נכנסת לחיי שוב {1}

חלק 19

סליחה שלא הוצאתי הרבה זמן פרק ארוך מהרגיל כי לא הוצאתי כבר הרבה זמן❤❤
1802 מילים!

זואי

פקחתי את עיניי כשאני רואה אותי ואת לוק מחובקים חייכתי כשנזכרתי מה עשינו ליפני כמה שעות רציתי לקום ללכת להתקלח להכין לנו משהו לאכול אבל כשניסיתי לקום מהמיטה לא הצלחתי שמתי את רגליי על הריצפה בקושי לא מובן ותמכתי במיטה כדי לקום אך ללא הצלחה, רגליי לא תיפקדו וככה זה היה גם ממקודם רק שאז הייתי בטוחה שזה ממה שאני ולוק עשינו אבל עכשיו הבנתי, המחלה שלי. ניסיתי להגיע לשידה בישיבל לקחת את הכדור שיעביר את זה ואחר כך שלוק ילך אני ילך לרופא.לקחתי את הכדור ואחרי 15 דק הרגליים שלי חזרו לפעולה נכנסתי להתקלח והרגעתי את עצמי אם המים החמים יצאתי מהמקלחת שמתי על עצמי קפוצון ומכנס קצר סירקתי את שיערי והלכתי להכין לנו ארוחת ערב.הכנתי לנו פסטה ברוטב רוזה כמו שאני זוכרת שהוא אוהב וסידרתי לנו שולחן יפה שרה לא הייתה בבית כי היא הלכה לישון אצל חברה טובה שלה בדיוק שסיימתי לאראגן את השולחן שמעתי את דלת החדר שלי נפתחת ולוק יצא ממנה עם תחתונים. אני נשבעת שאני יכולה לבהות בגוף האלוהי שלו 10000 פעם וזה לא ימאס עליי הוא חייך שקלט אותי בוהה "ערב טוב gofo" אמר תוך כדי פיהוק "ערב טוב" חייכתי "הכנתי לנו אוכל אם אתה רוצה אתה יכול להיכנס להיתקלח ואז נאכל" הוא צחק "אם את כל כך רוצה לראות אותי ערום את יכולה תמיד לבקש את לא צריכה לתרץ תירוצים" הוא חייך חיוך פלרטטני שילבתי את ידיי וצמצמתי את עיניי כדי להבהיר לו שזאת לא הייתה הכוונה שלי למרות שחושבים על זה זה באמת לא רעיון כזה רע "טוב בסדר אני צוחק אני יעשה את זה מהר איפה המקלחת?" הצבעתי על חדר האמבטיה והוא חייך אליי ונכנס "אה.. לוק" "כן?" הוא נעצר על מפתן הדלת והתרכז בי "יש מגבות בארון השחור מול המראה ולגבי בגדים אני יכולה לתת לך כמה דברים של אבא שלי אם אתה רוצה" הוא חייך "תודה gofo שלי אבל נראה לי שאני יחזיר עליי את הבגדים שלי" "טוב אני מחכה לך פה" הוא צחק "אני אוהב אותך זואי כל כך" הרגשתי את לחיי משנות צבע מצבע גוף לאדום במהירות "גם אני אוהבת אותך לוק כלללל כך" הוא עשה נשיקה לאוויר ונכנס למקלחת אחרי 10 דקות הוא יצא לבוש כבר והתיישבנו לאכול מזגתי לנו פסטה והתחלנו לאכול "נו זה טעים?" שאלתי בסקרנות "כן זה טעים מאוד תודה" הוא חייך ואז עלה על פניו פרצוף חמוץ "אז למה הפנים שלך מראות כיאילו אכלת עכשיו משהו מגעיל" הזעפתי את פניי "בואי נגיד את זה ככה טעמת מהפסטה?" הוא שאל "לא אבל אני אטעם עכשיו" אמרתי בביטחון שאני יודעת שהפסטה שלי טעימה כי הכנתי בדיוק את אותה אחת אלף פעם ותמיד זה היה טעים לקחתי את המזלג וסובבתי עליו פסטה הכנסתי לפה שלי וזה היה נורא הוא צדק זה באמת היה מגעיל "זה באמת לא טעים זה חמוץ כזה מגעיל" הוא צחק "מה שמת בזה?" "רוטב עגבניות רוטב שמנת ומלח זהו ופסטה כמובן אבל חוץ מזה לא שמתי כלום" "אני מקווה שאת לא מבשלת ככה בדרך כלל" הוא צחק וירד עליי נתתי לו פליק ביד וצחקתי "לאאא אני מבשלת טעים אני לא יודעת מה התפקשש" "בדקת את התאריך של הרוטבים?" הוא גיכך "לא" "אז זה כנראה הרוטב הזה הוא פג תוקף" קמתי מהשולחן בדקתי על קופסאת הרוטבים ושניהם היו פגי תוקף מלפני חודש "אוי זה פג תוקף מליפני חודש" הוא צחק בקולניות "בגלל זה זה כנראה לא טעים אבל אם ההיית מכינה את זה שעוד היה לזה תוקף אני בטוח שזה היה טעים" הנהנתי "טוב אז אני אזרוק את זה סליחה שאין לך עכשיו מה לאכול" הוא חייך "אין לך על מה להגיד סליחה gofo שלי. לא שמת לב זה בסדר אני יזמין לנו אוכל סושי זה טוב?" מיהרתי לשלול אותו "לא לא אתה לא צריך אני גם ככה לא רעבה" "סושי זה טוב?" הוא שאל שוב ולא היה מוכן לקבל סרוב "כן זה טוב תודה" הוא חייך בניצחון והזמין בטלפון חיכינו קצת וראינו בנתיים טלויזיה ראינו איזה סרט מצויר שבחרתי "הקול בראש" קוראים לזה ראיתי את זה כבר אבל זה סרט טוב בהינו בסרט מחובקים מול הטלויזיה היה לי נעים היה לי כל כך טוב מתחתיו להרגיש תחת חסותו והפעמון של הדלת עצר לנו את הרגע הזה "זה כנראה השליח אני הולך לפתוח" לוק אמר והלך לכיוון הדלת רציתי שהוא ישאר איתי לא רציתי להרגיש את מגעו עוזב אותי אבל אני יודעת שהוא יחזור אז שיהיה. הוא שילם לשליח ופתח לנו את הסושי "תודה לוק אני יחזיר לך את הכסף" הוא הזעיף את פניו וצקצק בלשונו "ממש ממש לא את לא משלמת על זה וזה סופי נקודה סוף משפט" באתי לענות לו אבל צילצול הטלפון שלו קטע אותי "סליחה רגע זה זאק" הוא קם ונכנס לחדר שלי הוא דיבר איתי ושלוק חזר הוא נראה עצוב וכועס "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה "כן פשוט סתם יש איזה משהו אני צריך ללכת" הוא התקרב אליי ונשק למצחי "מה אתה לא תאכל?" "לא כי אני חייב לזוז אבל תאכלי תהני ואל תחזירי לי כסף אני אוהב אותך gofo שלי נדבר" הוא אמר ויצא מדלת ביתי חזרתי לספה אכלתי את הסושי וסיימתי את הסרט וכבר הייתי עייפה ורציתי ללכת לישון אבל ליפני זה רציתי לעשות לי אמבטיה חמה להירגע ואז ככה אני גם ירדם מהר הכנתי לי אמבטיה חמה פשטתי את בגדיי ונכנסתי שקעתי במים החמים טבלתי את ראשי במים ונזכרתי במה שקרה מוקדם יותר היום בגלל המחלה נשימותיי נהפכו לכבדות יותר ותחושה מוזרה החלה ברגליי ובחזי. כאב לי לשקר ללוק על המחלה לא הייתי מוכנה לספר לו, טוב לנו ביחד ואני לא רוצה להרוס את זה. אני לא רוצה להרוס אותו.כמו שהרסתי את אחותי וכמו שהרסתי את אבא שלי שכבר לא ראיתי שנים אני יודעת שאני הסיבה שהוא עוזב אותנו לתקופות כל כך ארוכות וגם שהוא בא זה כי הוא צריך כסף ואז הוא שוב נעלם הוא לא יכול להתמודד אם זה כמו אמא שלי היא גם נסעה לסין ולא חזרה, כבר 10 שנים שלא ראיתי אותה ולא דיברתי איתה היא העדיפה להיות שם מאשר פה ואני מבינה אותם אני נטל צריך לקחת אותי לבית חולים כל הזמן, להיות בהיכון אם יקרה משהו, לשלם על טיפולים על תרופות. לדאוג תמיד שאני בסדר, אי אפשר לצאת לטיסות,לטיולים איתי כי זה בעייתי. מאז שאחותי הבינה מה המשמעות של המחלה שלי היא דואגת לי יותר מידי הרבה יותר מידי וגם בגללי שרה בלי אמא ובלי אבא רק בגללי הם עזבו אם אני לא הייתי, שרה הייתה חיה באושר אם ההורים שלנו אבל הם לא יכלו לשאת את זה. עד עכשיו הכל היה בסדר לא היו לי רגעים מלחיצים בחיי עד כו היו כמה שהייתי קטנה היו כמה השנה ליפני שנה אבל היו פעמים שהמחלה שלי נעלמה כיאילו היא לא הייתה אבל כשלוק נכנס שוב לחיי הכל בער בי שוב כל נגיעה בנינו. מבט. חיוך. גורם ללב שלי לדפוק בקצב מטורף ואז אני נלחצת מאוד ואז זה קורה. באתי לצאת מהאמבטיה אבל רגליי לא אפשרו לי. זה קורה. זה קורה שוב. נאחזתי בצידי האמבטיה והצלחתי איכשהו לקום ולהתיישב על קצה האמבטיה לא הצלחתי להגיע לשידה שהיא רק כמה צעדים מהאמבטיה למזלי שמתי את הפיג'מה שלי ליד האמבטיה אז לבשתי אותה בכל כוח שהיה לי ניסיתי לקום שוב והצלחתי להגיע לשידה הסתכלתי על עצמי במראה ונשמתי נשימות עמוקות
את יכולה לעשות את זה.
תחשבי על לוק.
תחשבי על שרה.
תחשבי על בלה.
על כל הדברים הטובים שיש לך בחיים.
את תלכי עכשיו כמו ילדה גדולה.
תתגברי על המחלה המזוינת הזאת.
את תגיעי לשידה שבחדר שלך.
תקחי כדור ומחר הכל יהיה בסדר.
התחלתי ללכת לכיון החדר שלי בהרגשה שאני עומדת להתעלף פתאום הכל נראה מטושתש אבל המשכתי ללכת. אם לוק היה רואה אותי במצב הזה זה היה שובר אותי שובר אותי למיליון חתיכות קטנות זאת הסיבה שאני לא מספרת לו הוא יברח הוא לא יוכל להתמודד איתי. כמו כולם. ניסיתי להמשיך ללכת אבל לא יכלתי יותר, זה היה בישיביל הרגליים שלי נפלתי על הרצפה בחוזקה וראשי פגע בשולחן שהיה בסלון כואב לי כואב לי כל הגוף הרגשתי כאב חד בראשי ונגעתי במקור הכאב דם הופיע על ידי והפאניקה השטלתה עליי לא יכלתי לקום או להוזיז שום דבר הייתי משותקת עיניי התחילו להיסגר רציתי לקרוא לעזרה אבל לא יצא קול מפי פתאום הרגשתי שמנערים אותי והדבר האחרון שראיתי זה היה את שרה בדמעות והיא התחננה אליי שלא העצום את עיני אבל לא יכלתי יותר הגוף שלי שלט בי לא אני.

פתחתי את עיניי וראיתי מקום לא מוכר כמה מכשירים היו מחוברים אליי והנחתי שאני בבית חולים ראיתי את לוק על כיסא בוהה בחלון ופתאום מבטו הופנה אליי "זואי! אוי אלוהים! את ערה אני כל כך שמח שאת בסדר!" הוא התקדם אליי וחיבק אותי בחוזקה "מ..מה אתה עושה פה?" "ש..שרה התקשרה אליי היא אמרה שקרה לך משהו אז ישר באתי" חיפשתי את שרה אם עיניי אבל לא ראיתי אותה "א..איפה שרה?" לוק הרכין את ראשה והחזיק לי את היד "לוק מה קרה? איפה שרה? היא בסדר נכון? אל תלחיץ אותי" הרמתי קצת את קולי הוא הרים את ראשו והסתכל עליי במבט עצוב ומלא רחמים שכמעט דמעות יצאו מעיניו "ז..זואי אני מצטער כל כך.." על מה הוא לעזאזל מדבר! "לוק על מה אתה מצטער מה קרה לשרה?!" צעקתי עליו ודמעות החלו בעיניי "שהיא ראתה אותך על ה..הריצפה בבית שלכם היא התקשרה אליי ולאמבולאנס אבל שהגענו לבית חולים היא נפלה על הריצפה חשבתי שהיא התעלפה והרופאים אומרים שהיא לא ר..רק התעלפה שיש שם משהו יותר מזה והם לא יודעים מתי היא תתעורר" חשכו עיניי, הרגשתי את העולם קורס תחתיי דמעות הכלו לרדת ללא הפסקה "זה אשמתי! זה רק בגללי!" בכיתי צרחתי והשתוללתי לוק התקרב והחזיק את ידי ומשך אותי לחיבוק כדי שאני ירגע "אל תגידי את זה זה לא אשמתך הכל יהיה בסדר" הכל באשמתי! לולא אני הכל היה בסדר. היא הייתה בסדר!.כל מי שאני מתקרבת אליו אני הורסת! הוא ליטף לי את הראש והרגשתי את עולמי מתפרק הכל בגללי! ידעתי שאני יהורס אותה זה היה רק עיניין של זמן אני הורסת את כולם בסוף לא משנה מה אני עושה!

פתחתי את עיניי בבהלה ונשמות קצרות יצאו מפי הייתי כולי מזיעה ונסערת הסתכלתי סביבי וראיתי שאני בבית חולים רגע אני חלמתי את זה?! קמתי מהמיטה בזהירות ויכלתי ללכת ראשי היה מסוחרר מאוד וגם ראייתי הייתה מתושטשת אבל הייתי חייבת לבדוק איפה שרה יצאתי מהחדר וראיתי את לוק ושרה ישנים אחד על השני מול כניסת חדרי "אוי! שרה את בסדר!?" הלכתי הכי מהר שיכלתי לחבק אותה היא ולוק התעוררו בבהלה מהצעקה שלי ושרה רצה לחבק אותי "זואי! את בסדר?!" הוא צעקה והתקדמה אליי "אני בסדר! את בסדר?" "ברור למה שאני יהיה לא בסדר את זאת שבבית חולים לא אני" היא גיכחה אז.. א..אני חלמתי? "אז את בסדר?" שאלתי רק כדי לוודא"כן כן אני בסדר תירגעי" היא חיבקה אותי חזקה יותר ראיתי את לוק מאחורה "לוק!" צעקתי והתקדמתי לחבק אותו "היי! היי! אל תרוצי" חיבקתי אותו בחוזקה ואז הצמדתי את שפתינו לנשיקה הוא נישק אותי במלואו הרגש והתשוקה וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.

היי לכולם! אז לא הוצאתי די הרבה זמן כי אני כותבת ספר חדש בסגנון מאפיה ואני יתחיל להוציא אותו אחרי שאסיים את הסיפור הזה אז בנתיים אני עובדת על שני הסיפורים אז יקח קצת יותר זמן להוציא פרקים מבכללי 🥰❤