Fighting the game of life

chapter 22

"היי אחי, איך אתה?" שאל לייף כשנתקל בוונדי בין השיעורים. השניים פנו לבית הקפה לקנות משהו שיעיר אותם בין השיעורים שלא ממש עניינו אותם, בלשון המעטה. הוא הביט בוונדי שהסתכל עליו בשאלה כאם לא ידע על מה דיבר, או שאולי לא רצה להציף את הנושא שעליו לא דיבר כלל. "אתה יודע... מאז מה שקרה."

"אני בסדר," אמר הטון מונוטוני שהזכיר ללייף קצת רובוט חסר רגישות. רק על פי הטון אפשר היה לזהות כמה היה לא בסדר. "שניים אמריקנו קר. שיהיה גדול," הזמין את הזמנתם לפני שהוציא את השטר מארנקו והגיש למוכרת שעדיין לא פתחה את פיה כדי לדבר.

מהר מאוד ההזמנה יצאה והשניים לקחו את כוסות הפלסטיק הגדולות ויצאו אל הרחבה שהייתה יחסית שקטה מסטודנטים. הם התיישבו על ספסל שהשקיף לעבר רחבה של דשא ופרגולות ובה היו מעט תלמידים שלמדו.

"תראה... אולי אתה לא רוצה לפתוח את זה וזה בסדר, אבל אל תגיד שאתה בסדר כשאתה לא." עיניו הביטו בתלמידים. "אתה יודע מה אמא שלי תמיד אומרת?" הוא בחן את תגובתו לרגע וחזר לאופק. "הלב שלנו הוא כמו ספוג. הוא יכול לספוג כמויות של מים אבל אם לא תסחט אותו, הוא יהרס בסוף. מה שאני מנסה לומר הוא שכדאי לך לפרוק קצת ולא להסתתר מאחורי מבט אטום ו-"אני בסדר"."

"אני פשוט לא מבין מה עשיתי לא נכון. איפה לעזאזל טעיתי שהוא חושב עליי ככה?" שאל וונדי בעודו מפסיק לסובב את הקש בתוך הקפה עם קוביות הקרח. "לייף, אני באמת רציתי אותו, ולא לסטוץ. אתה מכיר אותי, אתה יודע שאני לא ארדוף אחרי אדם רק בשביל מין. אם ארצה סטוץ, אשיג אותו ללא בעיה ולא היו חסרים אנשים, בנים ובנות כאחד שירצו שאצטרף אליהם לשירותים אבל הוא כל מה שהיה לי בראש..."

"אני מבין אותך, באמת. ומי כמוני מכיר אותך כדי לדעת כמה זה נכון." לייף הסתובב עם כל גופו להביט בוונדי שעיניו הבריקו. "אני לא מצדיק את איאן, אבל בתור אחד שעמד בצד, אני יכול לומר לך שלפעמים המילים שאנחנו אומרים, הן לא מה שאנחנו מתכוונים אליהן. כמו ה-"אני בסדר" שלך. אמרת את זה רק כדי לא לדבר על מה שלא בסדר. ממש קל להסתתר מאחורי מילים כאלה, מאחורי תוקפנות רק כדי לדעת כמה הלב פצוע מהצד השני של החומה שבנית." הוא כחכח בגרונו. "מה שאני מתכוון לומר הוא שאולי גם איאן כזה. אולי גם איאן כל-כך פגוע שהוא הסתתר מאחורי תוקפנות כדי להגן על עצמו. אנחנו לא שונים מחיות קיונג-סול."

ברגע שוונדי שמע את שמו האמיתי מפיו של לייף - מה שלא קורה כמעט אף פעם, הוא פרץ בבכי ולייף כחבר אמיתי, חיבק אותו בחוזקה ונתן לו לדמוע ככל שירצה.

"תן לו קצת זמן, אל תרדוף אחריו עכשיו. הוא צריך להבין על בשרו כמה הפסיד כשתקף אותך ככה." הוא ליטף את ראשו בתנועה מתמדת. "תראה לו שהוא לא שבר לך את הלב עד כדי כך, שאתה מספיק חזק, כי אולי מה שהוא מחפש באדם זה שיהיה חזק פיזית ונפשית כי אין לדעת מה הוא עבר בחייו. אני פשוט יודע להגיד לך שאצל טרנסים החיים לא פשוטים בכלל ואם כמה שנראה לך שהגייז סובלים, זה כלום לעומת הטרנסים." לבסוף הוא נשק לשיערו של וונדי והתרחק ממנו קלות רק כדי לראות אותו מהנהן ומסכים לדבריו.