Fighting the game of life

chapter 17

כהמלצת פייטר, לייף צעד אל מרפאת האוניברסיטה כשהוא מביט לנוף המוכר ומחשבותיו לא ידעו שובע. כל הלילה מבטו של הרופא רדף אותו והוא נזף בעצמו על שלא הצליח לשלוט בעצמו.

אפשר לומר על הגבוה הרבה דברים, אבל שליטה עצמית תמיד הייתה לו. לכן, אמש, לא הבין מה עבר עליו. גלי החרמנות היו אופייניים לו אך הוא ידע על מי לעשות מהלכים כאלה ואחרים. אבל מה שהיה שונה אתמול הייתה העובדה שלא ידע האם הצד השני הסכים בכלל למגע האינטימי.

לא פעם בשבוע האחרון מצא את עצמו נזקק למגע, לפעמים גם סתם פתאום. ואז התחילו כאבי הראש והעייפות הגיעה יחד איתם וגם עצבים לא היה חסר לו אך הוא שלט בעצמו.

למשל אתמול, כשקמיל הופיע, הוא רצה למצוא את אותו גבר אלים שהיה לבן זוג מכה ופשוט להכניס לו מכות עד שאף אדם שהכיר אותו, לא יזהה אותו.

לבסוף הוא נאנח, עייף מדי אפילו לחשוב, ולכן רק פסע אל המזכירות שם המזכירה שתמיד, אבל תמיד חייכה, שלייף לפעמים רצה לתת לה סטירה. והנה שוב המחשבות האלימות... כמובן שהוא לא רצה להרים עליה יד, אך המחשבה שהחיוך היה תמידי כאם הייתה רובוט, די עלתה לו על העצבים. "אני צריך להיכנס לרופא כמה שיותר מהר."

"לייף! הרבה זמן לא נפגשנו!" אמרה בחיוך גדול שחשף שיניים וגרמה לו להתעצבן אף יותר. אל תשאלו אפילו מדוע כי הוא לא ידע לענות למה העצבים יותר אגרסיביים מבדרך כלל. "אחמ," כחכחה בגרונה. "אתה יכול להיכנס אליו."

ולייף נכנס, לא מסתכל בעיניה שוב שמא תשים לב כמה עצבני היה, כמה חיוורות פניו וכמה עייפות עיניו. הוא התיישב מול הרופא השמנמן עם המשקפיים הגדולים שישבו על גשר אפו ורק חשב כמה בא לו לחזור למעונות וללכת לישון.

"צהריים טובים לייף, מה שלומך?" שאל הרופא כשהוא מקליד במחשב שלו ורק לשנייה בודדה זורק מבט לפציינט שלו. לייף הביט בו בשקט לפני שנאנח חרישית, לא אוהב רופאים וכנראה שזה לא ישתנה לעולם. טוב אולי מלבד אחד ספציפי שעליו השתדל לא לחשוב.

"כבר כמה ימים שיש לי כאבי ראש ואני מותש..." הרופא, שכחלק מתפקידו, הכיר את עברו הרפואי של לייף והנהן לעברו. "אני חושב שזה בגלל שגרת האימונים החדשה, היא מעייפת מדי..."

"אין שום סיכוי!" אמר ישירות הרופא. "זה לא הגיוני כי אנחנו בנינו אותה בשבילכם. גם אני וגם הנהלת האוניברסיטה יחד עם המאמן שלכם." לייף בחן את פרופיל פניו של הרופא, חושב האם זה קשור. "שאר חברי הקבוצה בסדר?" לייף הנהן באיטיות. "תראה, לפעמים בגלל שינוי השגרה עלולים לצוץ כמה תופעות לוואי שעושים כאבי ראש ועייפות וזה מובן. אצלך זה מתבטא ככה בגלל העבר הרפואי שלך ככל הנראה." שוב העבר הרפואי שלו? הוא נכנס לכל צומת בחייו? מתי יגיע היום שלא יהיה קשור? "אתן לך משככי כאבים שיעזרו לך להקלה על הכאבים ואישור לא ללכת לשיעורים, בסדר?" לייף שוב הנהן בעודו מסתכל על התמונה מאחורי ראשו של הרופא ותוהה האם לספר זאת להוריו.