נכנסת לחיי שוב {1}

חלק 20

היי פרק ארוך
1820 מילים
💥אני פשוט עובדת על ספר חדש ולכן לקח לי זמן להעלות פרקים הספר בסגנון מאפיה שאסיים את הספר הזה העלה אותו אשמח שתקראו💥

לוק

זואי הייתה בידיי וגופי התמלא בהקלה לראות שהיא בסדר. כל כך דאגתי ששרה הודיע לי שהיא התעלפה או מה שלא קרה לה, אבל אני הולך לברר את זה. זאת לא הפעם ראשונה שהיא מתעלפת וחוץ מזה אני שם לב שמשהו לא בסדר. באותו היום ששכבנו, ראיתי שהיא קמה, ניסתה לפחות לקום מהמיטה ולא הצליחה להוזיז את הרגליים בכלל, ואז חשבתי שזה מהסקס המטורף שלנו שקרה כמה שעות ליפני. אבל אז ראיתי שהיא לקחה כדור שלתתרופה כלשהי ורק אחרי כמה זמן היא הצליחה לקום, שהיא הלכה בדקתי מה היה הכדור הזה, והוא היה סוג של כדור שגורם לשרירים בגוף להתעורר והוא מיועד למחלה מסויימת. רק אז הכל התחבר לי, ביום שבו משום מקום היא נפלה וכל האוכל עליה היה כי הרגל שלה זאת אומרת השרירים ברגל שלה הפסיקו לעבוד והיא נפלה. הפעם הזאת שהיא התעלפה, הכל בגלל זה ואני כמו מטומטם לא שמתי לב לזה.בדקתי על המחלה הזאת באינטרנט ולזואי יש את כל התסמינים. באותו מגירה מצאתי גם דפסיי בית חולים שמראים על בדיקות שהיא עברה וזה הרבה בדיקות ואני חושב שזה בגללי או לפחות מאז שעזבתי זה התחיל אני לא בטוח, אבל שעוד היינו קטנים לא היה לי מושג שיש לה את המחלה הזאת ואני חושב שהיא התחילה רק אחרי שעזבתי, כי אין סיכוי שלא הייתי שם לב לזה. היא הייתה מספרת לי היא סיפרה לי את הסודות הכי כמוסים שלה, דברים שאף אחד לא ידע חוץ ממני,אז אני מאמין שזה לא היה לה שהייתי פה איתה. אחר כך התנהגתי כיאלו הכל רגיל,אכלתי איתה צחקנו קצת זאק התקשר ושוב ג'ון רב מכות עם איזה מישהו בבית ספר אז הלכתי ולא אמרתי כלום על זה. יש סיבה שהיא לא סיפרה לי אני לא יודע מה היא אבל אם היא חושבת שזה ישנה משהו בנינו היא טועה, אני כועס שהיא לא אמרה לי, שהיא לא סמכה עליי מספיק בישיבל להגיד לי את זה. אני גם בטוח שאף אחד לא יודע אפילו לא בלה."לוק?" זואי בהתה בי בבלבול והניפה את ידייה מול פניי כיד שהתעורר מהבהייה המוזרה שלי כנראה בהיתי יותר מידי זמן באוויר "מה?" ניערתי את ראשי והתמכדתי בבחורה שלי היפיפה שממולי "אתה פה?" היא צחקקה "כן חזרתי אליך" גיחכתי היא נשקה לי ללחי "מה קרה למה בהיתה?" גירדתי בעורפי "אההה סתם חשבתי על משהו" "טוב... האממ האממ אני גם פה לוק, זואי נעים מאוד אולי שחכתם אבל יש פה ילדה בחדר זאת אומרת אישה" שרה התפרצה לשיחה "אישה?" זואי הטה את ראשה הצידה "אה אה אני אישה קיבלתי מחזור!" היא צעקה זואי צרחה איתה "מה? וואו איך לא ידעתי מזה?" "כי קיבלתי ושחכתי לספר לך" שרה אמרה באדישות "מתי קיבלת?" "ליפני כמה שבועות" "שרהההה אני לא מאמינה שלא אמרת לי!" שרה קימטה את פניה "סליחה! אבל אפשר פשוט עכשיו לשמוח ולא לכעוס?" זואי חייכה "טוב בסדר!" הם התחבקו שוב "אחח!" זואי צווחה "מה קרה?" מיהרתי להתקרב אליה "הראש קצת כואב" היא אמרה שנגעה בנקודה שהייתה חבושה בראשה "רופא! אחות!" קראתי והאחות התקרבה אילנו  "סליחה את יכולה לעזור לה כואב לה הראש" האחות החזיקה את זואי ביחד איתי והכניסה אותה לחדר שלה השכבנו אותה על המיטה והאחות חיברה לה אינפוזיה "אני יקרא לרופא שיבדוק אותה בנתיים אל תרוצי אל תתנתקי מהאינפוזיה  תשתי מים ותנוחי" האחות הסבירה לזואי ברכות "אוקיי היא תנוח ותשתה אני אדאג לה" אמרתי בקול סמכותי "אוקי רק מי אתה בישבילה?" "אני ה.... אממ" תאמת שלא ידעתי מה להגיד אני החבר שלה? זואי השלימה אותי "הוא החבר שלי" היא אמרה בבטחון וגרמה ללב שלי לדפוק במהירות לא מוסברת "בסדר גמור תנוחי תשתי ואם קורה משהו תקרא לי ואגב מכוון שאתה לא משפחה שעות הביקור עוד מעט נגמרות אז אני יודיע לך שתצטרך ללכת" היא חייכה בנחמדות "לגבי שעות הביקור המשפחה היחידה שיש לה זה אחותה הקטנה והיא לא יכולה להישאר פה לבד ואין שום מבוגר אחראי לעומת זאת אני פה ואני לא הולך לשום מקום אני לא משאיר אותן לבד" הסברתי בורגע לאחות "תראה אדוני אני מבינה את הדאגה אבל אתה לא תוכל להישאר מעל שעות הביקור אתה לא משפחה אנחנו נדאג להן הן היו בסדר בנתיים תיהיה איתן עד שיגמר הזמן ויש לך עוד כמה שעות אני מצטערת אבל לא תוכל לשנות זאת" היא הנהנה והלכה מהחדר מבלי לתת לי הזדמנות לחלוק על דעתה "אל תדאגי gofo שלי אני בחיים לא יעזוב אותך אני אשאר איתך פה גם אם יבואו שומרים" היא צחקקה "לוק אני עכשיו אלך לנוח אתה בבקשה יכול להיות קצת אם שרה שלא תיהיה לבד תדבר איתה קצת?" חייכתי "בטח בשמחה תנוחי אני אלך אחזור עוד מעט לבדוק מה שלומך בסדר?" "טוב תודה" היא חייכה נתתי לה נשיקה על המצח ויצאתי מהחדר מתיישב ליד שרה "אז.. מה קורה?" שאלתי, נאדה, שקט, הס "הלוו שרה כדור הארץ לשרה" כלום, אין קול ואין עונה היא עדיין שקועה בטלפון שלה מחוייכת בחיוך טיפשי ולא מובן ניערתי אותה קצת וקראתי שוב "שרה מרקס הלווו את חיה??" "מה?" היא השיבה לי סוף סוף "אני כבר שעה קורא לך ואת מתעלמת ומחייכת בטלפון במה את כל כך שקועה?" חיוך מוסמק עלה על פניה "אז אני מבין שמדובר בבחור?" הרמתי גבה היא הנהנה ונראתה בעננים ואז היא ניערה את ראשה כיאילו חזרה למציאות ובהלה עלתה בפניה "מה? בחור לא מה פתאום!" צחקתי מהאופן המוגזם והגרוע שלה לנסות לשכנע אותי לרדת מהעיניין "אם חשבתי שזואי שקרנית גרועה את פי אלף יותר גרועה ממנה שתיכן לא יודעות לשקר" היא נאנחה "טוב כן בסדר מדובר בבחור אבל זה לא קשור אליך" "אני לא מנסה להתערב אם את רוצה לדבר על זה את מוזמנת אני לא מכריח אותך" חייכתי ותקעתי בה בעדינות מרפק "טוב... אז אה.. יש איזה מישהו.." "כן.. איך קוראים לו?" היא עיקמה את פניה כיאילו נלחצה מהשאלה שלי "טוב לא נראה לי שאתה מכיר זה לא משנה.." "נוו מה לא משנה תגידי לי" "לא זה לא כזה חשוב עכשיו.." "שרה תני לי את השם שלו מה כבר יקרה?" אמרתי בעקשנות "קוראים לו ג..ג'ון" "אוקיי שם יפה רואה זה לא היה כזה קשה מה שם משפחה?" היא בלעה את רוקה "ג..ג'ון קלאן.." פערתי את פי "את מתכוונת לאחי?" היא הנהנה בלחץ וכיווצה את עיניה בחשש מתגובתי "אז את אומרת שאת ואחי הקטן זוג?" היא הנהנה שוב "מה? אבל איך בכלל הכ-" עצרתי את עצמי ונזכרתי ביום ההוא שמצאתי את שרה ואת ג'ון מחובקים וישנים בחדר אורחים, התחמן הקטן הזה "לוק אני מצטערת אם זה פוגע בך או משהו אבל תדע שאני באמת אוהבת אותו וגם הוא אותי ואני לא הולכת לפגוע בו, וזה בכלל לא אמור להפריע למערכת יחסים שלך עם זואי. אם כבר זה אמור לחזק אותה" הנהנתי בהסכמה "שרה אל תביני אותי לא נכון מופתע אני כן אבל אני לא כועס אני שמח בישבילכם, באמת שכן אבל..." גירדתי בעורפי "אבל... מה מה קרה?" היא כיווצה גבותיה בסקרנות "שרה אני מבטיח לך שאני שמח שאתם ביחד באמת שאני הכי שמח בישבילכם ואכפת לי ממנו וגם אכפת לי ממך מאוד ובגלל זה אני הולך להגיד את מה שאני הולך להגיד עכשיו, ואני נשבע לך שזה ממש לא מכוונה להפריד אותכם אני יגיד לך ואת תעשי אם זה מה שאת מוצאת לנכון ואני אומר את זה רק כי אני דואג לך ורוצה שיהיה לך הכי טוב" היא גלגלה עיניים "לוק אני מאוד אשמח לשמוע מה אתה רוצה להגיד אבל אם אתה לא תדבר זה לא יעובד בשעות הקרובות"  נאנחתי "טוב תירגעי, מה שרציתי להגיד זה שזאת לא בפעם הראשונה שלג'ון יש חברה והם הכי מאוהבים בעולם ואז יום אחד הוא מחליט שנמאס לו והוא זורק אותה ויוצא יום למוחורת אם מישהי אחרת,שתביני ג'ון לא טיפוס של בחורה אחת עם כמה שעצוב לי להגיד את זה ואני ראיתי את כל החברות של ג'ון והיו לו לא מעט כל אחת מהן הייתה בטוחה שזה הגבר שלה לעד ושהם יחיו ביחד לנצח נצח נצחים ובסוף כל אחת מהן יצאה פגועה מהסיפור ושבורת לב ובאמת שאכפת לי ממך ואני לא רוצה שזה יקרה גם לך וזאת הסיבה היחידה שאני אומר את זה ואני לא אומר לך את זה עכשיו כדי שתיפרדי ממנו או תכעסי עליו או משהו ממש לא אני פשוט אומר שאל תיקשרי אליו יותר מידי ותיזהרי בסדר הבנת מה אני מנסה לומר?" נשמתי עמוק "טוב אממ תודה לוק על הדאגה ועל זה שבאמת אכפת לך אבל אני מודעת לסכנות שיש בלהתאהב במישהו שיוצא עם כל אחת שהוא רואה אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת" היא חייכה והצטערתי קצת על התמימות שלה אבל אני ממש מקווה שהאח הטיפש שלי עם כמה שהוא צעיר הוא היה עם מיליון בנות בערך ואני מקווה שהפעם הוא יתאפס על עצמו ולא יפגע בשרה אני והוא באמת צריכים לדבר "טוב יופי אני שמח שאת מודעת עכשיו, רוצה לאכול?" היא הנהנה מהר כמו מטורפת "נראה שאת ממש רעבה מה?" צחקנו ביחד "כן לא אכלתי כלום כל היום" קמתי והתקדמתי לכיוון המעלית ואז הסתובבתי אליה "נו יאלה בואי הולכים לאכול" היא קמה בריצה וצימצמה את הפער שהיה בנינו ירדנו במעלית והגענו לקפיטיריה, אני ושרה הסתכלנו על האוכל שהיה שם "נו מה את רוצה יש כריכים יש קוראסונים יש חטיפים יש סלטים?" שרה בחנה שוב את כל האוכל ולבסוף ענתה "אממ אני חושבת שאני יקח את הטוסט הזה" אמרה והצביעה על טוסט גבינה "אוקיי ומה לשתות?" "זירו אם אפשר" "אפשר אל תדאגי, אגב אם אני יזמין לזואי טוסט פיצה וספרייט היא אוהבת נכון?" "כן זה הטוסט האהוב עליה יפה שאתה יודע" היא חייכה חייכתי בחזרה ופניתי למוכרת "היי אני אשמח לשתי טוסטים גבינה וטוסט אחד פיצה ספרייט מים וזירו תודה" המוכרת פנתה אליי וחייכה "כבר יגיע" אמרה בקול פתייני ולא מוצלח,אחרי כמה דקות היא חזרה עם הדברים שהזמנו "אז מה למה אתה פה? קרה משהו ?" היא שאלה באותו קול כמו ממקודם "לא הכל בסדד תודה"  עניתי בחוסר סבלנות אבל ניסיתי להישמע רגוע והסתובבתי ללכת "רגע! רגע! לא אמרת לי איך קוראים לך?" היא קראה מאחוריי הסתובבתי "לוק" אמרתי באדישות "שם יפה לוק אני קלואי" "תודה קלואי" והסתובבתי ללכת ולחזור לזואי שלי אבל שוב היא קראה לי "רגע לוק! לא אמרת לי מה המספר שלך?" התקרבתי לדלפק כדי שלא ישמעו מה אני אומר לא רציתי להביך אותה או משהו "קלואי את נחמדה והכל אבל יש לי חברה ואגב היא פה בבית חולים אז אני לא מעוניין תודה" חיוכה נמחק "טוב איך שאתה רוצה" הנהנתי בראשי תפסתי בידה של שרה והתקדמנו למעלית לחזור למעלה לאכול ולראות את זואי נכנסתי למעלית אם שרה "סליחה על זה" גירדתי בעורפי היא צחקה "זה בסדר אני לא מופתעת" גיחכתי "מה זאת אומרת לא מופתעת?" היא תקעה לי מרפק חלש וצחקקה "לוק הסתכלת על עצמך במראה? תראה איזה חתיך אתה איך בנות לא יתחילו איתך" צחקתי וחייכתי ובדיוק יצאנו מהמעלית שרה התיישבה בספסל ליד החדר של זואי והתחילה לאכול הנחתי את הטוסט אם העטיפה על הספסל ופניתי לשרה שאכלה את הכריך בתאווה "אני נכנס שניה לזואי בסדר?" היא הנהנה והמשיכה לאכול חייכתי והתקדמתי לחדר של זואי לבדוק אם היא ערה פתחתי את הדלת וראיתי אותו הורידים שלי בגוף החלו לצוץ והרגשתי שאני ניהיה אדום, רק מלראות אותו לידה עושה חשק לרצוח מישהו קיווצתי את ידי לאגרוף כדי לנסות להתאפק ולא לעשות את זה פה מולה ומול שרה אבל אם לא הייתי מקבל הסבר הגיוני למה המזדיין הזה פה הייתי רוצח אותו פה במו ידיי