפזר לכל מקום במגבת לבנה קשורה סביב קצה המותן שלו וכל פלג גופו העליון היה חשוף. הוא היה שרירי כל כך, בטנו מלאה בריבועים ושני קווים שירדו מן המותן למתחת למגבת כנראה בגלל שהוא מתאמן, ראיתי סימנים סגולים על בטנו אבל הייתי בהלם מידי בשביל להגיב. פניו היו אדומות וחלקות עיניו היו ירוקות אבל כהות מאוד, שפתיו היו בשרניות ורדרדות ובשביל לא לכרוך את עצמי סביבו ולנשק אותו ורק כמה שיותר להיצמד אליו כיווצתי את ידיי לאגרופים בצידי גופי ונשכתי את שפתיי עד שעוד שניה הם כבר דיממו לי. לא היה נעים לי להסתכל, למרות שלהפנות מבט היה קשה אז בהיתי בו עוד קצת אחרי כמה זמן שנראה כמו נצח ששנינו נועצים אחד בשני מבטים הוא חייך חיוך קטן וערמומי שקלט שאני בוחנת אותו אז אמרתי מהר "סליחה" שמתי יד על העיניים והסתובבתי כאילו לא הסתכלתי עליו עכשיו לפחות שלוש דקות, הוא סובב אותי אליו בחזרה ואמר "היי זואי" ועדיין החיוך לא נמחק מפניו "היי לוק" הוא תפס בידי והכניס אותי פנימה לחדרו, מגעו היה נעים כל כך וידיו היו גדולות מידי לעומת ידי. הוא הושיב אותי על המיטה והתרחק "תישארי פה אני מתלבש ובא" הוא הלך ונעלם בתוך חדר ארונות גדול שהיה בחדרו

היום יוצא עוד פרקקקק🥰