נכנסת לחיי שוב {1}

חלק 21

היי עוד פרקק וסליחה שלוקח לי הרבה זמן לעלות פשוט אני די עסוקה בזמן האחרון ואני על הדרך כותבת עוד ספר ❤❤

זואי

שמעתי קול מוכר מחוץ לחדר זה היה לוק "נו יאלה בואי הולכים לאכול" שניה אחר כך שמעתי צעדים כבדים ומהירים חייכתי,ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה עם שרה, יש בנהים קשר טוב ואני ממש שמחה שהם מסתדרים טוב ככה. הדלת פתאום נפתחה אבל לא ראיתי את מי פתח אותה "לוק?" שאלתי בהססנות "פחות.." הוא אמר והוא נראה כועס, כנראה כי הזכרתי את שמו של לוק "מ..מה אתה עושה פה?!" הוא חייך חיוך מעצבן וגיכך "מה אסור לי לבוא לבקר אותך?" "מותר אבל חשבתי שאתה עדיין כועס בגלל מה שקרה בסרט שם והכל.." הוא נהפך לאדום קצת וורידים צצו בראשו והתחלתי לפחד קצת "כן אני עדיין כועס כי הוא הרס לנו את הדייט חוץ מזה שתדעי שנתתי לו לנצח לא רציתי להשפיל אותו מולך" הנהנתי בראשי למרות שאני יודעת שלוק יכול לקרוע אותו ככה שוב גם עוד אלף פעם "אממ וליאם.. סליחה שלא אמרתי לך כלום אחרי זה פשוט הייתי אם לוק וחשבתי שאתה כועס אז לא רציתי עוד יותר להפריע" הרגשתי צורך להתנצל כי בסופו של דבר באמת היינו בפגישה והוא ממש לא תכנן ללכת מכות באותו ערב. הוא שם את ידו מעל ידי והרגשתי לא בנוח "את אף פעם לא מפריעה יפה שלי" מה לעזאזל? יפה שלי? ני לא רוצה שהוא יקרה לי ככה "יפה שלי?" אמרתי בגועל והוזזתי את ידי מידו "מה לא אהבת?" לא ידעתי מה לענות זה באמת לא מוצא חן בעיניי "אבל למה שתקרא לי ככה?" אם הוא היה קורא לי יפה שלי ליפני כמה חודשים הייתי בעננים ולא הייתה מאושרת ממני אבל מאז שלוק חזר לחיי הכל התהפך אני מרגישה בטוחה. טוב לי שאני איתו. ואני אוהבת אותו מכל עימקיי נשמתי אז המילים של ליאם כבר לא משפיעות עליי ואפילו גורמות לי לגועל "כי את האישה שאני אוהב" פערתי את פי ועצרתי לנשום לחצי דקה לפחות אולי אני מבולבלת בגלל המכה? כי אין סיכוי שאני האישה שהוא אוהב בבית הספר הוא לא שם עליי הוא תמיד היה אדיש ומגניב כזה וכולם עפו עליו כולל אני אז איך מהתעלמות מוחלטת הפכתי להיות האישה שהוא אוהב? "האישה שאתה אוהב?" הוא צחקק "זואי אני מאוהב בך את לא יודעת את זה?" הוא אמר כיאלו זה מובן מאליו לא אני לא יודעת את זה גם בעוד מיליון שנה לא הייתי מנחשת שהוא מאוהב בי? הוא התקרב אליי וישב על קצה המיטה "אתה בטוח שאתה מתכוון אליי?"  מיהרתי לוודא שאני לא מדמיינת או משהו כי הדמיון הפרוע שלי יכול לחלום גם דברים כאלה, שהייתי מאוהבת בו כל לילה חלמתי על היום שבו הוא יגיד לי את זה ועכשיו זה הדבר האחרון שאני רוצה שהוא יגיד. הוא חייך בפלרטטנות "כן זואי אני בטוח שאני אוהב אותך אני יבהיר לך את זה, אני מאוהב בך וחשבתי על זה הרבה ואני מוכן לסלוח לך על מה שקרה בסרט ועל הכל פשוט תיהיה איתי ותנתקי עם לוק קשר כמובן" לנתק קשר עם לוק? זה לא יקרה אולי בסיוטים שלי "ליאם אני לא רוצה לנתק איתו קשר ואני לא רוצה להיות איתך" אמרתי בהחלטיות שלא ידעתי שיש בי. ליפני שהוא הספיק לענות הדלת נפתחה ופניו של לוק הציצו פנימה, הוא הסתכל עליי וחיוך עלה על פניו ואז כשראה את ליאם חיוכו נמחק ואיתו העצבים הגיעו. הוא נכנס לחדר ורידים החלו לצוץ בגופו וזה הראה לי כמה שהוא עצבני, הוא איגרף את ידו וראיתי שהוא מתאפק הוא הסתכל עליו במבט רצחני "חשבתי שהבהרתי את זה פעם שעברה אתה לא מתקרב לזואי! אפילו לא קצת" ליאם התקרב אליי עוד קצת בישיביל לעצבן את לוק וזה עבד לו מציון. בחיים לא ראיתי את לוק כועס ככה "זאת תיהיה הפאקינג פעם אחרונה שאני יגיד את זה! תתרחק מזואי עכשיו! ואל תנסה אותי אפילו עד עכשיו לא עשיתי בלאגן כי היא ואחותה פה אבל עוד צעד אחד אליה ושום דבר לא יעזור לך" ליאם צחק וניסה בכל דרך אפשרית להקניט את לוק "למה מה תעשה יש פה מאבטחים אם רק תניח את האצבע שלך עליי אתה תכנס לכלא ואני אדאג לזה אישית" לוק התקרב אליו ואני שלחתי לו מבט מתחנן שלא יעשה לו כלום הדלת בדיוק נפתחה ואחות נכנסה ונעמדה בין שניהם "אני מקווה שאני לא מפריעה לכם באמצע הדיון הסוער אבל כל המבקרים צריכים לעזוב עכשיו נגמרו שעות הביקור רק מחר ב10 בבוקר אפשר לחזור לבקר אני מצטערת אבל תצטרכו לעזוב" היא חייכה ואני הודתי לאלוהים שהיא עצרה את מה שעמד לקרות כאן. לוק וליאם נעצו מבטים מפחידים אחד בשני ואפילו לא יחסו צומת לב לאחות שמתבוננת בהם בחוסר הבנה, ליאם התקרב לכיוון הדלת ועצר ליד לוק "זה לא נגמר עדיין חכה לפעם הבאה" הוא המשיך לכיון הדלת "אני מצפה לכך" לוק החזיר בטון זועם והעביר את מבטו לאחות "לגבי שעות הביקור דיברתי אם מנהל המחלקה אני יכול להישאר פה 24/7 ושרה מרקס איתי" הוא לא נותן לאף אחד להזיז אותו "אבל-" לוק קטע אותה "לכי תשאלי אותו על לוק קלאן ותראי מה הוא יגיד בסדר?" "טוב אני אשאל אותו" היא צימצמה את עיניה ויצאה מהדלת ולוק העביר את מבטו אליי, הוא התקרב אליי ישב על קצה המיטה ובהה בי לכמה שניות ארוכות שנראו כמו נצח "את רוצה להסביר לי מה החמור הזה עשה כאן?" הוא דיבר בקול עמוק ורציני בלעתי את רוקי ומיהרתי לנסות להסביר "א..אני א.. אני" גמגמתי, לא ידעתי מה להגיד התחלתי להילחץ ודמעות איימו לצאת מעיני והוא קלט את זה "ששש תירגעי אני לא כועס אני רק רוצה לדעת" הוא אמר בקול עדין ונעים כשהניח את ידו הגדולה על לחיי ועטף אותי בחום "ה..הוא פשוט בא אני לא הזמנתי אותו בכלל או משהו אני מצטערת" הוא נשק לראשי "אוקיי, בסדר אני לא כועס עליך אין לך על מה להצטער אני אוודא עם השומרים שלא יכניסו אותו לכאן יותר" נרגעתי ונשמתי לרווחה "אני באמת מצטע-" לוק קטע אותי בנשיקה עזה ומלאת תשוקה אפילו לא ניסיתי לעצור אותו, אפילו לא עיניין אותי שאנחנו בבית חולים וכל אחד יכול להיכנס לחדר בכל רגע. הוא עלה מעליי ורכן על שפתיי, שוב הדלת נפתחה ולוק עצר את הנשיקה הסוערת והפנה את מבטו לדלת כשהוא עדיין מעליי "אוי ס..סליחה לא התכוונתי להפריע אדון לוק דיברתי עם מנהל המחלקה והוא אישר את דבריך" לוק הנהן לה ונראה מרוצה והיא יצאה מהחדר. לוק מיהר לנשק אותי שוב כיאילו הייתי האוויר שלו לנשימה הוא לחש על שפתיי "אני אגיד את זה שוב" הוא עצר כדי לנשק אותי שוב "אני אוהב אותך gofo שלי ואל תעזי להתנצל שוב את ממש לא צריכה" הרגשתי את הבל פיו הנעים על שפתיי וחזרתי לנשק אותו עמוקות ידיו החלו לעבור על גופי גנחתי בשקט למגעו החם, הוא קירב את ידו לתחתוני ועקצוצים נעימים וחזקים החלו בבטני התחתונה וחכיתי שיגע בי כבר. הדלת נפתחה שוב ואני נשבעת שיכלתי להרוג את מי שקוטע אותנו. שרה הציצה פנימה יש לה מזל שזאת היא לוק מיהר לזנק מעליי ולהתקרב לשרה "איכ! לא אתם לא אמיתיים! הנה עוד טראומה נרקמה לה!" פרצוף נגעל עלה על פניה ושנינו ניסינו לא לצחוק "גם בבית חולים!? לפחות תנעלו יא דוחים!" היא יצאה וסגרה את הדלת לוק הסתובב אליי "gofo שלי אני יצא רגע להרגיע אותה ואני יחזור אוקיי? בנתיים תנוחי" הוא התקרב ונשק למצחי "טוב" צחקקתי הוא קרץ לי ויצא חייכתי לעצמי הרמתי את הטלפון ובדקתי הודעות בלה שלחה כמה הודעות אבל לא היה לי כוח לענות לה עכשיו ראיתי הודעה ממספר לא מוכר ובה היה כתוב:

מספר לא מזוהה: היי זואי ביתי היקרה, זה אבא אני מצטער שלא תיקשרתי איתך כבר כמה חודשים אבל עכשיו אני חוזר להיות איתכם התגעגעתי אילכן כל כך והכל יחזור להיות כמו שהיה אני מבטיח הפעם זה באמת עוד כמה ימים אני יהיה בבית אני אוהב אתכן אבא❤

דמעות פרצו מעיניי ולא יכלתי לעצור אותן הוא יחזור? והכל יהיה כרגיל?משהו פה לא בסדר
הוא אף פעם לא חוזר!
הוא אף פעם לא כותב!
הוא אף פעם לא אומר שהוא אוהב אותנו.
ואם הוא מתגעגע למה רק עכשיו?פתאום נפל לו האסימון מה זה להיות אבא?!, אין סיכוי. הוא לא חוזר זה לא אמיתי.. ושרה. לעזאזל שרה! היא לא ראתה אותו מגיל 7 גם כשהוא חזר לבקש כסף היא לא הייתה רואה אותו, היא הייתה מסרבת להסתכל עליו היא אף פעם לא ראתה בו אבא וגם אני לא אם הוא יחזור עכשיו אל חיינו
זה ישבור אותה.
זה ישבור אותי.
זה יהרוס אותה אני לא אתן לו להרוס אותה כמו שהוא הרס אותי! אני לא אסכים לזה.
הלב שלי התחיל להגביר מהירות והרגשתי את כל העולם נסגר עליי התחלתי לאבד תחושה בגוף ולא יכלתי להוציא קול עם כמה שנסיתי לצעוק עיני החלו להיסגר והמכשיר שמעליי החל לצפצף. תוך כמה שניות לוק ושרה נכנססו לחדר ומיהרו למיטתי "זואי! מה קרה? תסתכלי עליי!" הוא שם לב שעיניי מתחילות להיסגר תשאירי את העיניים שלך פקוחות!" הוא צעק
לא יכלתי יותר.
רציתי ללכת מפה.
זה יותר מידיי
"רופא! אחות! מישהו!"לוק צעק והחזיק חזק בידי כשהוא עוטף את שרה בידו השניה
אוי שרה!
רק בשבילה אני מנסה להשאיר את עיניי פקוחות היא לא יכולה להתמודד עם זה לבד.
עוד קצת.
אני מכריחה את עצמי להישאר ערה. אני רואה במטושטש אנשים מתחילים להיכנס לחדר אם כמה שניסיתי זה חזק ממני וראיתי רק חושך