נכנסת לחיי שוב {1}

חלק 24

למרות שלא הגענו ליותר מ2 כוכב🙁 היו הרבה תגובות וגם יש כאלה שמחכים אז מי אני שלא ייתן לכם עוד
5 כוכבים 5 תגובות😍😘

זואי

ירדתי מהמכונית של לוק והייתי בחדר מדרגות, קומה אחת מהבית. פתחתי את הדלת ופיעימות הלב שלי האיצו והראש שלי החל להסתחרר "אבא?" התקדמתי לכיוונו ולכיוון שרה שעמדה ללא מנוחה ודמעות זלגו על לחייה "ז..זואי, למה הוא פה?! מה הוא עושה פה?!" ניסיתי להתרכז ולקבל אוויר לראותיי, אבל לא יכלתי הרגשתי חנוקה "זואי! תעני לי! מה הוא עושה פה?! למה הוא בא?" לא הצלחתי להוציא קול מהגרון, נחנקתי. "מה הוא עושה פה? זואי!" היא צרחה עליי הצלחתי להוציא משפט אחד "מ..מה אתה ע..עושה פ..פה?" רעדתי והיה חסר טעם לנסות לעצור את הדמעות כי הן זלגו ללא הפסקה הוא קם מהספה שעליה ישב והתקרב אליי, מידי התרחקתי אחורה "זואי, ילדה יפה שלי.. איך גדלת" היד שלי התחילה לאבד תחושה "תענה על השאלה!" דרשתי, הוא נאנח "יפה של אבא אל תבכי, אני אמרתי לך שאני אבוא" שרה נראתה מזועזעת "את ידעת שהוא יבוא? את הזמת אותו לפה?!" הנדתי את ראשי לשלילה "לא! ממש לא! הוא אמר לי שהוא רוצה לחזור אבל חשבתי שהוא צוחק, אני מצטערת שלא סיפרתי לך" הוא פנה לשרה "שרה הילדה האהובה שלי, התגעגעתי אליך" היא נראתה שבורה, כאובה, מאוכזבת, כעוסה, הרוסה. "הבת האהובה שלך?.. עכשיו אני הבת האהובה שלך? עזבת אותנו, השארת אותנו ללא השגחה שהיינו ילדות קטנות.. היינו צריכות להתמודד עם הכל לבד!" היא צרחה עליו "אתה לא אבא שלי ג'וש אתה מישהו שעזב אותי ואת זואי ואתה לא ראוי להיקרא אבא! למה חזרת? הסתדרנו טוב בילעדיך ובלי אמא סליחה בלי כריסטינה גם היא לא ראויה להיקרא אמא שלנו אף אחד מכם לא. תלך מפה. לא משנה מה אתה רוצה! אם זה כסף! או מקום לישון בו או שסתם משעמם לך בחיים. אנחנו לא ניתן לך מה שאתה צריך תסתדר לבד כמו שאנחנו הסתדרנו בילעדיך תסתדר בילעדינו!" היא שחררה הכל. בחיים לא ראיתי אותה ככה בחיים. "בנות שלי..אני רוצה לחזור אליכן שתיהיה לנו משפחה שנחזור להיות משפחה שוב!" שרה רצה לחדרה בבכי עמוק. נרדמה לי היד לגמרי והתחלתי להרגיש כאבים בחזה "ג'וש אתה לא תחזור!" צעקתי עליו "זה לא יקרה! אתה לא תפגע בנו שוב אני לא ארשה לך תלך מפה ואל תחזור!" עמדתי מול הדלת וסימנתי לו ללכת "בבקשה אני מתחנן.." נאנחתי והתקדמתי לתיק שלי "את ההזדמנות שלך הפסדת ממזמן! עכשיו קח את זה ותעזוב אותנו בשקט!" זרקתי לו 150 דולר כדי שיעזוב אותנו וזה באמת מה שהוא עשה. למה אני לא מופתעת, כסף! רק בשביל זה הוא בא "אני מצטער" הוא לחש ויצא מהדירה. נשפתי עמוק וניסיתי להירגע. התקדמתי לחדר שלי ונאחזתי בקירות בדרך כדי לנסות לשמור על שיווי משקל ולא לאבד את תחושת הרגליים. הוצאתי מהמגירה בחדר שלי את הקופסאות של הכדורים ופתחתי אותה. היא ריקה. שיט!, יצאתי מהחדר שלי ניגבתי את הדמעות והלכתי לחדר של שרה
אני הבוגרת האחראית פה, אני צריכה להיות חזקה בשביל שנינו, הוא לא יחזור אני אוודא את זה. נכנסתי לחדר שלה ומצאתי אותה מוצנפת על המיטה ומכורבלת בשמיכה שעדיין דמעות זולגות על לחייה "שרה.." היא טמנה את ראשה בברכיה והמשיכה לבכות "זואי די!, זה בגללך זה באשמתך שהם עזבו וזה באשמתך שהוא חזר, בגלל המחלה הדפוקה הזאת שלך הייתי צריכה לגדול לבד, בלי הורים! פשוט תתרחקי ממני שלא תגרמי גם לי לעזוב!" המילים שלה שברו את הלב שלי למיליון חתיכות לא היה נשאר דבר להגיד
היא צודקת, זה באמת באשמתי. כולם עזבו בגללי, בגלל המחלה הדפוקה הזאת שלי.
יצאתי מהחדר ולא יכלתי לעמוד בזה יותר הרסתי אותה, היא שונאת אותי!
לא יכלתי לנשום, ניסיתי, באמת שכן אבל לא יכלתי לא היה לי אוויר . עשיתי את הדבר היחידי שחשבתי שאולי יוכל לעזור לי, לוק. הרמתי את הטלפון וחייגתי אליו "כבר התגעגעת אליי?" "ל..לוק" רעדתי "אני בדרך, עכשיו תירגעי תנשמי אוקיי? תספרי לי לאט מה קרה, אני 2 דקות אצלך" התנשפתי וניסיתי לנשום "א..אבא של..י" הוא קילל בשקט "אני פה אני עולה למעלה! אוקיי תירגעי תכניסי אוויר מהאף ותוציאי מהפה ,gofo שלי הכל יהיה בסדר" הוא ניתק ו5 שניות אחרי ראיתי אותו יושב מולי ומחבק אותי "ל..לוקי" הוא חייך ונישק אותי "עכשיו תנשמי ולאט תספרי לי מה קרה" האוויר סוף סוף הצליח לחדור לראותיי ותחושת ביטחון הציפה אותי "ר..גע איך ידעת שאני צ..צריכה שתבוא? וש..קרה משהו?" הוא חייך חיוך קטן "אני מכיר אותך יותר מידי טוב, קטנה שלי. אני יכול לזהות כל מצב שלך וכל רעידה קטנה" חייכתי "מה קרה עם אבא שלך?" הוא המשיך ללטף ולהרגיע אותי "הוא חזר,  הוא חזר וכרגיל רק בשביל כסף" הוא סובב את ראשו וחיפש משהו "שרה בבית?" הנהנתי "אבל היא כועסת עליי היא מאשימה אותי בזה שהוא חזר היא מאשימה אותי בזה שההורים שלנו עזבו אותנו והיא צודקת" הוא החזיק לי בידיים והסתכל לי בעיניים "את לא אשמה gofo שלי. שלא תחשבי על זה בכלל, שרה נסערת עכשיו אבל היא תירגע ואתן תהיו בסדר" הנדתי לשלילה בלחץ "לא. לוק היא צודקת, אני באמת אשמה בגלל המחלה המפגרת הזאת שלי הם עזבו והיא בכלל לא עשתה כלום. מה אם היא לא תסלח לי?" הוא חיבק אותי ולחש לי באוזן "יהיה בסדר אני אדבר איתה אוקיי?. היא תסלח לך אני מבטיח" הנהנתי "אני ילך לדבר איתה, היא תקשיב לי. את תכלי להישאר כמה דקות לבד?" "כן. תודה" הוא נישק אותי ולחש על שפתיי "יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר." הוא יצא מהחדר ונשארתי לבד. אחרי כמה דקות הוא חזר וישב לידי ברצפה "קומי gofo שלי את בטח עייפה. שרה נרגעה היא בסדר עכשיו היא ישנה. כדי שגם את תלכי לישון" בלעתי את רוקי "היא בסדר? אתה בטוח?" הוא חייך "כן היא קצת כועסת עכשיו אבל שינה טובה לא תזיק לה וגם לך , אז עכשיו תיכנסי למיטה תעצמי עיניים ולכי לישון" נאנחתי "טוב בסדר" הוא קם ממקומו לידי והושיט את ידיו כדי לעזור לי לקום. תפסתי בידיו אבל לא היה לי על מה לדרוך, הרגליים שלי איבדו תחושה. לעזאזל!. לוק נראה מבולבל שלא הצלחתי לקום ואז הבעת פניו השתנתה והבנתי ושהוא הבין "איפה הכדורים שלך?" הוא שאל בדאגה "הם נגמרו" הוא הרים את גבותיו "כולם?" הנהנתי
הוא הרים אותי על המיטה והתכופף מולי. מה הוא עושה? "תעלי" הוא הצביע על הגב שלו "שק קמח?" צחקתי "כן תעלי" הוא חייך נאחזתי בידו כדי לטפס עליו והוא החזיק אותי "אני אכין לך משהו לאכול ואת בנתיים תרגעי תנסי לשחרר את הרגליים, ואני יקנה לך את הכדורים בסדר?" אני לא רוצה להישאר לבד "לא! אל תלך. אני יהיה בסדר בבקשה אל תלך" הוא נאנח "gofo שלי אני אחזור, אני מבטיח אבל אני דואג לבריאות שלך ואת צריכה את הכדורים האלה" נפלו פניי "טוב תחזור מהר" הוא הנהן נשק לראשי ויצא. עכשיו אני לבד. ישבתי בספה וניסיתי להירדם אבל הראש שלי צרם ורגליי כאבו מאוד. נזכרתי באבא שלי וחששות החלו להופיע מה אם הוא יחזור? הוא יפגע בנו? הוא ירצה עוד כסף?. ניסיתי לנשום ולשחרר מהמחשבות האלה, חיכיתי שלוק יבוא ואיתו אני בטוחה איתו אני יכולה להירגע. הרמתי את הטלפון וחייגתי אליו, הוא ענה. "לוק?" הוא המהם "קרה משהו?" הוא ענה בקור "לא" הוא נאנח "אז למה התקשרת?" "סתם" הוא ניתק. לוק לא מתנהג ככה, אף פעם. לא בקור כזה, לא באדישות כזאת, לא בחוסר אכפתיות כזאת
מה יש לו?. חיכיתי לו על הספה בבית. כנראה הוא סתם היה עצבני קצת. אחרי 5 דקות הדלת נפתחה ולוק נכנס וישב לידי בספה "הנה זואי זה הכדורים קחי אותם עכשיו ומחר נלך לרופא בשביל לבדוק שהכל בסדר" זואי? מה עם gofo  שלי? הוא כועס עליי? "אתה כועס עליי?" הוא נאנח והניד את ראשו לשלילה "קחי את הכדור" הוא הלך למטבח הביא כוס מים והוציא כדור אחד מהחבילה. בלעתי את הכדור ושתיתי את המים, התיישבתי בסוף הספה וחיכיתי שהוא יגיד משהו אולי למה הוא היה עצבני מקודם. הוא התקרב אליי ושם את ראשו על יריכיי, נח עליי אפשר לומר. וזכיתי לראות את עיניו הירוקות מקרוב ואת פניו המסורתות והיפות העברתי את ידיי על פניו בהתחלה על העיניים והוא גיחך אז על הלחיים והם היו חלקות ונעימות אז על השפתיים שלו והוא כיווץ אותם ונישק את ידי. צחקתי ושיחקתי בשיערו המלא והנעים הוא לחש לי "העיפו את ג'ון מהבית ספר" בגלל זה הוא היה עצבני "או ואבוי למה?" הוא צחק וחשף את חיוכו מהפנט ואת שיניו הלבנות "הוא הלך מכות אם איזה מישהו בפעם המיליון והחליטו להעיף אותו" חייכתי בגלל חיוכו המרשים "אז מה תעשו עכשיו?" המשכתי ללטף את שיערו, והוא הסתכל למעלה אל פניי ואני למטה אל פניו "נרשום אותו לבית ספר אחר ונטפל בבעיות האלימות שלו" הנהנתי "אם אני אוכל לעזור תגיד לי" הוא חייך "אני אגיד" הייתי עם מכנס קצר ויכלתי להרגיש כל תזוזה שלו, הוא שם לב לזה והסתובב עם פניו אל יריכיי והיה מאוד קרוב לאיבר שלי, הוא התחכך בו בכוונה וגרם לרטיבות בתחתוני "נעים לך?" לעזאזל איתו.. "אה אה" "את מריחה כל כך פאקינג טוב" צחקקתי "איאווו די כבר יא מגעילים קחו חדר" שרה צרחה. שיט!. לוק קם מהר וצחוק נשמע בקולו "נתפסנו" הוא לחש "נתפסנו" צחקתי קמתי מהספה אבל אחרי שניה נפלתי "הופה!" לוק תפס אותי והושיב אותי בחזרה "תיזהרי gofo שלי יקח קצת זמן עד שהכדורים ישפיעו" נאנחתי "לוקי אני צריכה לדבר אם שרה" הוא הרים אותי וצחקתי "שוב..!" הוא צחק "זה גם עוזר לי לחזק את השרירים למרות שאת שוקלת פחות מאחי הקטן וגם אני אוהב להרים אותך זה נותן לי הזדמנות לראות את הפנים היפות האלה מקרוב" חייכתי ונשקתי לו הגענו לחדר של שרה ודפקתי על הדלת, עדיין בידיים של לוק "מה?" שרה פתחה וצחקה כשראתה אותנו "נו תיכנסו כבר" נכנסנו לחדר ולוק ישב והשאיר אותי בידיים שלו "אפשר לשבת?!" שאלתי את לוק כדי שיוריד אותי מהידיים שלו "לא, נוח לי ככה זה בסדר גמור" שרה צחקה. והתחלתי בניאומי "שרה אני מצטערת, אני לא הזמנתי אותו ולא רציתי שהוא יחזור. לא אמרתי לך שהוא יצר איתי קשר כי לא חשבתי שהוא באמת יבוא אבל הוא כן בא. אני מבטיחה לך שאני לא אתן לו לפגוע בך, בחיים לא. אני יתמודד איתו והוא יעזוב והפעם לתמיד, אלה אם מתישהו תרצי לדבר איתו ואם כריסטינה וגם בזה אני יעזור לך. אני באמת מצטערת שרה אני אוהבת אותך כל כך, ובחיים לא עשיתי או רציתי לעשות משהו שיפגע בך. סליחה שהם עזבו, סליחה שהם עזבו בגללי ושאין לי איך לתקן את זה" לוק ניגב דמעה מלחיי והחזיק לי את היד כל הנאום "זואי אני סולחת לך, אני מצטערת על המילים שאמרתי כעסתי ולא התכוונתי אליהם זאת לא אשמתך שהם עזבו זאת אשמתם שהם לא יכלו להתוממד אם המחלה הזאת ולא יכלו להיות שם בישבלנו" חיבקתי אותה והיא אותי והתנחמתי בריחה המתוק "אני תמיד יהיה פה בשבילך שרה. לא משנה מה" היא הנהנה "גם אני בשבילך. לא משנה מה" לוק הצטרף לחיבוק שלנו ולחש "גם אני בשבילכן. לא משנה מה" אני ושרה צחקנו וכולנו התנתקנו מהחיבוק הסתובבתי ללוק ונישקתי אותו נשיקה שאמורה להגיד לו תודה על הכל על כל מה שהוא עשה בישבילנו והוא עשה הרבה אולי אפילו יותר מידי "תראו אם אתם רוצים להמשיך את מה שעשיתם שם בסלון אתם מוזמנים אבל ממש ממש ממש ממש ממש לא בחדר שלי" צחקנו ולוק הרים אותי מהחדר שלה לחדר שלי "אני עייפה" הוא הנהן ונשכב ליידי הוא טמן את ראשו בחזי וידו מחבקת אותי רגליו על רגליי והוא עוצם את עיניו "תשחקי לי בשיער" צחקתי "טוב לוקי" התחלתי לשחק בשיערו "אני ישן פה טוב?" הנהנתי "גם אם היית אומרת לי לא הייתי נשאר" צחקקתי "אני יודעת לוק אני יודעת" הוא נרדם עליי ואני הרשתי לעצמי לעצום את עיניי ולנוח עם הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם.

אם חשבתם שהכל טוב ולוק וזואי יותר קרובים מתמיד אז תחשבו שוב... פרק הבא🤯😈